תביעת לשון הרע בין שכנים בנהריה

מדובר בתביעות כספיות שהוגשו על ידי הצדדים אשר התגוררו במועדים הרלבאנטיים לתביעה בשכנות בבניינים סמוכים בעיר נהריה וסכסוכים שנתגלעו ביניהם על רקע יחסי השכנות.

שתי הערות מקדמיות לעניין טענות הצדדים: מאחר ובנו של התובע אינו נתבע בהליך הרי שלא אדרש לדברים שנרשמו מפיו; והשנייה – שתי התביעות הנן בעילה של לשון הרע ואין בכוונתי להדרש לנושא החניה או סיכסוכי השכנים הנובעים מכך אלא לפרסומים נשוא התביעה בלבד.

נטען שהנתבע מתאר אירועים ומעלה טענות ביחס לסכסוכים שהתגלעו בינו לבין שכנים אחרים אשר אין להם כל קשר לסכסוך נשוא ההליך.

...

סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד - נדחות.

לעניין ההוצאות בתביעה העיקרית: לאחר ששקלתי בדבר ובשים לב לתוצאת התביעה העיקרית מחד אל מול נסיבות העניין בכללותו לרבות הנתון כי אף אחד מהנתונים שנטענו על ידי הנתבע כנגד התובע בהליך למניעת הטרדה מאיימת לא הוכח כנכון ודחיית התביעה מנימוק משפטי ולא מנימוק עובדתי - אני מורה כל צד לתביעה העיקרית יישא בהוצאותיו.

בנסיבות אלה וההתנהלות שאפפה את התביעה שכנגד כולה מצאתי להורות על חיוב הנתבע בהוצאות התובע ורעייתו הנתבעת שכנגד, הגם שבשיעור מופחת יחסית, בשים לב לסכום התביעה שכנגד שהועמד על 100,000 ₪ ביחס לכל אחד מהנתבעים בה. אשר על כן אני מורה כי בתביעה שכנגד יישא התובע שכנגד (מר יאיר אנגל) בהוצאות הנתבעים שכנגד (עו"ד מויז פרץ וגב' ז'קלין פרץ) ובשכר טרחת עורך דינם בסך כולל, מופחת, של 8,500 ₪ (שמונת אלפים וחמש מאות ₪) לשניהם יחד.

נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים: התובע והנתבע הם שכנים המתגוררים בבית משותף ברחוב בלפור 31, בנהריה (להלן: "הבניין").

על אף שהנתבע מתבסס על טענת ההגנה בדבר 'אמת דברתי' וחרף הנזק שניגרם לו על ידי התובע, הוא הפיץ ביום 4/7/10 בקרב דיירי הבניין מכתב היתנצלות בזו הלשון: "לכל דיירי הבית, רחוב בלפור 31 נהריה:

דיון בשאלת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע: לאחר שהגעתי לכלל מסקנה, כי התובע הוכיח את עילת התביעה לפי חוק איסור שון הרע, אעבור כעת לבחון אם מתקיימות אחת ההגנות המנויות בסעיפים 14, 15 ו-16 לחוק, ואם תוכח אחת מהן יופטר הנתבע מאחריות ללשון הרע שפירסם.

...

אשר על כן אני קובעת, כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח אמיתות האמירות שאמר בקשר למעשי האלימות והגניבה אשר הועלו במכתבים שהפיץ לדיירי הבניין.

ומכאן, שהמסקנה המתבקשת היא, כי האחריות לפתיחת הליכי החקירה מוטלת על שכם המשטרה, ומידיה זכאי הנחקר לתבוע את נזקו אם פעלה ברשלנות (בג"צ 64/91 חילף נ' משטרת ישראל, פ"ד מז(5) 653, 657).

בהינתן הדברים הנ"ל אני קובעת, כי לא מתקיימים יסודותיה של עוולת הנגישה.

כב' השופטת ריבי למלשטריך-לטר: סיכסוך בין שכנים בנושא טריטוריה שהעמיק והסתעף לזרועות סיכסוך נוספות.

ליבת המחלוקת היום הנה האם הפקעה מתוכננת שאושרה במסגרת תוכנית מתאר ופורסמו הודעות בגינה במהלך שנת 2013 לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943, הפקעה שאמורה לנגוס פיזית מחזית החלקה לצורך הרחבת הרחוב - אמורה להתחלק בין שני הבתים באופן יחסי לחלקיהם במקרקעין, או שמא יש בה כדי להקטין את מיגרש החזית בלבד ? תמצית הרקע 2.1 מדובר במקרקעין הידועים כחלקה 121 בגוש 18175 בנהריה, ששיטחה על פי הרשום בנסח רישום המקרקעין 1004 מ"ר (להלן "המקרקעין").

2.4 בכך לא יושבה המחלוקת בין הצדדים שהמשיכו לפנות לבית המשפט בבקשות שונות כמו בקשה למניעת הטרדה מאיימת, בקשה לצוו מניעה, בקשה לצוו עשה, תביעת פיצויים עקב לשון הרע, וכן עקב פגיעה בפרטיות.

...

אף אני סבורה כי המחלוקת העיקרית (ואולי היחידה) הדורשת התייחסות מעמיקה הינה בסוגית ההפקעה הפוטנציאלית והשלכותיה על זכויות הצדדים.

בדומה לעמדת חברתי, אף אני סבורה כי נסיבות המקרה דומות יותר לנסיבות שהתברר בפסקי הדין ע"א 7136/06 וע"א 5628/99 וכי יש לאבחן את המקרה דכאן מהמקרה שהתברר ברע"א 6948/11.

למעט תיקון טעות טכנית כמפורט בס' 5.3 לעיל, טענות הערעור נדחות.

בית משפט השלום בקריות ת"א 12519-04-21 נציגות וועד הבית עליה 65 נהריה נ' אלונסו בריה תאד"מ 20908-12-22 תיק חצוני: לפני כבוד השופט בן ציון ברגר תובעים בתיק 12519-04-21 נציגות וועד הבית עליה 65 נהריה נתבעת בתיק 12519-04-21 והתובעת בתיק 20908-12-22 1. אדריאנה אלונסו בריה הנתבע בתיק 20908-12-22 2. גבריאל מרזי פסק דין

ביום 3.2.2022, הורתי לתובעת לכנס אספת דיירים דחופה "כאשר הנושא שיעמוד על הפרק הנו האכלת החתולים על ידי הנתבעת במקום שבו היא מאכילה אותם ונבחר על ידי הדיירים באספת הדיירים הקודמת. כל דייר התבקש לאשר או להיתנגד באופן מפורש להאכלה זו ולחתום על מיסמך מתאים שינוסח על ידי ב"כ הצדדים ויהיה מותאם למחלוקת הקיימת בפני בימ"ש." אולם נוסח השאלה שהוצג לדיירי הבית המשותף היה שנוי במחלוקת בין הצדדים ולכן ביום 13.7.2022, ניסחתי אני את השאלה שתוצג לדיירים באופן הבא: "בהתאם להחלטת בית המשפט נתבקשנו לקיים הצבעה בין דיירי הבניין, שתיבחן את הסכמתם/ אי הסכמתם להאכלת החתולים במקום בו מאכילים אותם כיום ונבחר ע"י אספת הדיירים הקודמת." התובעת הגישה לביהמ"ש דיווח לפיה ההצבעה בוצעה ומרבית הדיירים הצביעו "נגד" במענה לשאלה שניסח ביהמ"ש. מנגד טענה הנתבעת שיש לפסול את ההצבעה, שכן היא לא קוימה בתנאים שקבעה ביהמ"ש. התביעה בתיק 20908-12-22: ביום 11.12.2022, הגישה הנתבעת תביעה כנגד הנתבע 2- מר גבריאל רמזי (להלן: "הנתבע"), שכנה של הנתבעת המשמש גם כאיש אחזקה של הבית המשותף.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק -12519-04-21 תביעת לשון הרע - תאד"מ 20908-12-22 טענות הצדדים ותמצית העובדות הרלוואנטיות הנתבעת הגישה תביעה בסדר דין מהיר במסגרתה טענה כי בזמן שמתנהלת התביעה המשפטית בעיניין האכלת החתולים, ניסה הנתבע לפגוע בחתולים ע"י פיזור חומר רעיל באוכל שנרכש ע"י הנתבעת, במטרה למנוע מהחתולים לאכול את האוכל ולהביא למותם מרעב.

...

(ראו: סעיף 1-2 לחוק איסור לשון הרע) בכל הנוגע לטענת הנתבעת להפרת חובה חקוקה, לאחר שטענה כי הנתבע הפר את הצו, אזי לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין זה, אני קובע שגם טענה זו דינה להידחות.

לאור האמור וכפי שציינתי לעיל, אני דוחה את הטענה.

לאור כל האמור, הרי שאני דוחה את תביעת לשון הרע.