"
בהתאם להוראת סעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע, פירסום שנעשה באחת הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק, ולא חרג מגדר הסבירות, אזי חזקה שהוא נעשה בתום לב. היות, שלא נטען, וממילא לא הוכח, שהגשת התלונה על-ידי לי חרגה מגדר הסבירות, אזי נקודת המוצא לדיון בהגנה זו היא שעומדת לצידה של לי החזקה, ולפיה הגישה את תלונתה בתום לב. אלא שלגישתי, על יסוד הראיות שלפני, ונוכח היתנהלותה של לי בהליך, עמדתי היא שלא עומדת ללי הטענה, כי פעלה בתום לב בהגשת התלונה.
הפצוי הראוי
לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, בית המשפט רשאי לחייב את המעוול (מוציא לשון הרע) בתשלום פיצויים, ללא הוכחת נזק, עד לתקרה בסך של כ- 78,765 ₪ (הסכום נכון להיום); וכפליים סכום זה ככל שהוכחה כוונה לפגוע.
במקרה דנן, בכתב התביעה נטען מפורשות (ראו סעיפים 34 - 35), כי תלונתה שלי לי מהוה "לשון הרע". ואכן, עיון בהליך כולו מעלה שלא היה ללי כל קושי להיתגונן, כאשר כל טענותיה מבוססות על קיומן של הגנות הקבועות בסעיפים 14 ו- 15 לחוק איסור לשון הרע.
...
לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי שמשטרת ישראל התרשלה כלפי רועי בפעולות החקירה שבוצעו, ועל אף תחושת אי הנוחות המובנת של רועי מן העובדה שנערך חיפוש בביתו, הוא עוכב לחקירה, נחקר תחת אזהרה ונמסרה הודעה ליחידתו, הרי שיש לדחות את תביעתו כנגד משטרת ישראל.
סוף דבר
תביעתו של רועי כנגד לי מתקבלת, ואני מחייב את לי לשלם לרועי פיצוי בסך של 10,000 ₪.
סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, ויישאו הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק, ככל שלא ישולמו במועד זה.
אני דוחה את תביעתו של רועי כנגד מדינת ישראל – משטרת ישראל.
