תביעת לשון הרע ופיטורים שלא כדין נגד מעסיק

בכתב התביעה מיום 19.7.15 נתבעו על ידי התובע הרכיבים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי עבור עגמת נפש, דמי חופשה, הפרישי פצויי פיטורים, הפרישי שכר, הפרישי גמל, שעות נוספות, החזר הוצאות ופצוי בגין לשון הרע.

נוכח האמור, נדרשים אנו לכתיבת פסה"ד במסגרתו נדון בשאלת נסיבות סיום העסקת התובע וזכאותו לפצוי בגין פיטורים שלא כדין וכן זכאות התובע לפצוי בהתאם לחוק איסור לשון הרע כנגד הנתבע 2.

להשלמת התמונה, נפנה לפירוש עוולת לשון הרע, בהקשר המיוחד של יחסי עבודה, כפי שנפסק בפרשת אבידן: "מקום העבודה הוא מקום חי ותוסס, שיש חשיבות להבטיח בו שיח פתוח, ללא חשש או מיגבלות, ותוך עידודם של שקיפות, שתוף וגילוי מירביים...חלק מכך נוגע גם לזכותו, וחובתו, של ממונה להעיר לעובדיו הערות ולהעביר ביקורת על דרך תיפקודם, כחלק אינטגרלי מניהול תקין של כוח אדם וכאנטרס מרכזי הן של העובדים והן של המעסיק...מעסיק אמור לפיכך לבצע לעובדיו הערכות תקופתיות, למסור להם אינפורמאציה רלוואנטית, לנקוט כנגדם בהליכי בירור ומשמעת וליתן בגינם המלצות, מבלי שתתלווה לכך עננה של חשש מתמיד מתביעות משפטיות. עוד יש לקחת בחשבון שלעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריחתא נוכח לחץ העבודה; לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי, ותתכן בהקשר זה אף הגנת זוטי דברים...מאידך יש להיתחשב בחובות תום הלב המוגברות המוטלות על צדדים לחוזה עבודה; בפערי הכוחות הקיימים דרך כלל בין עובד לממונה עליו; ובהשפעה המשמעותית שתתכן לאמירותיו של ממונה בנסיבות מסוימות...לאור זאת, על שני הצדדים ליחסי העבודה - במסגרת חובתם לנהוג זה כלפי זה בהגינות ותום לב - להזהר האחד בכבודו של מישנהו, תוך הקפדה על מידתיות וסבירות". התובע אף לא הוכיח את האמרה של תומר להילה בדבר היותו מתחזה לחולה והילה כלל לא נישאלה על כך בחקירתה הנגדית.

...

עוד נפסק שהתובע ישלם לנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ. שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין וביום 17.4.19 ניתן פס"ד על ידי מותב ביה"ד בהרכב כב' השופטת לאה גליקסמן, כב' השופטת חני אופק גנדלר וכב' השופט אילן סופר במסגרתו נקבע כי ערעור התובע בעניין תביעתו להפרשי פיצויי פיטורים ולהחזר הוצאות – נדחה ואילו ערעור התובע בעניין נסיבות סיום קשר העבודה ועילות התביעה הקשורות לכך ובעניין פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע מתקבל, כך שתביעות אלה יתבררו מחדש בפני מותב אחר (להלן - פסה"ד המחזיר).

במסגרת ההליכים בתיק ובעקבות פסה"ד המחזיר נעתר בית הדין לבקשת התובע להגיש כתב תביעה מתוקן.

מצאנו שהיה משבר אמון בין התובע לתומר, הגיע מנהל חדש והעריך את התובע בצורה שונה והתובע סירב לקבל ביקורת קשה זו. מצאנו שבתוכן מכתב הזימון לשימוע ודו"ח הערכת עובד המהווים מכתבים פורמליים מאת מעסיק אין ביטויים שניתן לראותם כ"לשון הרע" או כ"הוצאת דיבה" כהגדרתם בחוק איסור לשון הרע או על פי מבחן האדם הסביר כבפרשת אבידן.

משכך, נדחית גם תביעת התובע לפיצוי בגין לשון הרע.

סוף דבר על יסוד כל האמור – התביעה נדחית.

הפלוגתות שעומדות להכרעתנו – האם המעון פיטר את התובע שלא כדין? (1) האם המעון ערך לתובע שימוע כדין, עובר לפיטוריו? (2) האם פיטורי התובע מבוססים על שיקולים פסולים? ככל שהתובע פוטר שלא כדין, מהם הסעדים להם הוא זכאי מהמעון? האם מר מבג'יש ביצע כלפי התובע עוולת לשון הרע? ככל שמר מבג'יש עיוול כלפי התובע – מהם הסעדים להם זכאי האחרון? אשר לתביעה לשיפוי בגין תיקון טלפון סלולרי, שנזכרה במסגרת בקשת התובע לתיקון התביעה מיום 17.06.14 – נאמר, כי איננו רואים בה חלק מיריעת המחלוקת.

] (1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, 'נושא משרה' – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים; אין ספק כי התובע הוא "עובד", ואין גם מחלוקת בעיניינו, כי תביעת לשון הרע דנא היא ב"קשר ליחסי עבודה".

...

התביעה כנגד מר מבג'יש נדחית כליל.

לעניין ההוצאות ושכר טרחת עו"ד – לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים הצריכים לעניין – בין היתר העובדה כי התביעה כנגד המעון הועמדה על סך של 150,000 ₪; העובדה שהתביעה נוהלה באופן מכביד; העובדה שבסופו של יום נפסק לתובע סכום אשר עומד על פחות מ-15% מסכום התביעה; בשים לב לכך שהמעון מימן את רוב הגנתו של מר מבג'יש, אשר התביעה כנגדו נדחתה כליל; ומנגד, בשים לב לקשיים שעולים מהתנהגות המעון - אנו מחייבים את התובע לשלם למעון שכר טרחת עורכי דין, בסך כולל של 7,000 ₪.

בנוסף, ובשים לב לכך שמרבית הגנתו של מר מבג'יש נוהלה ומומנה על ידי המעון, והוא נאלץ לשכור שירותי עורך-דין רק בשלב שלאחר ההוכחות - אנו מחייבים את התובע לשלם למר מבג'יש שכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 3,000 ₪.

כן קיימת בחוק האמור הוראה נוספת הרלוואנטית לענייננו, היא זו המוסדרת בסעיף (1ד) לחוק הקובעת כי "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965". מכאן, תביעות שעילתן ביחסי עבודה וכן עילות מכוח חוק איסור לשון הרע בקשר ליחסי עבודה, מצויות בסמכותו הייחודית של בית הדין האיזורי לעבודה.

הינה כי כן, מסקנתי היא כי באשר למבחן הנוסף העוסק בעילת התביעה, לגביו בודק בית המשפט אם מדובר בתובענה שעילתה בחוק מתחום משפט העבודה, או שהיא נובעת מחוזה עבודה בין הצדדים ובעניין זה דומני כי כתב התביעה הנוכחית אינו מגלה עילה נזיקית ממשית כנגד המבקשים, וכל כולו עוסק בתקיפת הפיטורים בטענה שמדובר בפיטורים שלא כדין ובטענה מוסווית של לשון הרע והנזקים שנטען כי נגרמו לתובע כתוצאה מהתנהלות המבקשים במהלך הליך הפיטורים.

...

כבר יצוין, כי בין הצדדים ו/או המעורבים בפרשת פיטוריו של התובע העומדת ביסוד תביעה זו, התנהלו הליכים קודמים ושונים, עליהם אעמוד בפירוט הנדרש לצורך ההכרעה בבקשה דנן, במסגרת פרק "דיון ומסקנות". עיקר טענות המבקשים המבקשים טוענים, כי , דין התביעה דנן להידחות על הסף הואיל והיא הושתקה אחר שהתובע חזר בו מתביעה קודמת שהגיש – הזהה לתביעה הנוכחית- וויתר על הגשתה אף לאחר שנקבע ע"י בית משפט זה שהסמכות העניינית לדון בה מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה.

סוף דבר העולה מכל המקובץ הוא, כי דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, השתק ושימוש לרעה בהליכי בית משפט- להתקבל.

התביעה המונחת בפניי, דינה להידחות מהנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל.

התובע ישלם לנתבעים 1- 2 הוצאות בקשה זו בסך של 2,500 ₪ ולנתבעים 3-4 סך של 2,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו התשלומים הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

במסגרת תביעתו תובע המשיב פיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים, פיצוי בשל דרך הפיטורים שלא נעשתה כדין, פיצוי בשל אובדן הישתכרות וכן פיצוי בגין עוולות לשון הרע.

"בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים;"

...

לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות משמדובר בבקשה שניה של המבקשת לסילוק עילות תביעה על הסף, עת בבקשתה הראשונה לא כללה או התייחסה המבקשת לעילות התביעה בגין "לשון הרע", הגם שעילת תביעה זו נתבעה בכתב התביעה המקורי של המשיב וכן הוזכרה בכתב ההגנה של המבקשת אשר הוגש בחודש אוגוסט 2019.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום, בשלב מקדמי זה של ההליך, לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

משכך, לא ניתן לקבל את טענות המבקשת להיעדר סמכות עניינית ומצאנו שיש מקום לקיים דיון לגופם של הדברים.

לאור האמור לעיל, בקשת המבקשת לסילוק על הסף של רכיבי התביעה שעניינם פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, נדחית.

במסגרת התביעה הראשונה תבעה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, גמול שעות נוספות, הפרישי הפקדות לקרן פנסיה וקרן הישתלמות.

(1ד) "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965..." סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה קובע שלושה יסודות מצטברים לשם כינונה של סמכות עניינית יחודית לבית דין איזורי לעבודה בתביעת לשון הרע: מבחן זהות הצדדים – בעלי הדין הם עובד ומעביד (ובמקרים המתאימים נציג ארגון עובדים או מעבידים); מבחן העילה – האם עילתה של התביעה היא אכן עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע; מבחן הקשר הסיבתי – האם עילת התביעה היא בקשר ליחסי עבודה.

...

לפיכך, שלושת המבחנים שנקבעו בפסיקה מתקיימים במקרה דנן ולבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה זו. אנו דוחים את טענת הנתבעת בסיכומים, לפיה אין יתרון למומחיות המיוחדת של בית הדין לעבודה שעה שהמכתבים עליהם מתבססת התביעה אינם קשורים קשר מהותי עם יחסי העבודה שהתקיימו בעבר בין הצדדים.

לטעמנו, כאמור, הקשר ו/או הזיקה עם דיני העבודה הוא משמעותי ומהותי ולא קלוש כפי שהנתבעת מציינת בסעיף 32 לסיכומיה.

סוף דבר: בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות העניינית לדון בתובענה בעילת לשון הרע בגין שני המכתבים מיום 28.1.16.