ניתוח העוולה - כללי
כב' השופט י' עמית, התוה בפסק הדין בעיניין אילנה דיין (ר' ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך [פורסם בנבו] (08.02.2012)) (להלן: "עניין אילנה דיין") תרשים זרימה לבחינת תביעה בעילה לפי חוק איסור לשון הרע:
"תרשים הזרימה בתביעות לשון הרע הוא כלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהוה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, והאם מיתקיים יסוד הפירסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק.
הפסיקה התייחסה גם למקרה הפרטי של קללות וגידופים, מתי אלו יהוו לשון הרע ומתי לא.
לגבי קללות וגידופים, הרי מצד אחד, אין מחלוקת כי דברי קללה וגידוף יכולים להוות לשון הרע, בפרט כאשר מדובר על תאורו של אדם כבעל תכונות שליליות, כך שבודאי שאין מניעה "קטגורית" לראות פרסומים שכאלו כפרסומי לשון הרע.
הביטויים שהשמיע הנתבע כנגד התובעת כגון: "פרוצה", "זבל", "מסריחה" ועוד, מהוים בעיני ללא ספק לשון הרע כהגדרתה בסעיפים 1 (1) ו-1 (4) לחוק איסור לשון הרע, ונועדו אך ורק בכדי להשפיל ולבזות את התובעת בקרב חברי הקבוצה ובציבור בכלל.
מתפקידו של בית המשפט לברר סכסוכים אמתיים בין אדם לחברו ובין האזרח לרשות, להבדיל מתביעות המוגשות ע"י גופים חזקים עתירי ממון, כנגד יריביהם דלי האמצעים, בעילה מפוקפקת כלשהיא, מתוך מטרה מכוונת ללחוץ עליהם לחזור בהם מדרישות צודקות, רק מחמת חוסר יכולתם לממן הגנה משפטית כנגד תביעה בסכומים "כבדים"."
בת"א (עפ') 13497-08-10 אושרי לוי נ' שלמה עמר [פורסם בנבו] (23.7.2014) נדונה תביעה של שחקן כדורגל אשר מאמנו האשים אותו בהתנהגות לא כשרה במשחק כדורגל עד כדי גרימת הפסד לקבוצה, בית המשפט קיבל את התביעה ופסק פיצוי בסך של 40,000 ₪.
...
עם זאת, אני סבור כי משעה שעוגמת הנפש בגין הפרסומים שוקללה במסגרת הפיצוי שנקבע בשל לשון הרע שפרסם הנתבע על התובעים, הרי שאין מקום לפסוק פיצוי ברף גבוה בגין פגיעה בפרטיות במקרה זה.
לאחר ששקלתי, בין היתר, את היקף הפרסום, זהות נמעני הפרסום ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעת, אני מעמיד את הפיצוי בגין הפגיעה בפרטיות בסך של 4,000 ₪.
סיכום
לאור האמור בפסק דין זה, אני פוסק כי הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך 13,000 ₪ ולתובע פיצוי בסך 9,000 ₪.
בנסיבות אלו, אני סבור כי למרות זכיית התובעים בתיק, יש לקבוע סכום הוצאות מתון.