תביעת לשון הרע בהעדר הגנה

על פני הדברים, שרבוב סעיף כה חריג בהסכם שכותרתו "הסכם סטנדרטי" ושרוב סעיפיו הנם סטנדרטיים, בו קשר הנתבע בין חוב שכר הדירה לתובע ובין פסק דין בהיעדר הגנה שניתן בתביעת לשון הרע שהוא הגיש נגד חתנו של התובע, אבי, כך שדמי השכירות שבפיגור ישולמו מתוך כספי תיק לשון הרע, אינו מקובל וחריג ביותר.

...

לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש קובע שסעיף 5 להסכם מבוטל הן עקב הטעית התובע והן עקב ביטול פסק הדין עליו מתבסס אותו סעיף.

ביהמ"ש מחייב הנתבע לשלם לתובע שכר דירה מכיוון שביהמ"ש ביטל סעיף 5, וסעיף 16, התוצאה היא שבוטל מנגנון הכריכה של תשלום שכר הדירה עם פסק הדין בתביעה ללשון הרע ועל הנתבע לשלם לתובע שכר דירה, לרבות בדיעבד.

סוף דבר ביהמ"ש קובע כלהלן: ביהמ"ש מחייב הנתבע לשלם לתובע הסך של 104,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל, אגרות משפט ששולמו צמודות בתוספת ריבית כדין ממועד ההוצאה ועד מועד התשלום בפועל ושכ"ט בא כוח התובע בסך של 17,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

המשיבים הגישו נגד המבקש תביעת לשון הרע ופגיעה בפרטיות בסך 300,000 ₪.

המועדף ואילו סיום ההליך בלא לקיים דיון לעיצומו של עניין, למשל על דרך של מתן פסק דין בהיעדר הגנה, הוא מהלך דיוני יוצא דופן" (רע"א 7173/11 קוי אשראי לישראל שירותים פינאנסיים משלימים בע"מ (בפרוק) נ' United Kingsway Ltd, פסקה 6 (31.1.2012); וראו גם: רע"א 1473/00 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' BLOMBERG - WERKE GMBH, פסקה 3(ד)(1.8.2000)).

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולקבל הערעור לגופו באופן חלקי מהנימוקים כדלקמן: א) ניתן פסק דין ואין מועד עתידי להגשת ערעור בזכות ויש בהחלטה כדי להשפיע מהותית על זכויות הצדדים ולפיכך מצאתי לנכון לתת רשות ערעור.

דין הערעור להתקבל לגופו באופן חלקי.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

רקע זוהי תביעה בגין לשון הרע בסך 30,000 ש"ח, על רקע שלושה ביטויים שפירסם הנתבע (פעיל פוליטי) נגד התובע (מועמד לראשות העיר עפולה), בקבוצת WhatsApp השייכת לתומכיו של מועמד מתחרה, ואלו הם: · חייבים לאשפז אותו הוא לא מאוזן בכלל · הוא חייב להחליף כדורים · הוא גם מעלה תמונות פורנוגראפיות עם הבת שלו, איזה חולה נפש, ראש עיר עלק.

אם מיתקיים יסוד הפירסום, והביטוי מהוה לשון הרע, כי אז ממשיכים לשלב השלישי, אשר נועד לברר אם קיימת למפרסם הגנה מבין ההגנות המעוגנות בסעיפים 13-15 לחוק, שיש בה לשלול את אחריותו.

בהעדר הגנה, קמה חבות, המעבירה את הדיון לשלב הסעד.

...

האם בכל מקרה בו מצא בית המשפט כי פורסמה לשון הרע, שאינה חוסה תחת הגנה, יפסוק סעד כספי סטטוטורי? היא השאלה שעמדה לפניי במקרה זה. והתשובה לה: לא. עתה ביתר פירוט.

השלב השני גם בשלב זה מצאתי להפריד בין הביטויים, כאשר בכל הקשור לשני הביטויים הראשונים מסקנתי היא כי הם אינם מהווים, בנסיבות, לשון הרע, בעוד שהביטוי השלישי מהווה כזו על פי המבחנים המקובלים.

בחינת הביטוי והשלכותיו על רקע מכלול זה, מובילה למסקנה כי לא נגרם נזק.

התביעה נדחית.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה, אך כיוון שניתן פסק דין בהעדר הגנה, הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין.

הילכת בית המשפט העליון בעיניין ע"א 8345/08 עופר בן נתן נ' מוחמד בכרי, סה(1) 567 מורה אותנו כדלקמן: "בבואנו לידון בתביעת לשון הרע, עלינו לבחון את הדברים על פי תרשים הזרימה הבא: תחילה, יש לבחון אם הביטוי מהוה לשון הרע על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק או חוק איסור לשון הרע). לאחר מכן יש לבחון אם המדובר בפירסום מותר אשר נהנה מחסינות (סעיף 13 לחוק) או אם עומדת למפרסם הגנת אמת דברתי או הגנת תום הלב (סעיפים 15-14 לחוק). משהגענו למסקנה כי המדובר בלשון הרע שאינה חוסה תחת כנפי סעיפים 15-13 לחוק, או-אז אומר לנו המחוקק בסעיף 4 לחוק, כי אם לשון הרע מופנית כנגד ציבור או חבר בני אדם שאינו תאגיד (להלן: ביטוי שקרי צבורי) אזי לא ניתן להגיש תביעה אזרחית בגינה. ובקיצור, סעיף 4 קובע מניעה דיונית-סטאטוטורית מוחלטת שנקבעה על ידי המחוקק." במקרה דנן, אכן מדובר בפרסומים אשר מהוים לשון הרע.

...

הלכת בית המשפט העליון בעניין ע"א 8345/08 עופר בן נתן נ' מוחמד בכרי, סה(1) 567 מורה אותנו כדלקמן: "בבואנו לדון בתביעת לשון הרע, עלינו לבחון את הדברים על פי תרשים הזרימה הבא: תחילה, יש לבחון אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק או חוק איסור לשון הרע). לאחר מכן יש לבחון אם המדובר בפרסום מותר אשר נהנה מחסינות (סעיף 13 לחוק) או אם עומדת למפרסם הגנת אמת דיברתי או הגנת תום הלב (סעיפים 15-14 לחוק). משהגענו למסקנה כי המדובר בלשון הרע שאינה חוסה תחת כנפי סעיפים 15-13 לחוק, או-אז אומר לנו המחוקק בסעיף 4 לחוק, כי אם לשון הרע מופנית כנגד ציבור או חבר בני אדם שאינו תאגיד (להלן: ביטוי שקרי ציבורי) אזי לא ניתן להגיש תביעה אזרחית בגינה. ובקיצור, סעיף 4 קובע מניעה דיונית-סטטוטורית מוחלטת שנקבעה על ידי המחוקק." במקרה דנן, אכן מדובר בפרסומים אשר מהווים לשון הרע.

התוצאה היא כי דין התביעה להתקבל.

מכל המקובץ, הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪.

אני סבור שהמקרה שבפני מייצג תופעה חברתית ראויה לכל גינוי, של השתלחות ללא כל רסן ברשתות החברתיות ללא כל מחשבה מוקדמת וללא כל קשר לאמת.

עותק לפירסום פסק דין זה ניתן במאוחד בשלושת ההליכים שבכותרת; שניים מהם, תביעה לפירוק שתוף בדירת מגורים ולחיוב בדמי שימוש ראויים ותביעה לפיצויים בגין הפרת חוק איסור לשון הרע והפרת חוק הגנת הפרטיות הוגשו על-ידי התובעת; והליך נוסף, שהוגש ע"י הנתבע, שבמסגרתו עותר הנתבע להצהיר כי, הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים ביום 11.9.2017 ולא אושר ע"י בית הדין הרבני (שאליו הוגש), הוא בר תוקף.

ניסיונות רבים נעשו על מנת להביא את הצדדים לגיבוש הסכמות, אשר ייתרו המשך ניהול ההליכים, לרבות ע"י המותב הקודם בתיק (כב' השופט אליאס); ברם משאלו לא צלחו, בהיעדר הסכמת שני הצדדים, ניתן בזאת פסק דין זה. בהנתן מספר ההליכים העומדים להכרעה והזיקות הקיימות ביניהם, למצער בין חלקם, הם יוכרעו כדלקמן: לאחר הבאת טענות הצדדים בעיקרן בהליכים כמכלול; תוכרע, תחילה, תביעת לשון הרע; לאחריה ההליך בדבר מתן פסק דין הצהרתי ולבסוף התביעה לפירוק שתוף ולחיוב בדמי שימוש ראויים.

...

לאחר שנדרשתי לניתוח כלל החומרים המצויים בהליך ונשמעו הצדדים ועדיהם לפניי, סבורני, כי לפי כל מבחן אובייקטיבי, סוג האמירות ותוכן הדברים שנאמרו המיוחסות לאיש, הינן אמירות פוגעניות, משפילות ואשר יש בהן משום הכתמת שמה הטוב של האשה ופגיעה בה ובחייה האישיים.

למעלה מזאת, התרשמתי כי התעקשותו הבלתי פוסקת של האיש על בגידת האשה והעיסוק האובססיבי שלו סביב הסוגיה הם אף שגרמו, בין היתר, לנתק ולפגיעה ביחסים בינו לבין בנותיהם של הצדדים, כפי שאלו העידו בפניי, ובכאב רב. הדבר אף השתקף ברורות בדברים שאמר האיש לבית הדין הרבני בדיון שנקבע לצורך אישור ההסכם שנערך קודם לפתיחת ההליכים שלפניי, לרבות הודאת האיש כי בדק את מכשיר הפלאפון של האשה: "ביה"ד: ראית שיש לה קשר עם מישהו? הבעל: ראיתי בטלפון, מדובר ב-X, הוא המנהל של הבנק. נראה לי שהיא שכבה איתו" ובהמשך: "אני מוכן ללכת למכונת אמת שהיא אמרה לי "סליחה, הוא מזיין יותר טוב ממך" האשה: לא היה ולא נברא" (נספח ג' לתצהיר עדותה הראשית של האשה, בעמ' 1 ש' 11-12, עמ' 2 ש' 35-36).

לאור כל המקובץ לעיל, דין תביעת האשה להתקבל.

נהפוך הוא; סבורני, כי נסיבותיו של מקרה זה מחדדות ומדגישות את החשיבות הרבה הנעוצה בקיומו של מנגנון אישור הסכם ממון וביתר שאת הסכם גירושין כולל, כקבוע בחוק, ולא בכדי.

בהינתן המסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי להידרש לבחינת היות תניות ההסכם מקפחות (כטענת האשה).

אשר על כן ולאור המקובץ לעיל, מצאתי לדחות את תביעת האיש למתן פסק דין הצהרתי.