בפני תביעת לשון הרע בגין משלוח העתק של פוסט שנכתב על ידי צד ג' אותו הפיץ הנתבע למספר ספור של אנשים, היתייחסות לפוסט זה במסגרת תגובה, וכן פניה לתורם לאגודת התובעת.
כמו כן, לפוסט זה של מאי הגיבה מאזינה של רדיו הנתבע, בו היא הביעה חששה מפוסטים מעין אלה היוצרים סיכסוך בקהילה, ולתגובה זו הוא כתב בתגובה כי: "זה מה שהופץ בפייסבוק וכל העולם מדברים עליה" וכן "אמת חשדתי בה תמיד כי היא הייתה מראיינת אנשים אנטישמיים ואנטי ישראלים, אבל ניסיתי לא להתערב שלא יחשבו אני עושה זאת בגלל תחרות" וכן "אני לא יודע ולא מיתערב במה שהיא עושה".
לטענת הנתבע שתוף הפוסט על ידו ומשלוחו למספר אנשים נעשה מתוך כוונה לבצע תחקיר עתונאי שיוצע לכלי תיקשורת מסחרי בישראל (סעיף 21 לתצהירו ובסיכומיו).
האם פעולתו של הנתבע מהוה הפרה והאם קמה הגנת תחקיר עתונאי: פעולת השתוף ברשתות חברתיות הוכרה כפרסום על ידי בית המשפט העליון הבאה בגדר איסור לשון הרע, והיא עשויה להקים עילת תביעה נגד משתף תוכן עוולתי.
...
לאור כל האמור, הפוסט האמור עונה לכדי לשון הרע על פי סעיף 2 לחוק, לא רק בהיבט האישי-פרטי, כי אם יש בו גם כדי לפגוע במעמדה ועיסוקה.
כמו כן, תגובתו למאזינה מחזקת מסקנה זו, שעה שכלל לא ברור מדוע ענה למאזינה כפי שענה ללא כל שלילה או הסתייגות מהדברים החמורים האמורים בו. גם בסיכומיו לא ניתן הסבר בנוגע לכך, שכן ככל ולטענתו המשיך לברר את נושא הפוסט עם מר פור אתהאד על מנת לברר את מהיימנות המידע, הרי שהוא המשיך לגולל את התוכן האמור גם בפני אנשים נוספים, ובכך יש כדי להעצים את הפגיעה באמצעות הפוסט ולא להחליש את הפגיעה.
לסיכום:
לאור כך, באיזון בין חומרת הפוסט, ההפצה הגורפת על ידי מאי, כותבת הפוסט, אל מול פעולות הנתבע, ומנגד הניסיון של הנתבע לפגוע בה כמתחרה בו, בכוונה לפגוע, מצאתי כי הנתבע ישלם לתובעת סכום של 20,000 ₪, בהתאם לסעיף 7א לחוק, כפיצוי כולל בגין כל השיתופים והאמירות כנגד התובעת, וללא צורך בהוכחת נזק.
