תביעת לשון הרע בסך 50,000 ₪ בגין סטטוסים בפייסבוק

כנגד הנתבעת 4 טוען התובע בגין עוולת לשון הרע על שפירסמה "סטטוס" ברשת חברתית, סטטוס שכוונתו הייתה לפגוע בתובע, להשפילו בעיני הבריות ולעשותו מטרה לשנאה.

בהתאם, התקבלה החלטת בית הדין על מחיקת נתבעות 2 ו- 3, ללא צו להוצאות, כך שהתביעה שנותרה הנה בגין פיטורין שלא כדין, עוגמת נפש ושעות נוספות כנגד העמותה ועבור פיצוי בגין לשון הרע כנגד הנתבעת 4.

לאחר ארוע פרידה שערך ההוסטל לבת שירות לאומי, ראתה אם הבית קבלה על סך 400 ₪ בגין תשלום ששולם באותו הארוע, לכאורה על ידי התובע באופן אישי, ושבגינו ביקש החזר, אלא שכל אחד מאנשי הצוות שילם באופן אישי את חלקו בארוע.

לשון הרע התובע עתר כנגד הנתבעת מספר 4 לתשלום פיצוי בגין לשון הרע בסך 50,000 ₪ מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

" בתקופת השעייתו של התובע פירסמה הנתבעת 4 בדף הפייסבוק שלה את המשפט הבא: "ממש בושה גדולה... גנבים צריכים לקבל עונש כבד על מעשיהם". לסברתו של התובע, פירסום זה הועלה כלפיו ובגין החשדות כנגדו על מעילה בכספי העמותה.

...

" לאחר קיום ישיבת השימוע, ומאחר ולא הצליח התובע לשכנע את נציגי העמותה בצדקת דרכו וטענותיו, הוחלט לפטר את התובע והועבר אליו במסירה אישית (כך בהתאם לכתוב על גבי המכתב עצמו) מכתב סיום העסקה הנושא בכותרתו תאריך 1.3.11: "בהמשך לשיחת השימוע שקיימנו איתך, ולאחר ששקלנו אח העניין והנסיבות, החלטנו לסיים אח עבודתך באלו"ט וזאת החל מיום 02.03.2011 שהוא גם מועד סיום יחסי עובד ומעביד בינך לבין אלו"ט. בימים הקרובים ייערך לך גמר חשבון שישולם לך ביחד עם משכורת חודש פברואר במסגרתו גם תשולם לך תמורת הודעה מוקדמת עבור 20 ימי הודעה מוקדמת". לאור בקשתו של התובע מיום 12.4.11 לקבל מכתב המסביר את סיבת פיטוריו, הוציאה העמותה מכתב נוסף: "הנהלת אלו"ט שקלה בכובד ראש את התייחסותך והתנהלותך כמנהל ההוסטל בכפר ורדים בכל אחד מהמקרים שהובאו בפניך והגיעה למסקנה, כי לא תוכל להמשיך ולמלא את תפקידך". לאור דרישה נוספת של התובע למכתב מנומק המפרט את הסיבות לפיטוריו, ביום 15.4.11 הוציאה העמותה מכתב נוסף ואחרון: "אלו"ט אינה חייבת להסביר ולנמק לך את שיקוליה ודרישה כזו, כמובן, אינה במקומה.

במצב זה נוצר חוסר אמון בולט בינך לבין אלו"ט, והמסקנה הייתה שלא תוכל להמשיך בביצוע תפקיד כמנהל ההוסטל.

בהתאם לכך, התובע לא עמד בנטל הראיתי שהוטל על כתפיו ובשל כך דין עילת התביעה בגין לשון הרע להידחות.

סיכום לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,149 ₪ בגין שעות נוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.2011 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

מאחר ומדובר בפוסט שפורסם ברשת פייסבוק, הרי ש מיתקיים יסוד "הפירסום" כמשמעותו של מובן זה בחוק איסור לשון הרע.

לעניין זה ראו רע"א 1239/19 יואל שאול נ' חברת ניידלי תיקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 08.01.2020) בו נקבע: "בשלב זה של התפתחות הפסיקה לא יכול להיות ספק כי פעולה ישירה של כתיבת "סטאטוס" או "פוסט" ברשת החברתית היא אכן פירסום כמובנו בחוק, ועל כן עשויה להקים עילה לתביעה ככל שיש בו משום לשון הרע (ראו: עניין סרנה, בפיסקה 4.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 9,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום.

...

סבורני כי הפרשנות שמבקש התובע לייחס לאמור בפוסט של הנתבעת אינה עולה מהפרסום בעיניו של הקורא הסביר.

הדבר אך מחזק את המסקנה כי הפרסום נעשה בתום לב; וכפי שקבעתי לעיל מדובר בפרסום שהינו הבעת דעה וביקורת ואיני סבור כי הפרסום חרג מתחום הסביר.

לאור מכלול האמור לעיל, המסקנה אליה הגעתי היא כי מדובר בהבעת דעה על תפקודו של התובע כראש עיר, בחלוף שנים מספר לאחר תום כהונתו.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 9,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום.

בפניי תביעה כספית בגין עוולת לשון הרע, בסך של 50,000 ₪ (סכום התביעה תוקן במסגרת החלטתי מיום 10.12.14 בהתאם לבקשת התובעת).

התובעת טוענת, כי אין מחלוקת, והנתבעות אף לא חולקות על כך, כי הסטטוסים שהעלתה הנתבעת 1 והדיונים שהתנהלו בינה לבין חבריה בעקבותיהם, וכן התגובות של הנתבעות 2 ו-3 עומדים במבחן האובייקטיבי ומהוים "לשון הרע" כהגדרתו על פי החוק, בהיותם משפילים, מכפישים, פוגעים ומבזים את התובעת על רקע אורח חייה ויחסיה עם מר קלר (ארוסה), וכן הופכים אותה מטרה לשנאה.

להלן יפורטו טענות הנתבעות: הנתבעות טוענות, כי הסטאטוס הראשון מיום 23.9.13, הוסר עוד באותו הזמן, והסטטוס השני מיום 7.12.13, הועלה בעקבות סטאטוס שהעלתה התובעת, וגם הוא הוסר מייד עם פניית התובעת.

כעת אעבור לבחינת שני הפרסומים נשוא תביעה זו ואבדוק אותם על פי השלבים המנויים לעיל: הסטאטוס הראשון פורסם על ידי הנתבעת 1 ביום 23.9.13 בדף הפייסבוק האישי שלה, ובו נכתב כדלקמן (על פי מיסמך התרגום מערבית לעברית שצורף על ידי התובעת): "אם מזכירים את הבושה...התברר כי סברין נומירי בדואית". בהתאם לצילום המסך שצורף- 143 אנשים סימנו כי הם אוהבים סטאטוס זה ("Like") ואנשים רבים הגיבו עליו.

...

בפניי תביעה כספית בגין עוולת לשון הרע, בסך של 50,000 ₪ (סכום התביעה תוקן במסגרת החלטתי מיום 10.12.14 בהתאם לבקשת התובעת).

במקרה שבפניי, האיזון בין הזכות לשם הטוב של התובעת לבין הזכות לחופש ביטוי של הנתבעות, גוברת הזכות לשם הטוב וכן הזכות לפרטיות של התובעת, וזאת לאור הביטויים שבהם השתמשו הנתבעות, שאני סבור שמטרתן לא היתה חיובית ואף לא ביטאו ערכיות.

כאמור, אני סבור כי הפרסומים נעשו שלא בתום לב על ידי הנתבעות, כך שהתנאי הראשון לא התקיים על מנת להחיל הגנה זו על הנתבעות.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הפרסומים נשוא התביעה מהווים לשון הרע כהגדרתו בחוק, וכי אין להחיל על הנתבעות את ההגנות הנטענות על ידן, הקבועות בחוק.

לפני תביעה על סך 50,000 ₪ בגין שני פרסומים אשר לטענת התובעת מהוים לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק").

ביום 11.4.2019 שלח הנתבע הודעת דוא"ל לתובעת בבקשה לברר את סטאטוס ההזמנה.

הנתבע דחה את דרישת מנהל התובעת ובו ביום פירסם "פוסט" בעמוד העיסקי של התובעת בפייסבוק כדלקמן: "שירות גרוע, זמני אספקה ארוכים, מוצרים פגומים ובסוף גם מאיימים " (להלן: "הפירסום השני").

...

אין לאפשר לצד חזק להפוך את בית המשפט לכלי אסטרטגי לצורך יצירת לחץ על צרכנים לחזור בהם מביקורות צרכניות לגיטימיות, רק בשל חוסר יכולת לממן הגנה משפטית נגד תביעה בסכומים משמעותיים עבור אדם מן היישוב [ראה גם בת"א (ת"א) 18029-02-11‏ אור - סיטי נדל"ן בע"מ נ' דן טבקמן (פורסם בנבו, 7.7.2011)].

אני סבורה שלא כל "לשון הרע" ברשת האינטרנט צריכה למצוא את דרכה בתביעה שמוגשת לבית המשפט.

העולה מהמקובץ, התביעה נדחית.

בגדרי תביעתם בהליך זה עותרים התובעים לפצוי מן הנתבעים בגין פירסום לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק או חוק איסור לשון הרע).

הפירסום הנטען הוא "סטאטוס" שפורסם ביום 18.8.2017 ברשת החברתית "פייסבוק", בדף שנושא את השם "קריות אונליין". הפירסום מורכב מתמונה בה מופיעים 17 אנשים ובכללם התובעים ובצמוד לתמונה נרשם הכיתוב הבא: "חוליה של דעש נתפסה בתרשיחא. הם תיכננו פיגוע בקניון במעלות כולם נעצרו מעצר מינהלי ע"י השב"כ..." (התמונה והכיתוב יכונו להלן יחד: הפירסום).

התובעים טוענים כי הפירסום מהוה לשון הרע לפי החוק וכי נתבע 1 עומד מאחורי דף הפייסבוק והוא שניהל אותו, ומכאן שהוא אחראי לפירסום.

בשונה מכתב התביעה, בסיכומיהם צימצמו התובעים את תביעתם ועתרו אך לפצוי ללא הוכחת נזק, בסך של 50,000 ₪ לכל תובע (סעיף 4 לסיכומי התובעים) .

...

כמו כן, אני מחייב את נתבע 1 לשלם לכל אחד מן התובעים הוצאות בסך 2,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ (לכל אחד מן התובעים).

40.2 אני מחייב את נתבע 2 לשלם לכל אחד מן התובעים סך של 20,000 ₪.

כמו כן, אני מחייב את נתבע 2 לשלם לכל אחד מן התובעים הוצאות בסך 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 (לכל אחד מן התובעים).