תביעת לשון הרע בטענת פרסום מידע כוזב

הפוסט וחלק מהתגובות שבמסגרתו, צרמו לגב' רמון אשר הגישה כנגדי, כחודש ימים לאחר הפירסום, תביעת לשון הרע בגין הפרסומים.

טענות התובעים אשר לטיב הפירסום, נטען כי הנתבעת פעלה במופגן וביודעין על מנת להזיק לתובעים ולהביא לסגירת הגן, תוך הצגת מידע כוזב ופרסומי לשון הרע כנגד התובעים, כל זאת על מנת להקים צהרון בבעלותה.

...

בהתאם למתווה על הצדדים היה לטעון בקשר לגובה הפיצויים ועניין סגירת הגן אשר הובא עוד בכתב התביעה, קשור לפרמטר היקף הפגיעה בתובעים, וזכותם היה לטעון לעניין זה. גובה הפיצוי לאחר ששקלתי את הפרמטרים שהובאו לעיל הן לחומרא והן לקולא ועיינתי בפסקי דין נוספים אשר עסקו בפרסומים דומים: ר' לדוגמא: ת"א (ראשל"צ) 2437-09 גני תלתלים מרום בע"מ נ' פרקשנר [פורסם בנבו] (09.10.11), ת"א (ת"א) 43039-09-17‏‏ עזר נ' קורן [פורסם בנבו] (11.09.18) ות"א (ראשל"צ) 586-03-12‏ ‏אלקריאף נ' פיינשטיין [פורסם בנבו] (27.10.14), הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעמיד את גובה הפיצוי לטובת התובעת על סך 18,000 ₪.

סוף דבר לאור האמור בפסק דין זה, אני פוסק כי הנתבעת תשלם לידי התובעת פיצוי בסך של 18,000 ₪ אשר ישולמו בשלושה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.4.19 ובראשון לכל חודש שאחריו.

בנסיבות אלו, אני סבור יש לקבוע סכום הוצאות מתון.

לטענתו, בפירסום מידע שקרי לגביו יש כדי רשלנות כלפיו, אשר גרם לו נזק כבד לשמו הטוב, ופגיעה ברעייתו וילדיו.

החלטה זו תתייחס לשתי הבקשות, כסדרן, שכן ההחלטה בענין הבקשה הראשונה משליכה על הבקשה השניה: בקשה לסילוק התביעה על הסף או למתן צו לתיקונו במסגרת בקשה זו טענו המבקשים, כי מתוך כתב התביעה לא ברור מהם בדיוק המעשים המיוחסים למבקשים אשר מהוים לשון הרע; לא פורט המועד בו נאמרו הדברים, ועל כן לא פורט המועד בו נולדה עילת התביעה (כנדרש על פי תקנה 5(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("התקנות")); וכן, כי לא צורפו "דוחות ביקורת כוזבים", אליהם מתייחסת התביעה (כנדרש על פי תקנה 75 לתקנות), ולא ברור מי ערך דוחות אלה, אילו פרטים הם כוזבים ומדוע, על ידי מי פורסמו הדוחות, מתי בוצע הפירסום וכיצד.

...

לאור ההלכה האמורה, ומאחר שמדובר בפגמים שניתנים לריפוי על דרך של תיקון כתב התביעה תוך פיצוי המבקשים בגין נזקיהם הכרוכים בהגשת הבקשה, אני סבורה כי יש לבחור בדרך זו, על פני סילוקה של התביעה על הסף.

אשר על כן אני מורה, כי המשיב יגיש כתב תביעה מתוקן, הכולל את כל הפרטים הנדרשים בהתאם להוראות התקנות, באופן שניתן לבחון התקיימותה של העילה ולהתגונן מפני טענות התביעה.

סוף דבר: כתב התביעה המתוקן יוגש בתוך 30 ימים.

דיון ג(1) מבוא הפרסומים נושא התביעה הם כמפורט לעיל בסעיף 3, והמחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה אם הפרסומים הנטענים בוצעו על ידי הנתבע.

ג(3) באיזה מועד נודע לתובע על הפרסומים נושא התביעה ? לטענת התובע, במועד הפרסומים בשנת 2015 הוא היה עסוק בהליך משפטי נגד גב' ליאת אלהרר, אשר פירסמה נגדו דברי לשון הרע רבים, ולכן לא היה ער לפרסומים נושא התביעה.

עם זאת, המרשתת והמדיה החברתית משמשות חדשות לבקרים לפירסום מידע כוזב או מטעה (דיסאינפורמציה), ולשיח מתריס ואף אלים.

...

סוף דבר מחומר הראיות מתבקשת, לכל הפחות במאזן ההסתברויות, המסקנה, לפיה הפרסומים נושא תביעתו של התובע כלל לא נעשו על ידי הנתבע.

לפיכך, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 30,000 ש"ח. הוצאות המשפט הן בשים לב למהות התביעה, שווייה, תוצאת המשפט, והיקף המשאבים שנדרשו לניהול ההליך.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, המבקשים הם סוכני ביטוח העוסקים בשיווק ומכירה של בטוחי חיים, והמשיב הוא סוכן ביטוח שמנהל סוכנות בשם "בסט סלר". לטענת המבקשים, המשיב פירסם מידע כוזב נגדם, במטרה לפגוע בהם ובמטה לחמם, ופירסום המידע אף מהוה לשון הרע, ולפיכך עתרו לחייבו בפצוי כספי.

...

המשיב הגיש כתב הגנה וטען כי עומדות לו טענות הגנה של "אמת הפרסום" ו"הגנת תום לב", כי סכום הפיצוי הנתבע מופרך ומוגזם, וכי יש לדחות את התביעה.

המשיב טען בתגובתו כי דין הבקשה להידחות בשל השיהוי הרב בהגשתה, כאשר ראיותיו היו ידועות למבקשים מאז שהוגשו לתיק (28.2.22) ולא הייתה כל מניעה מצדם להגיש בקשה זו לאחר קבלת ראיותיו.

דיון והכרעה- לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

אף אני סבורה כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, המצדיק דחיית הבקשה בשלב זה של הדיון, והכל מבלי שניתן כל הסבר המניח את הדעת מדוע רק עתה הוגשה בקשתם, ולא במועד מוקדם יותר.

לפיכך, ובכפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית.

עוד נטען כי מעת פרידת הצדדים, המשיב פירסם ומפרסם באופן אובססיבי ומסיבי פרסומים מטרידים הנוגעים למבקשת ובני משפחתה, מידע אישי ומידע כוזב ברשתות החברתיות, "מאות אם לא אלפי פרסומים ישירים ועקיפים כלפי המבקשת, במסגרתם הוא מכפיש את שמה, מתעסק באופן כפייתי בחייה ומשפחתה, חושף לגביה פרטים אישיים לרבות באשר למיניותה וכיוצ"ב באופן שמטריד את שלוות חייה ולא מאפשר לה לנהל באופן סביר ותקין את חייה". עוד נטען כי המשיב מפרסם באובססיביות שהמבקשת היא הרוצחת של תאיר ראדה ז"ל. המבקשת הפניתה לקבוצות המתינהלות ביישומון "טלגרם" אשר מונות מאות חברים כל אחת, ערוץ "של אמת" וקבוצה "של אמת-דיונים". בקבוצות אלה מפרסם המשיב צילומים של המבקשת ובני משפחתה, חושף פרטים אישיים אודות מצבהּ הרפואי, מקום מגוריה ותיאוריות קונספירציה כנגד המבקשת.

נפסק כי התרופה הטבעית לפגיעה בשם הטוב הוא סעד הפיצויים ולא על נקלה יאסור פירסום בשלב המקדמי – ולכן אין לאפשר "כביש עוקף" לדינים החלים על טענות שעניינן חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 או חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, באמצעות שימוש בתובענה מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 למצוא דרך עוקפת שכזו.

...

נפסק כי התרופה הטבעית לפגיעה בשם הטוב הוא סעד הפיצויים ולא על נקלה יאסור פרסום בשלב המקדמי – ולכן אין לאפשר "כביש עוקף" לדינים החלים על טענות שעניינן חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 או חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, באמצעות שימוש בתובענה מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 למצוא דרך עוקפת שכזו.

על כן מסקנתי היא כי אין מדובר במקרה בו יש ליתן איסור גורף לפרסומים כעתירת המבקשת.

כאמור, המבקשת עצמה ממשיכה ומתראיינת לא אחת בנוגע לנסיבות שהן בבסיס הסכסוך כאן, אם בנוגע ליחסיה עם המשיב, ואם בנוגע לטענות בעניין פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל. לאור האמור התובענה נדחית.