תביעת לשון הרע בין עובדי "אגד" על פרסומים בווטסאפ

התביעה עוסקת בחמישה פירסומי לשון הרע שרובם פורסמו בקבוצות ווטספ של חברי אגד בהרכבים שונים, חלקן מונות כ-200 חברים ויותר.

הפרסומים מושא התביעה סעיף 1 בחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 קובע שלשון הרע היא דבר שפרסומו עלול, בין היתר: (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו; לצד זאת נקבעו בחוק הגנות שונות על פירסומי לשון הרע שהמחוקק ראה בהם ערך מוגן ואף תועלת וזאת יחד עם המקרים בהם נימצאו אמת בפירסום, תום לב, עניין לציבור וכיוב'.

...

לא הוכח שמי מהנתבעים פרסם הודעה זו והתביעה בעניינה נדחית.

סוף דבר הנתבעים פרסמו לשון הרע אודות התובע בארבעה פרסומים שונים – שני פרסומים מכל נתבע.

נקבע ש "בית משפט זה קבע משכבר הימים, כי כבוד האדם חובק אגד רחב של זכויות, ובין היתר, תוך ניואנסים שלא זה המקום להדרש אליהם, הזכות לשוויון, הזכות לחופש דת ולחופש מדת, הזכות לחופש ביטוי, הזכות לשם טוב והזכות לחיי מישפחה (א' ברק הזכות החוקתית ובנותיה פרק 13 (תשע"ד)). בחוקי היסוד לא הוכרו זכויות חברתיות מפורשות, ובתי המשפט גם הם נימנעו מקביעה חד משמעית, כי חובת השילטון לכבד זכויות חברתיות (ב' מדינה דיני זכויות האדם בישראל 753 (תשע"ז)); ברם נקבע, ואולי זה העיקר, כי הזכות לכבוד כוללת גם זכות לקיום בסיסי בכבוד". (בג"צ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' נ' השר לביטחון פנים ואח' (13/6/2017)ס' ל"ז).

" (פרוטוקול עמ' 21 ש' 9-1) זה המקום להדגיש שפעולותיה של הנתבעת נעשו לאחר הודעתו של התובע אליה מיום 2/7/2020 (נספח א' לכתב התביעה) בזו הלשון: "לחברה של מ. גילו שיש לה קורונה..מ. עושה היום או מחר בדיקת קורונה מעדיף שעד שהיא לא תקבל תשובה עדיף בשביל כולם שאני יהיה מרוחק..אני אעדכן אותך בהמשך". הינה כי כן הודעת הוטסאפ שנשלחו על ידי הנתבעת לתובע כשלעצמן אינן מהוות לשון הרע שעה שמדובר בתכתובת בינה לבין אבי בנה, אמנם בלשון בלתי ראויה לשון המעטה מצד שני ההורים, אך לא מדובר בפירסום העונה לדרישת החוק והגדרתו על פי החוק, קרי פרסומים אסורים על פי החוק.

התובע צירף לכתב התביעה את נספח ד' תימלול שיחה מוקלטת בין הנתבעת לבין אותה נ.ב. כחלק מאותה 'חוות דעת' (ראו לעיל) וזו לשון ההודעה " נ. זה מה-XX. י. הוא אבא של הבן שלי הוא נדבק בקורונה, הוא והבת זוג שלו הוא היה במרו...במ. וכל ה... את יודעת הק. ב. שהוא שותף שמה. אז כולם שמה ...כל מי שהיה שם, הם נדבקו והם לא מודיעים לאף אחד. ושיחה נוספת שהוקלטה "אני מקוה, נ. בעזרת השם. טוב, רציתי...פשוט דאגתי לך, אז אמרתי שאני אודיע לך. אני יודעת שאת מגיעה לשם. אז שהבן זוג שלך בטח יודיע לכולם במוניות לפחות. אז אני סומכת עלייך . אני יודעת שאת דואגת פה לכולם, אז אה...אני רגועה" (הסימון של 3 נקודות, .

אם כן מכלל הנושאים שעלו בתביעתו של התובע ניתן ניתן לייחס לנתבעת לשון הרע רק בשאלת ההודעה שמסרה הנתבעת לגב' נ.ב. ברם, כזכור תביעתו של התובע אינה כנגד העברת הידיעה לגב' נ.ב. אלא על פירסום "בחוצות העיר" על ידי הנתבעת ולא היא.

...

.(10) הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן"; סקירת הפסיקה מביאה לכדי מסקנה מתבקשת מאליה שהשאלה הצריכה לבחינה היא בדבר המוטיבציה של המתלונן בהגשת התלונה.

מקובלת עלי גרסת הנתבעת שלאור המידע באותה עת של הפצת המגפה והצורך להשמר מפני הדבקה היוו את המניע לשיחת הטלפון שלה לגב' נ.ב..

אחרית דבר: התביעה נדחית.

על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשים פירסמו מספר רב של אמירות העולות כדי לשון הרע, ובעיקרן דברים המייחסים למשיבים 1 ו-2 את רציחתו של המנוח אשר טולדנו ז"ל (להלן: המנוח), שהיה בעלה של המבקשת 4, אביו של המבקש 3 וחברם של המבקשים 1 ו-2; וטרם פטירתו כיהן כמנכ"ל מוסדות ברסלב ביבנאל (להלן: המוסדות) וחבר המועצה המקומית של יבנאל.

כנגד בקשה זו הגישה עמותת "ישמח צדיק", שאותה ניהל המנוח, היתנגדות לבית משפט לעינייני מישפחה בטבריה (ת"ע 2636-08-15 עמותת ישמח צדיק נ' משה שיק (7.2.2016)) על בסיס הטענה שישנה צוואה מאוחרת של הרב שיק שקובעת כי לאחר פטירתו כל הנכסים יעברו לידי הקהילה ביבנאל, ולא לידי אדם פרטי כלשהוא.

כבר כעת יצוין שלצד הפרסומים האמורים, כעולה אף מכתב התביעה שהגישו המשיבים עצמם, ישנם פרסומים רבים שפורסמו לתושבי יבנאל בלבד, כגון פירסום שנעשה בבית הכנסת של היישוב, פירסום בקבוצות "ווטספ" של תושבי יבנאל, ועוד.

כידוע, כאשר תביעה מוגשת לבית משפט מסוים שלו זיקה פורמאלית בלבד, תגבר הנטייה להעביר את הדיון בתיק לבית משפט שהוא בעל זיקות מהותיות לתביעה (בש"א 4707/15 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (7.7.2015); בש"א 3254/15 לוי נ' קל אוטו תחבורה בע"מ (20.5.2015); בש"א 2389/15 עריית חיפה נ' קרדן רכב בע"מ (26.4.2015)).

...

אקדים ואומר שמקובלת עליי טענתם של המבקשים שהדיון טרם החל.

מהמקובץ עולה בבירור שמירב זיקות הצדדים נוטות כאמור למחוז הצפון.

הנה כי כן, עולה מן המקובץ שמרבית הזיקות נוטות לקיום ההליך במחוז צפון, והתוצאה היא אפוא שהבקשה מתקבלת.

לפני תביעת לשון הרע ופגיעה בפרטיות שהגישה שירה כהן (להלן: "התובעת") כנגד בת שבע צרפתי עוז (להלן: "הנתבעת"), במסגרתה עותרת התובעת לקבלת פיצוי בסך כולל של 283,400 ₪, בגין הפרת חוק איסור לשון הרע, וחוק הגנת הפרטיות.

להלן פירוט של חלק מההתכבויות בין התובעת לבין מיכאל (מדובר בתכתובת שצרפה התובעת לתביעה הקטנה), בתכתובות אלו בין התובעת למר מיכאל מוזכרת לעיתים גם הנתבעת.

התובעת מסבירה שהפניות שלה למיכאל היו בשל כך שלא שילם על התכשיטים ובתגובה לאיומים של הנתבעת שתלך לאגד שם עבד אביה, ושם עובד מיכאל ותפרסם שהתובעת היא גנבת.

" בתמ"ש 12327-09-14 פלוני נ' אלמונית (פורסם במאגרים משפטיים), נקבע: "...במקרה דנן, הנתבעת הכפישה את התובע ולא הסתפקה בהכחשה בלבד. היא פירסמה את לשון הרע שעה שהיא כלל לא הייתה צד לסכסוך. מטרתה הייתה לבזותו ולהשפילו והיא אף לא היתנצלה על הפירסום. מאידך, אין לנתק את הפירסום מהרגע שקדם לו ומדברי לשון הרע שהפיץ האב כנגד הבן. שהרי, התבוע פירסם דברים קשים וחמורים על הבן, שנקבע כי הם היוו לשון הרע "ברף גבוה" ולכן יש לראות את דברי האם בפספקטיבה זו, דבר שיש בו בכדי להקל ולהקטין את שיעור הפצוי.

" באשר לפגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, טענה התובעת בכתב התביעה, כי הנתבעת ערכה אחריה מצוד של ממש מתוך מטרה ליבלוש ולהתחקות אחריה, לרבות איתור המען החדש שלה, זאת על מנת לשלוח אליה פורצים, שלכאורה, פרצו לביתה ו/או להרע לה. למען הזהירות, אדון בקצרה בטענה זו. מעיון בתכתובות הוטסאפ בין הצדדים, אכן עולה כי הנתבעת שאלה מספר פעמים בדבר כתובתה של התובעת, ואיימה לשלוח אליה אנשים (ראו לדוגמא תיכתובת ווטספ מיום 25/05/201 בשעה 23:28 ובהמשך: "הם בראשון... הם יגיעו... ברחת לראשון... יש לי את הכתובת... הם יגיעו אלייך...

...

בפסק הדין נקבע בין היתר: "..לאחר שהאזנתי לדברי התובעת וכן לדברי הנתבע והעדה מטעמו, אני סבורה כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה. חרף עדותה של התובעת, לא שוכנעתי כי הנתבע אכן גנב חפצים כלשהם מדירתה של התובעת, ומכל מקום התובעת לא הוכיחה מה שוויים של חפצים אלה והאם שוויים עולה על הסכום של 17,000 ₪, אשר אין חולק שהנתבע העביר לידיה.

אני סבורה אולם לכאורה כי התובעת אינה זכאית לכפל פיצוי, היינו, היא אינה זכאית לפיצוי על אותו פרסום הן לפי עוולת לשון הרע והן לפי חוק הגנת הפרטיות, אולם אאפשר לצדדים להשלים טיעון בעניין זה בשלב הדיון בנזק.

סיכום: אני קובעת כי הנתבעת ביצעה עוולת לשון הרע וכן כי מתקיימת עוולת הפגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות.

אני קובעת דיון הוכחות בשאלת הנזק + סיכומים בעל פה, ליום 5.7.18 שעה 10:00.

מדובר באימרות קשות נגד יושב ראש ועד מכהן אך לא הובאה, ולו עדות אחת, של נהג או מי מהעובדים ש"חוסל איתו חשבון" "בוצע בו סיכול ממוקד", נעשה שימוש נגדו על ידי וועדת הפיקוח, נפגעה פרנסתו או פעלו נגדו "באכזריות". טען הנתבע, שהתובע אף לא הציג את ההקשר הכולל של הפרסומים שנטען כי מהוים פירסום לשון הרע, בנגוד לחובתו לפירוט עילת התביעה.

התובע העיד, כי פירסם לשון הרע נגד הנתבע בקרב שמונה חברי אגד בקבוצת ווטספ, בה כינה את הנתבע "סירטון עם גרורות שצריך להעלים אותו" (עמ' 9 ש' 33-35, עמ' 10 ש' 26-35 לפרוטוקול).

להיפך, התובע הוכיח את עילת תביעתו; לא קיימים פערי כוחות גדולים בין התובע לנתבע; ההליך הוגש בסדר דין מהיר, ולא נועד להכביד או להקשות על הנתבע.

לטענת הנתבע, ישנה ידיעה שיפוטית שמרבית החברים בקבוצות ווטספ מגדירים קבוצות אלה כ"קבוצה שקטה" ולא מופיעה התראה על פירסום הודעה בקבוצה, אך לא הוכיח זאת.

...

תביעת השתקה דין טענת הנתבע, כי התביעה הנה תביעת השתקה, להידחות.

אף הסכום הנתבע נמוך מהתקרה הקבועה בחוק איסור לשון הרע בכל הנוגע לתביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק בנוגע לשני פרסומים ועל כן דין הטענה כי התביעה מהווה תביעת השתקה להידחות.

במכלול-הנסיבות, באיזון בין השיקולים, יש לחייב את הנתבע לפצות את התובע, בסך 30,000 ש"ח. סוף דבר הנתבע ישלם אפוא לתובע פיצוי בסך 30,000 ש"ח וכן יישא בהוצאות התובע (בסכום האגרה ששילם התובע) ובשכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ש"ח. ניתן היום, י"ח אלול תשפ"א, 26 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.