תביעת לשון הרע בין עורכות דין בעקבות תלונה במשטרה

בפניי תביעה בה תובעת התובעת מהנתבע פיצוי בסך של 33,500 ₪, בגין הגשת תלונות נגדה במשטרת ישראל ובלשכת עורכי הדין בהן טען שחתימתו זויפה על ידה, דבר שלטענתה מהוה פירסום לשון הרע.

באשר לפירסום - גם אנשי המישטרה שקבלו את התלונה וגם חברי וועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין נחשפו לטענות הנתבע לפיהן התובעת זייפה את חתימתו, באופן העומד בדרישות סעיף 2 לחוק.

...

לאחר שבחנתי את התנהגות הצדדים, לרבות בניהול התיק שבפניי, אני סבורה כי יש מקום לקבוע פיצוי המשקף את מורת הרוח מהתנהלותו של הנתבע מחד, אך תוך לקיחה בחשבון של נסיבותיו האישיות והחרטה שהביע, גם אם במשתמע, בסיפת סיכומיו, מאידך.

סיכום אשר על כן, אני מקבלת את התביעה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 5,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

הסיכסוך שהתגלע בין הצדדים בעקבות ההיתקשרות הביא לריבוי הליכים, הכוללים, בין היתר, הגשת תלונות שונות מצד הנאשם כנגד הקובל או ביחס אליו למישטרה, ללישכת עורכי הדין, למוסד מבקר המדינה ולשלטונות מע"מ. בעקבות הגשת התלונות הנ"ל הגיש הקובל מספר תביעות כנגד הנאשם, בין היתר, תביעת לשון הרע במסגרת ת"א 5770-10-13, אשר נתבררה ונדחתה, ותביעת לשון הרע במסגרת ת"ק 22309-01-16 אשר נתבררה והתקבלה חלקית.

יש להבחין בין הגשת התלונה במישטרה, אשר, כשלעצמה, כפי שהיא מנוסחת, אינה מגלה עבירה לפי חוק איסור לשון הרע, לבין הגשת התלונה ללישכת עורכי הדין תוך ייחוס התלונה האמורה במישטרה לקובל, אשר היא יכולה לגבש עבירה לפי חוק איסור לשון הרע, באשר יש בה פוטנציאל להוצאת דיבתו של הקובל רעה בפני הגורמים בלישכת עורכי הדין שנחשפו לה. אשר על כן, אני מורה על מחיקתו של האישום/הארוע השני מכתב הקובלנה המתוקן.

לטענת ההגנה הפניה למע"מ חוסה תחת הגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, במיוחד כאשר בירור התלונה טרם הסתיים והיא ממתינה להכרעה במע"מ, ועל כן כתב הקובלנה אינו מגלה עבירה באישום זה. כמו כן, התלונה הוגשה לאחר שהקובל התלונן ראשון כנגד הנאשם במע"מ. הקובל טוען, מנגד, כי הגנת סעיף 15(8) לחוק לא רלוואנטית לצורך התלונה במע"מ. כמו כן, אף אם הגנת סעיף 15(8) לחוק חלה גם ביחס לתלונה במע"מ, הרי שמדובר בתלונה חסרת כל בסיס שכל מטרתה להוציא את דיבתו ולהכפיש את שמו בחוסר תום לב קצוני.

...

אשר על כן, בשלב זה, טענת ההגנה ביחס לאישום/אירוע זה, כטענה מקדמית, נדחית.

כמו כן, דומה כי שמיעת הראיות ביחס לאישום זה בקובלנה עלולה לאלץ את בית המשפט להכריע באותן סוגיות עובדתיות התלויות ועומדות לחקירה ולבדיקה גם בפני מע"מ, ומכיוון שההליך העיקרי הוא התלונה למע"מ וההליך המשני הוא הקובלנה, הנשענת על התלונה למע"מ, מן הראוי היה שקודם תתברר התלונה במע"מ ורק לאחר מכן יתברר האישום דנן במסגרת קובלנה זו. מאחר שהקובל מבקש להמשיך בשמיעת הקובלנה גם באישום זה בכל זאת, בשלב זה, יש להתקדם בשמיעת הראיות בקובלנה גם באישום זה. עם זאת, ככל שבהמשך ההליך יעלו נתונים המצדיקים שקילה מחדש, לא מן הנמנע כי תינתן החלטה המעכבת את המשך שמיעת ההליך ביחס לאישום זה עד לקבלת ההכרעה בחקירת מע"מ. אשר על כן, בשלב זה, טענת ההגנה ביחס לאישום/אירוע זה, כטענה מקדמית, נדחית.

בשים לב לטענת הקובל, לפיה אין כל בסיס לפניית הנאשם ללשכת עורכי הדין, וכל מטרת הפנייה היא להכפיש את הקובל ואת שמו הטוב, סבורני כי נכון יהיה לשמוע את הראיות ואת העדויות טרם הכרעה בסוגיה זו. אשר על כן, ועל אף הקשיים המובנים באישום/אירוע זה, בשלב זה, טענת ההגנה ביחס לאישום/אירוע זה, כטענה מקדמית, נדחית.

בשולי הדברים, אעיר, כי בשים לב למורכבות האמורה, והגם שהטענה המקדמית נדחתה, מוצע לקובל לשקול האם נכון מבחינתו לעמוד על אישום זה. סוף דבר לאור כלל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אישומים/אירועים 2 ו-8 יימחקו מכתב הקובלנה המתוקן; אישום/אירוע 7 ימחק מכתב הקובלנה המתוקן, אלא אם כן יתוקן כאמור בהחלטה זו; טענות ההגנה, כטענות מקדמיות, ביחס לאישומים/אירועים 1, 3, 4-6, 9-11 נדחות בשלב זה; הקובל ישקול בשנית האם עומד הוא על הותרת אישומים/אירועים 3 ו-11 בכתב הקובלנה המתוקן, וזאת בהמשך להערות דלעיל; הקובל ישקול בשנית האם לא נכון יותר להמתין עד להכרעת לשכת עורכי הדין ורשויות החקירה במע"מ ביחס לתלונות שהגיש הנאשם כנגדו, בטרם בירור האישומים/האירועים 5, 6, 9 ו-10, וזאת בהמשך להערות דלעיל; הקובל יגיש עד ליום 11/7/18 כתב קובלנה מתוקן, לאחר מחיקת האישומים/האירועים ותיקון האישומים/האירועים בהתאם לאמור לעיל בהחלטה זו; לאחר הגשת כתב הקובלנה המתוקן כאמור, ייקבע מועד להקראה ולמסירת גדר הכפירה מפורט ועדכני.

התובע טוען, כי 2 תלונות ניסגרו מהסיבה "חוסר אשמה" וכי על הנתבעת לפצותו בגין פירסום לשון הרע ובין נזקים ממוניים (שכירת שירותי עורך דין להתמודדות עם ההליכים הפליליים).

פירסום תלונה כוזבת במישטרה מהוה פירסום לשון הרע על פי הפסיקה.

עם זאת ביחס לתלונה בתיק מס' 305509/2014 בגדרה התלוננה הנתבעת על תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ועל איומים, יש מקום לקבל התביעה גם אם תיק זה ניסגר מהסיבה "חוסר בראיות" בין בשל היות התלונה פירסום לשון הרע ללא אמת בפירסום ובין לאור העובדה שפרסום זה נעשה גם במסגרת תצהיר ועדות בבית המשפט לעינייני מישפחה בבקשת צו ההגנה שהגישה הנתבעת – אגב צו הגנה עם השלכות משמעותיות שכן מאז שניתן לא שב עוד התובע לדירת הצדדים עד אשר רכש אותה בפרוק השתוף.

על כן ובשעה שהנתבעת סירבה להצהיר כי מדובר בתלונת שוא (אילו הייתה מודה כי רק תלונה זו מבין 5 התלונות שהגישה היא תלונת שוא דיינו) והצריכה את בירור ההליך עד תם, אני רואה לנכון להשית על הנתבעת חיוב כספי בסך 25,000 ₪ בגין תלונת שוא זו ללא הוכחת נזק ופצוי בסך 16,000 ₪ בגין שכר טירחת עורך דין שנשא בו לשם כך לפי הסכם שכר טירחה שצרף (איני מחייב במלוא שכר טירחת עורך הדין בשל העובדה שטיפל בתלונות נוספות שהוגשו כנגד התובע).

...

נפסק פיצוי בשיעור 20,000 – בע"א 7426/14 עו"ד אורי **** – ביהמ"ש העליון פסק בין היתר, כי המערערות הגישו ביודעין תביעות אונס כוזבות כנגד אורי **** וכי אין מנוס מלחייב את המערערות בפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע .

)15 , לא עומדות לנתבעת ההגנות שבסעיפים לאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת בזה באופן חלקי ואני מחייב הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך כולל של 46,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום )25,000+16,000+5000.

( כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות הליך זה בסך 3500 ₪ (התובע לא היה מיוצג אך שולם שכר עדים).

לדבריה פנייתה למישטרה הייתה כדין בשל התקיפה ואין מדובר בלשון הרע.

ד - המתוה הנורמאטיבי בתביעה על - פי חוק איסור לשון הרע עלינו לבחון ארבעה מרכיבים: האם הדברים שפורסמו הם בגדר לשון הרע? האם בוצע פירסום בפועל? האם עומדת לנתבע אחת ההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע? במקרה שבוצע פירסום ולנתבע לא עומדת הגנה, מהו שיעור הפצוי שיש להעניק לתובע? סעיף לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן : "החוק" או "חוק איסור לשון הרע") קובע כדלקמן: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול

..לאור כל הממצאים האלה עורכי הדין שלי הגיעו למסקנה אחת עגומה ביותר ש.מ נוכל פינאנסי שרימה גנב ועשק אותי כל החיים ובנוסף בגד בי עם המאהבת עוד בשנת 2010 .

עם זאת קיים בענייננו השתק פלוגתא אשר מקים מחסום דיוני לנתבעת לשוב ולהתדיין בשאלות עובדתיות שכבר נדונו בין בעלי - הדין בהתדיינות קודמת: הבגידה הפינאנסית הבגידה של התובע עם אשה אחרת והתלונה למישטרה, והתקיימו לגביהם ארבעת התנאים שנקבעו בפסיקה (רע"א 682/07 לב לבייב נ' שמעון גילר ]פורסם בנבו[; וכן פנינה זלצמן, - ( מעשה בית דין בהליך האזרחי, עמ' הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

(ע''א 802/87 עקיבא נוף נ' אורי אבנרי ]פורסם בנבו ביום: 3.3.91 התובע עתר לפצוי מכוח סעיף 7 (א) לחוק ללא הוכחת נזק כמספר הפרסומים שנעשו בסך של 200,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע קובע: "(א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא

...

התובע הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד ובו טען כי דין התביעה להידחות על הסף בשל מעשה בית דין/השתק עילה/השתק פלוגתא שכן בית הדין הרבני נתן פסק דינו ואף הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בנוגע לטענותיה של הנתבעת.

מהאמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד של הנתבעת על כל טענותיה ועילותיה.

התביעה שכנגד כספית, נזיקית ולשון הרע נדחית.

בנוסף הנני מחייבת הנתבעת בהוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בשיעור של 12,000 ₪ בצירוף מע''מ אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

זאת בגין שני פרסומים: האחד, מיום 5/7/22, אשר נכתב במענה למכתב התראה אשר נשלח על ידי המבקש למשיב ואשר הופץ גם לכלל בעלי הדירות בבית המשותף ובו נכתב: "אבקשך כעורך דין להפסיק לפנות אלי ולאיים עליי. במכתב הבא שלך אני מגיש נגדך תלונה במשטרת ישראל ובלשכת עורכי הדין. אתה מציק לי, משתלח בי ופונה אלי בלשון של איומים וכוחנות שאיננה מקובלת עלי". והשני – הודעה אשר הופצה על ידי המשיב בקבוצת הואטסאפ של בעלי הדירות בבניין ובה נכתב: "עורך הדין המייצג את מליה והדי בר פונה אלי במכתבי איום אלימים וכוחניים.[...] אני עושה את עבודתי בהיתנדבות ונאלץ להיתמודד עם המיטרד הזה". אציין כי במסגרת התביעה, טען המבקש, בין היתר, כי פרסומים אלו הם חלק משיטת המשיב להלך אימים על אחרים, לרבות באמצעות הגשת תלונות כנגד מי מדיירי הבית המשותף אשר "עומד בדרכו". הבקשה נשוא ההחלטה דנן, נסבה גם על כך שהמשיב לא העמיד לעיון המבקש את המסמכים אשר גולו על ידו והן על כך שהמשיב לא גילה מסמכים ספציפיים המשתייכים לשלוש קבוצות מסמכים – האחת – הסכמי שכר טירחה ויפוי כוח אשר נחתמו על ידי המשיב באופן אישי או על ידי נציגות הבית המשותף; השנייה – תלונות אשר הוגשו על ידי המשיב כנגד אחרים; והשלישית – תלונות אשר הוגשו על ידי המשיב כנגד המבקש.

כך, נקבע כי לא ברור כיצד הסכמי שכר הטירחה בין המשיב לבין עורכי הדין שייצגו אותו או את הנציגות, רלוואנטיים להליך ובכלל כך להוכחת טענת המבקש ולפיה המשיב ביצע כלפיו עוולה של פירסום לשון הרע במסגרת הפרסומים אשר פורטו בתביעה.

...

זאת בגין שני פרסומים: האחד, מיום 5/7/22, אשר נכתב במענה למכתב התראה אשר נשלח על ידי המבקש למשיב ואשר הופץ גם לכלל בעלי הדירות בבית המשותף ובו נכתב: "אבקשך כעורך דין להפסיק לפנות אלי ולאיים עליי. במכתב הבא שלך אני מגיש נגדך תלונה במשטרת ישראל ובלשכת עורכי הדין. אתה מציק לי, משתלח בי ופונה אלי בלשון של איומים וכוחנות שאיננה מקובלת עלי". והשני – הודעה אשר הופצה על ידי המשיב בקבוצת הוואטסאפ של בעלי הדירות בבניין ובה נכתב: "עורך הדין המייצג את מליה והדי בר פונה אלי במכתבי איום אלימים וכוחניים.[...] אני עושה את עבודתי בהתנדבות ונאלץ להתמודד עם המטרד הזה". אציין כי במסגרת התביעה, טען המבקש, בין היתר, כי פרסומים אלו הם חלק משיטת המשיב להלך אימים על אחרים, לרבות באמצעות הגשת תלונות כנגד מי מדיירי הבית המשותף אשר "עומד בדרכו". הבקשה נשוא ההחלטה דנן, נסבה גם על כך שהמשיב לא העמיד לעיון המבקש את המסמכים אשר גולו על ידו והן על כך שהמשיב לא גילה מסמכים ספציפיים המשתייכים לשלוש קבוצות מסמכים – האחת – הסכמי שכר טרחה ויפוי כוח אשר נחתמו על ידי המשיב באופן אישי או על ידי נציגות הבית המשותף; השנייה – תלונות אשר הוגשו על ידי המשיב כנגד אחרים; והשלישית – תלונות אשר הוגשו על ידי המשיב כנגד המבקש.

לאור זאת נטען כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, לאור האמור והמפורט - הבקשה למתן רשות ערעור – נדחית.

המזכירות תדוור החלטתי זו לצדדים.