תביעת לשון הרע בפרסומים בבלוג "תפוז"

לפני תביעה בגין לשון הרע בפרסומים שנעשו על ידי הנתבעים במסגרת יומן רשת (להלן: "הבלוג"), במסגרת ה"בלוגיה" של "תפוז", תחילה, על ידי הנתבעים 2 ו- 3, ולאחר מכן – על ידי הנתבע 1.

...

אינני מקבלת את טענה זו. הביטוי "שכונה" בא להצביע כך שהאתר של התובעת 1 "נמוך". עם זאת, מדובר על פניו ובאופן ברור, בהבעת דעה, וככזו, מותרת.

אינני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה היה על התובעות להשתמש במנגנון התגוביות כדי להילחם בפרסומים המכפישים.

לאור כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעים 2 ו- 3, יחד ולחוד, לתובעות פיצוי בסך 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל, חלק יחסי של האגרה (כיחס שבין סכום התביעה לסכום פסק הדין) וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ממרץ 2007 ועד מרץ 2008 פירסם התובע עם שני אחרים באתר "תפוז", ולעיתים גם בעמוד הראשון של הבלוג, סדרת כתבות נאצה כפי שפורט לעיל, ובאופן בו כאשר נכנסים לבלוג באמצעות לחיצה על קיצור השם (תגית) "אופירעתון" ניתן להגיע לכל הפרסומים שפירסם התובע בבלוג מיום הקמתו הנוגעים לנתבעת 1, ופירסום סדרת כתבות כלפי הנתבעות 1 ו-2 המהוים דברי בלע.

בזק בנלאומי טוענת כי מדובר בתביעה מופרכת, על כך שהנתבעות 1 ו-2 אשמות בפיטורי התובע משום שהגישו נגדו תביעה בגין הוצאת לשון הרע שנעשתה נגדן במסגרת הבלוג, ואשר הגשת התביעה חשפה את העובדה שהוא עומד מאחורי הבלוג, ונוכח דברי הבקורת שפורסמו בבלוג נגד "מעריב", פוטר התובע מעבודתו שם. לטענתה, טענת התובע כלפיה על כך שהיא מסרה את פרטיו לנתבעות 1 ו-2, ספקולאטיבית, ועל פי הנתונים שבידי בזק בנלאומי, איננה נכונה.

...

אכן, ככלל מצופה מבעל דין להגיש תצהיר, אולם בנסיבות העניין, כאשר כל התביעה נגד הנתבעת 1 הוגשה רק בשל הטענה הסתמית כי היא מתרועעת עם עבריינים, ולכן יש להניח שהיא השיגה את פרטי התובע מעבריינים, דבר שהוכחש על ידי הנתבעות 1 ו- 2, דין התביעה נגדה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.

התובע ישלם לנתבעות 1 ו- 2, וכן לנתבעת 3, לכל אחת מהן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ (סה"כ 20,000 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בין יתר עיסוקיה, המבקשת מנהלת יומן רשת (בלוג) באתר האנטרנט "תפוז" ופעילה ברשתות חברתיות.

במסגרת כתב התשובה לתגובה, שבה המבקשת על הבקשה, ואף הדגישה כי כל כוונת הפרסומים לירמוז לכך שהמשיבה פועלת למען זכויותיה של הפדופילית, כי הדברים חוסים תחת ההגנות שבסעיפים 14-15 לחוק איסור לשון הרע וזהו המקרה המתאים למחוק התביעה על הסף בהיעדר עילה בהתאם להלכות שאוזכרו על ידה במסגרת התשובה לתגובה.

...

כמות הפרסומים, הדבקם של הדברים, וסגנונם, אפוא, הביאוני למסקנה כי ראוי לברר את העובדות, את התוכן האובייקטיבי של הדברים שיכולים לעלות כדי פגיעה בשמה של המשיבה, והאם נאמרו הדברים באופן המקנה הגנה כלשהי.

סבורני, כי טענת המבקשת שאינה יודעת עילת התביעה הובאה שלא בתום לב, ואף נסתרה באופן מפורש בחומר שהובא בבקשה.

סיכומו של דבר, לא מצאתי להורות על מחיקת התביעה על הסף, והבקשה נדחית בזאת.

כאמור, פסק הדין המרכזי שעסק בפירסום באנטרנט ודיני לשון הרע הוא רע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק אי.טי.סי (1995) החברה לשירותי בזק בנלאומיים בע"מ (פורסם בנבו) (להלן : "עניין מור). פסק הדין דן באופן ספציפי בשאלה, אם ניתן לחייב ספק אינטרנט בגילוי כתובת IP של מחשב שממנו נשלחו תגוביות "טוקבקים". במסגרת זו, נדונה גם השאלה האם קיימת לנפגע עילת תביעה של לשון הרע נגד משתמש אינטרנט בגין פרסומים שפירסם באנטרנט, ומכאן הקשר לענייננו.

לאור פסיקתו החשובה, אביא להלן ציטוט ממנה, כדלקמן: "רבות נכתב על האנטרנט כ'כיכר העיר' החדשה, שהכול שותפים לה, על היותו אמצעי דמוקרטי מובהק ועל האפשרות העומדת בפני כל אחד ליצור עתון משלו, עתון שהוא נטול גבולות גאוגרפיים ולעתים נטול סינון ועריכה, ולתת בבלוג דברו. הכרה בייחודיות האנטרנט באה, למשל, לביטוי נקודתי ביחס אל התגוביות ("טוקבקטים")". עוד נפסק כי "במישור התאורטי, כל פירסום באנטרנט בגנות אדם, ותיאורו כנוכל, עלול לפגוע בו, להשפילו בעיני הבריות ולפגוע בעיסקו. כאשר פירסום כזה אינו נעשה בבלוג אישי, כי אם באתרים מוכרים כ'תפוז אנשים', ובמדורים שנועדו ללקוחות של עסקים כדוגמת אלו של התובע, כמו אתר 'קידום אתרים בע"מ', תאור בעל העסק כ'נוכל' מגביר אף את הסיכוי להתכנות הפגיעה. ה'עלול' שוב אינו תאורטי גרידא" (פסקה 23 לפסק הדין).

...

בשים לב למכלול השיקולים שמניתי לעיל, אני סבורה כי יהא נכון וראוי לפסוק לתובעת, פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין עוולת לשון הרע ובגין הפגיעה בפרטיותה.

סוף דבר מכול האמור לעיל, אני מורה על קבלת התביעה, באופן חלקי.

עוד ישלמו הנתבעים לתובעת, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 6,250 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5,265 ₪.

לגופו של עניין, הגיעה כבוד השופטת מאק-קלמנוביץ למסקנה הבאה: "הפירסום נעשה בבלוג של התובע וכן בקהילת ישראל היום. על פי הציטוטים שהובאו מתוך הפרסומים בקהילה זו מדובר בקהילה שמשתתפיה עושים שימוש בכינויים ולא בשמותיהם האמתיים, אך עם זאת חלק ממשתתפיה קבועים ומכירים זה את זה וכן ידועה זהותם של חלק מהמשתתפים. מדובר, אפוא, במצב ביניים, כאשר מחד גיסא מצוי המרחב הקבירנטי הפרוע והבלתי ידוע ומאידך גיסא אתרים שתכניהם עוברים עריכה מוקפדת. הפרסומים נשוא התביעה מצויים בטווח שבין קטבים אלו". (פסקה 23 לפסק הדין).

ג- יסוד הפירסום, 'דמוית ציבורית', חופש הביטוי ותום הלב שלבי הדיון בתביעה בגין פירסום לשון הרע, לאחר שהוכח עצם קיומו של הפירסום, הם ארבעה: שליפת משמעות הביטוי מתוך הפירסום על פי אמות מידה אובייקטיביות, בחינת השאלה אם מדובר בביטוי שהחוק מטיל חבות בגינו, בדיקת קיומן של ההגנות על פי החוק, ולבסוף סוגיית הנזק (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ (4.03.04)).

...

כבוד השופט י' אברהם, דן בבקשה לסעד זמני ביום 29.06.08 במעמד שני הצדדים והחליט להיעתר לבקשה למתן צו המניעה (להלן: "צו המניעה").

סוף דבר לשיטה אחרונה, אני מורה על קבלת התביעה.

בנוסף, ישלם הנתבע פיצוי נוסף לתובעת מס' 3 בגין הפגיעה בפרטיותה בסך של 3,000 ₪.

עוד ישלם הנתבע לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.