תביעת לשון הרע בגין פרסומים על ניסיון רצח ופיגוע

לפני תביעה בגין פירסום נטען של לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") שהגישו תנועת "אם תרצו – ציונות להיות או לחדול" ומר אהוד יהודה טנא נגד ידיעות אחרונות בע"מ בגין שני פרסומים שהתפרסמו בעתון ובאתר האנטרנט של ידיעות אחרונות: פירסום אחד של מר רז שכניק ומר איתמר אייכנר, ופירסום שני של גב' סימה קדמון, שאף היא נתבעת בתביעה שלפניי.

הפרסומים מושא התובענה עסקו, בין היתר, במכתב מיום 27.3.2017 שעליו חתומים גב' דבורה גונן (להלן: "המכתב" ו"גונן"), אם שכולה אשר בנה, דני נרצח בידי מחבל, וכ- 30 בני מישפחות שכולות, אשר נשלח לשרת התרבות והספורט, גב' מירי רגב.

בלב טענות התובעים ביחס ללשון הרע שבפרסומים מצויה הטענה כי כפועל יוצא מהיחס למשפחות השכולות, נתפשים ניסיונות להכניס את המשפחות השכולות לזירת ההיתגוששות הפוליטית כחילול קודם ממש.

מדובר בפעולה בסיסית ומינימלית שהיה עליו לעשות על מנת שידיעות אחרונות יוכל לטעון לתום לב. אשר לפירסום של גב' קדמון, גם את הפעולות שעשה מר שכניק, לא עשתה, אלא, על פי עדותה, היא הסתמכה על הפירסום של הדברים שנכתבו במכתבו של בא כוח הפורום הוותיק, עו"ד הכהן, כפי שצוטטו בתקשורת.

...

" בענייננו, כעולה מחומר הראיות שלפני, לא קיבלו התובעים התייחסות הוגנת המצופה מפרסומים עיתונאיים, ואני סבורה כי יש ממש בטענת התובעים כי הדבר נבע מהתייחסות שלילית אפריורית של כותבי הפרסומים אל התובעים (או אל "אם תרצו" ומי שבא בשמה, בענייננו הדובר של התנועה).

מקובלת עלי טענת התובעים כי הנתבעים האריכו עד מאוד בחקירתו הנגדית של התובע וכן כי האריכו מעבר לסביר, בנסיבות, בסיכומים.

בנוסף ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעים הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה על ידי התובעים ועד למועד התשלום על ידי הנתבעים, וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

עסקינן בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ח-1965 (להלן: "החוק") שהגיש התובע - נגדו הוגש כתב אישום בגין שורה של עבירות חמורות ובהן ניסיון לרצח חבלה ותקיפה בנסיבות מחמירות - בגין פרסומים בשנת 2011 בעתון "מעריב" אשר יחסו לו תיכנון של רצח אמאם מסגד חסן בק ביפו המכהן גם כראש התנועה האיסלאמית ביפו ופיצוץ המסגד, פרשות שלא נכללו בכתב האישום.

" תחת כותרת משנה "נלכדו בעג'מי" נכתב "לאחרונה ביצעה המישטרה מעקב של כמה ימים אחר מספר צעירים תושבי יפו שעל פי החשד תיכננו חיסול ... מטען החבלה שנימצא ברשות החבורה אמור היה לפגוע באימאם של מסגד חסן בק בתל אביב, נואר דקא, שמכהן גם כראש התנועה האסלאמית ביפו. לחשודים היה סיכסוך עסקי עם האמאם, שמרכזו היה שליטה על קרקעות ביפו. החבורה תיכננה לפגוע באימאם זמן קצר לאחר רצח בני מישפחת פוגל באיתמר, זאת, כדי להסוות את הארוע כפעולת נקם של פעילי ימין קצוני". בכתבה הופיעה תמונתו של התובע שלצדה נכתב בכיתוב גדול "מסע הטרור של פינקלשטיין" ומתחתיו פרוט: "9.5.2010 מטען מתפוצץ סמוך לבחתו של שוטה חובל בחולון. איש לא נפגע אך נגרם נזק רב. 27.5.2010 הכנופיה תוקפת את חובל בשוקר חשמלי סמוך למקום עבודתו. הוא נופל ארצה ונפגע קל. 12.10.2010 ניסיון לפוצץ באמצעות מכלי גז את המרכז הסיינטולוגי במרכז יפו. 21.11.2010 תוכנית ההתנקשות באימאם של מסגד חסן-בק, בעקבות סיכסוך על קרקעות ביפו". (ההדגשות אינן במקור-א.ב).

אותו סכום פיצוי נפסק ב"עניין בן גביר" לגבי ביטויים "נאצי קטן" ו"נאצי מלוכלך וקטן" בהנתן שהמערער מוכר בציבור במשך שנים רבות כמי שמזוהה עם עמדות גזעניות, לקח חלק בהפגנה בה הוצג ראש הממשלה המנוח במדי קצין נאצי ולא שלל את השמוש בכינוי הגנאי שהוטח בו כלפי מי שלשיטתו ראויים לו. פיצוי סמלי בסך 10 ₪ בגין בעילת פירסום לשון הרע נפסק ב"עניין סדן" לתובע שצולם בבית חולים ותמונתו במיטה בבית חולים הוצגה לצד כיתוב שהתובע מתחזה לחולה כדי להיתחמק ממעצר, זאת בהנתן ששמו של התובע נקשר בפרשות שליליות והוא לא הוכיח נזק מיוחד עודף על הפרסומים השליליים שנקשרו בשמו.

...

(2) במשפט אזרחי, אחרי ההחלטה שהנתבע חייב בפיצויים -להפחתת הפיצויים; התובע הוא עבריין מורשע בעבירות של ניסיון ושידול לנסיון רצח של עד מדינה ועד תביעה במשפטו ושיבוש הליכי משפט.

את טענת הנתבעים ל'הקלה' מכוח סעיף 19 לחוק, יש להידחות.

סוף דבר מכל האמור התביעה מתקבלת בחלקה כך שישולם לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪ באופן הבא - סך של 10,000 ₪ ישולם על ידי נתבעים 1-2, יחד ולחוד, היתרה בסך של 10,000 ₪ תשולם על ידי נתבע 1 לבדו.

בגדרי תביעתם בהליך זה עותרים התובעים לפצוי מן הנתבעים בגין פירסום לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק או חוק איסור לשון הרע).

משמעות הפירסום נלמדת מתוך תוכנו, הוא מתפרש בצורה אובייקטיבית ופירושו אינו תלוי, לא בכוונת המפרסם ואף לא באופן בו הובן הפירסום על ידי הנפגע (ראו: ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607 (2002); ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג, פ"ד מו(5) 555 (1992)).

הפירסום לא כלל רק קישור בין התמונה לבין חוליה של ארגון דעש, אלא אף האמירה כי החוליה תיכננה לבצע פיגוע בקניון במעלות אך נעצרה על ידי שב"כ. הפירסום מזכיר דיווח חדשותי ומהפרסום עולה כי המפרסם ניסה לשוות לפירסום נופך חדשותי רציני.

פירסום שמייחס לאדם השתייכות לאירגון חשוך שהפך בשנים האחרונות שם נרדף לטרור, רצח, פנטיות, דיכוי וניצול – הוא ללא ספק פירסום מכפיש; לא כל שכן, מקום שהפירסום כלל גם כי החבורה עימה הצטלמו התובעים התכוונה לבצע פיגוע טירור ונעצרה על ידי שב"כ לפני ביצוע זממה.

...

כמו כן, אני מחייב את נתבע 1 לשלם לכל אחד מן התובעים הוצאות בסך 2,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ (לכל אחד מן התובעים).

40.2 אני מחייב את נתבע 2 לשלם לכל אחד מן התובעים סך של 20,000 ₪.

כמו כן, אני מחייב את נתבע 2 לשלם לכל אחד מן התובעים הוצאות בסך 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 (לכל אחד מן התובעים).

רקע התובענה בהליך העקרי היא תביעת לשון הרע נגד המבקש ונתבע נוסף העוסקת בפרסומים שהעלה כל אחד מהם לרשת החברתית פייסבוק מתוכם עולה כי המשיב ארגן בשנת 2020 קבלת פנים למחבל משוחרר בהגיעו לכפר קאסם מתוקף היותו יו"ר ועד העם במקום.

תחילה העלה הנתבע הנוסף לרשת פייסבוק פירסום שזו לשונו – "העיתונאי @nadav_eyal פירסם ב"ידיעות אחרונות", כתבת חנופה והלל לסעד עיסא יו"ר "ועד העם" בכפר קאסם שניצח לטענתו את @itamarbengvir מה שהוא 'שכח' לציין בין השאר זה שעיסא (בתפקידו בוועד העם) היה ב2020 ממארגני קבלת הפנים למחבל מכפר קאסם שהורשע בסיוע לרצח וניסיון לחטוף חיילים עבור חמאס" לאחר המלל המצוטט לעיל באה הפנייה לרשת החברתית טויטר וצילום כתבה (שבנספח לכתב התביעה מופיע באופן קטוע), כאשר המשיב טען כי לצד המלל פורסמה גם תמונה המציגה אותו כמי שנשא את האסיר המשוחרר על כתפיו בקבלת הפנים בעוד שלטענתו מעולם לא ארגן קבלת פנים לאסיר משוחרר והתמונה המופיעה בפירסום היא תמונה משפחתית של האסיר המתקבל על ידי בני משפחתו בעת שיחרורו מן המאסר.

נדב איל I Nadav Eyal" בגין שני פרסומים אלו הוגשה התובענה שלפני, הכוללת עתירות לחיוב הנתבעים בפצוי כספי סטאטוטורי בגין פירסום לשון הרע בסך 50,000 ₪, להורות להם לפרסם היתנצלות בכל מקום בו פורסמו פרסומים אלו וכמובן לחייבם בהוצאות משפט.

התנצחות זו היא רכיב בודד מתוך יחסי הגומלין הענפים ורבי הפנים בין תחומי עיסוק אלו, האחד הקובע את סדר היום הצבורי וזקוק לפירסום על מנת להגיע לתודעת בוחריו ומבקשי דברו והשני המביא את הדברים לידיעת הציבור תוך בחירת ההדגשים, הרקע ואופן הצגתם ובה בעת זקוק למידע המצוי בידי הראשון ואף לקדימות על פני מתחריו בקבלתו, כל זאת כאשר מטבע הדברים לכל עתונאי עמדה פוליטית אשר שאלת מידת השפעתה על אופן הכסוי שהוא מעניק לאירועים היא בליבת אותה התנצחות.

...

בשים לב לאמור לעיל, בין אם אעשה שימוש במבחן מתחם הסיכון הטבעי או במבחן הזיקה ההגיונית או במבחן הרלוואנטיות, המסקנה המתבקשת היא כי קיימת זיקה מובהקת בין הפרסום לבין תפקידו של המבקש כחבר הכנסת, ולכל הפחות זיקה התואמת את האופן המרחיב בו הוסבר המונח "למען מילוי תפקידו" בפס"ד מיעארי כמובא לעיל, וכזכור – כאשר יש ספק ביחס לזיקה זו פועל הספק לטובת הענקת החסינות לחבר הכנסת.

לאור האמור, בשונה מן המקרה בו עסק ע"א 29466-01-15, אין בעניינו צורך בבירור עובדתי ובקיום דיון בבקשה במעמד הצדדים שכן הדברים ניכרים ועולים מתוך הפרסום על פניו ודי בהם כדי להוביל למסקנה כי יש להעניק את הגנת החסינות כחסם מקדמי טרם תחילת ניהול ההליך המשפטי לגופה של המחלוקת.

אשר על כן התביעה נגד המבקש, הנתבע 1 בהליך העיקרי, נדחית על הסף ומאחר שלא התקיים דיון והמבקש לא הגיש כתב הגנה ישא המשיב בשכ"ט ב"כ המבקש בסך 2,500 ₪ בלבד.

ביום 29.12.2022 בשעה 20:40 ובשעה 20:42, נשלחה ההודעה הכתובה הבאה, לטלפון הנייד של חני, אחותו של התובע (להלן: "חני"): "חני היקרה, מה שלומך? שמעתי שאת טוענת שהבת שלי היא שטן מהלך, ושהיא גרמה נזק לילדיה. אז בואי הפעם את את תיקני פופקורן ותצפי בסרט שאחיך היקר מביים בעצמו. והוא גם השחקן הראשי דרך אגב. תני לי לחדש לך, שאחיך היקר הוא מחבל, שאם רק היה מצליח במזימה שלו ואם לא היתה השגחה עליונה, היום אנשים היו יושבים שיבעה על הבן זוג של הבת שלי וילדיו. אחיך הוא פסיכופט, שהפעם חצה כל גבול אפשרי ושלח אנשים לשים מטען חבלה ברכב של מישהו שלא עשה לו שום דבר רע, וכל עוד אתם מגבים מעשה שכזה, אתם שותפים לניסיון לרצח. בדיוק ככה כמו שזה נשמע. הבת שלי היא אימא לילדיה, שהפכו קורבן לשטיפות מוח שאחיך עושה להם בוקר וערב. שנלחמת עליהם בכל דרך אפשרית למרות הנזק שאחיך גורם להם, מרעיל אותם נגדה וקונה אותם בכסף שזה אולי הדבר היחיד שעוד נשאר לו. מי שתובע מזונות זה הוא אותה ולא ההיפך. השטן הראשי ברוב התגלמותו הוא אחיך, שצריך לשבת מאחורי סורג ובריח וכך יהיה. הוא פוגע חסר רחמים שלא מניח לבת שלי להמשיך הלאה בחייה רק כי בוחר שלא לעמוד מאחורי החלטתו לסיים את נישואיהם. לקובי חשבון פתוח וארוך עם משטרת ישראל והבת שלי עברה מעל ומעבר ומבקשת מכם להניח לה ולא לדבר..." (להלן: "הפירסום").

דומה שלא יכולה להיות מחלוקת, כי פירסום בו מוצג אדם כעבריין, שטן, מפעיל שטיפות מוח, בעל תכונות שתלטניות, שולח אנשים להטמין מטען חבלה אצל מי שלא הרע לו כלל, מחבל, פסיכופט, מוכר במישטרה, מרעיל ילדיו נגד אימם וכיו"ב, הוא פירסום שעונה באופן ברור וחד משמעי על הגדרת "לשון הרע" בסע' 1 לחוק.

הסעיף מונה רשימת מקרים, שבמידה והפרסום נעשה בתום לב, בנסיבותיהם, יהא המפרסם מוגן מאחריות על פירסום שהוא לשון הרע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפירסום בתום לב באחת הנסיבות האלו...". כהרגלם, הנתבעים לא טרחו לפרט, בכתב ההגנה או בתצהירם, לאיזו מבין החלופות האפשריות שבסע' 15 הם מכוונים.

ובהמשך: "ולה מותר לכתוב על הבת שלי הודעה שהיא שטן? לא כתבתי לתבוע אלאל כתבתי לאחותו. איתו לא דברתי...כן, רציתי שאחותו תדע פשוט מה אח שלה עשה שלא תבוא בטענות לבת שלי כשהיא השטן פה. מזה אני נפגעתי". נשאלת השאלה, האם בנסיבות הנ"ל, ניתן לראות בנתבעים כמי שהגיבו בתום לב לפירסום לשון הרע קודם, ובכך מוגנים הם מפני אחריות לפירסום? לצורך מענה לשאלה זו, יש חשיבות למס' אלמנטים: ראשית, פער הזמנים בין ההודעה שקבלה אירית, בשעה 15:51, לבין הפירסום שנשלח בשעות 20:40 ו- 20:42.

ברם, אני סבורה שהנתבעים לא זכאים להנות ממנה, משום שהפירסום שפירסמו חרג, באופן גורף וקיצוני, מגינוי או הכחשה בלבד, של מה שציינה חני בהודעתה.

...

אני סבורה שיש להתייחס לפרסום כאל פרסום אחד, למרות שהתקבל בכפילות.

סוף דבר בהתאם לפסיקה הנ"ל, ובהינתן השיקולים שפירטתי לעיל, אני מוצאת לחייב את הנתבעים לשלם לתובע, יחד ולחוד, פיצוי בסך 8,000 ₪.

עוד אני מורה לנתבעים לפרסם, בהודעה שתישלח לחני עם העתק לתובע, התנצלות על החלק בפרסום שייחס לו מעורבות בהנחת המטען כאמור ועל החלק בפרסום שייחס לו "חשבון פתוח וארוך עם משטרת ישראל", וזאת בתוך 14 יום ממועד קבלת פסק הדין.