עוד טענו הנתבעים, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב רבתי, תוך שימוש לרעה בהליך המשפטי כחלק מקמפיין אנטי- תחרותי מתוזמר היטב, הכולל תביעות משפטיות, הגשת תלונות סרק למפקח על הביטוח ולרשויות השונות, לרבות הפעלת לוביסטים בכנסת וועדותיה נגד הנתבעת 1 כמו גם פרסומים יזומים בתקשורת שנועדו לנגח את הנתבעת 1, לפגוע בהצלחת הקמפיין ולהביא לירידתו מהשידור.
אשר לטענה כי אין עילה של גניבת עין או תאור כוזב השיב, כי בדעת התובעים להוכיח שהמידע הכוזב אינו בפרטים על אורח חיי הסוכן אלא בפירסום, כאילו עמלת הסוכן גורמת תקורה לפוליסות שמעמידה אותה במחיר גבוה מפוליסה של הנתבעת.
אציין, כי בדיון שהתקיים בתאריך 27.12.2012 הובהר לב"כ התובעים כי קיימים קשיים בהוכחת חלק גדול מעילות התביעה , ובהן עילות לפי חוק איסור לשון הרע, שקר מפגיע, גניבת עין, הטעה אסורה, עשיית עושר ולא במשפט, חוק יסוד כבוד האדם וחרותו והפרת חובה חקוקה במיוחד כאשר אין מדובר בפגיעה באדם פרטי אלא בקבוצה גדולה של אנשים המייצגת את סוכני הביטוח במדינת ישראל.
...
עוד נטען, כי התביעה הוגשה ללא כל עילה ולאחר שטענות דומות של התובעים כבר נדחו על ידי בתי המשפט בהליכים הקודמים, מה שמחזק את המסקנה לפיה תכלית התובענה נועדה למטרת יחסי ציבור בלבד.
תגובה לבקשה
ב"כ התובעים השיב, כי דין הבקשה להידחות ולחילופין, מטעמי זהירות, עתר להורות על תיקון כתב התביעה.
אשר לשאלת התגבשותה של חובת זהירות קונקרטית זו אינה עניין לבקשה זו. לא ברור כיצד הגיעו המבקשים למסקנה, כי ככל שיוכח נזק כתוצאה מהקמפיין, ניתן לקבוע כבר עתה כי לא תימצא רשלנות (ראה: ת"א 1702/07 אלי עזור נ' CANWEST GLOBAL COMMUNICATIONS CORP' , (פורסם בנבו, 20.6.2012) (להלן: "פרשת עזור") ע"פ 186/80 יערי נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(1) 769 (1980)).
א' גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) עמ' 171 מציין כך:
"פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידיו, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו. במחקו תביעה מחמת חוסר עילה מחליט בית המשפט על גורל התביעה ללא שמיעת טענות לעצם העניין, ולכן, פסקו בתי המשפט, כי אמצעי חמור זה יש להפעיל בזהירות רבה ורק במקרים בהם ברור כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות שבתביעתו, את הסעד שאותו הוא מבקש. העובדה, שהעילה או השאלה היא חלשה וסיכוייה להצליח הם קלושים, אינה משמשת נימוק למחיקת התביעה."
ובהמשך:
"מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה. פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף על פני פתרון דיוני פורמלי."
בע"א 335/78 יוסף שאלתיאל ואח' נ' אריה שני ואח', פ"ד לו(2), 151 קבע כב' השופט לוין כך:
"המדובר בסעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני התובע, המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה זו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על- פי העובדות והטענות העולות מתביעתו (ע"א 104/49). דחייה של תביעה על הסף תיעשה, רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד היה דינו- להידחות (ע"א 716/75)."
בתביעה דנא העלו התובעים מספר עילות תביעה לגביהן טוענים הנתבעים כי אין בהן כדי להוות עילות תביעה ולפיכך יש לסלק את התביעה על הסף.
