באשר לטענת המבקש, כי המשיבים לא צטטו במדויק בכתב התביעה את המשפטים המהוים לשון הרע, ולדבריו הם הפנו ל"גיבוב" של נספחים המטיל על המבקש עבודת מיון, וכי בהתאם לפסיקה של בית המשפט השלום בירושלים בעיניין גרבץ יש לפרט בכתב התביעה את הדברים המהוים לשון הרע, אציין שבסעיפים 15-13 של כתב התביעה, הביאו המשיבים דוגמאות לדברים המהוים לטענתם לשון הרע, כשהם מפנים לנספחים (נספחים א', ג'-ד' של כתב התביעה).
הואיל ומדובר בשלושה תובעים כלפיהם פורסמו הפרסומים, הרי שסכום התביעה,
200,000 ₪, אינו עולה על סכום הפצוי ללא הוכחת נזק שניתן לפסוק לפי סעיף 7א(ב) של חוק איסור לשון הרע (אעיר, שבפיצוי לפי סעיף 7א(ב) של החוק, התובע אינו נידרש להוכיח "כוונה לפגוע" בפירסום לשון הרע).
...
ביום 31.1.2021 הגיש ב"כ המבקש תשובה לתגובת המשיבים במסגרתה נטען, כי המשיבים לא התייחסו לטענות המבקש לגופן, ומשכך יש לקבל את בקשתו ולהורות על ביטול פסק הדין.
ואולם, בענייננו סבורני, שכתב התביעה שהגישו המשיבים מגלה עילת תביעה בגין עוולת לשון הרע, ולפיכך לא הייתה מניעה מלהיעתר לבקשת המשיבים למתן פסק דין בהִעדר הגנה.
סיכומו של דבר: לא שוכנעתי שנפל בהחלטת בית משפט קמא פגם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, ולפיכך, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
אני מחייב את המבקש לשלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪ (כולל מע"מ).
