ביום 29.12.2022 בשעה 20:40 ובשעה 20:42, נשלחה ההודעה הכתובה הבאה, לטלפון הנייד של חני, אחותו של התובע (להלן: "חני"):
"חני היקרה, מה שלומך? שמעתי שאת טוענת שהבת שלי היא שטן מהלך, ושהיא גרמה נזק לילדיה. אז בואי הפעם את את תיקני פופקורן ותצפי בסרט שאחיך היקר מביים בעצמו. והוא גם השחקן הראשי דרך אגב. תני לי לחדש לך, שאחיך היקר הוא מחבל, שאם רק היה מצליח במזימה שלו ואם לא היתה השגחה עליונה, היום אנשים היו יושבים שיבעה על הבן זוג של הבת שלי וילדיו. אחיך הוא פסיכופט, שהפעם חצה כל גבול אפשרי ושלח אנשים לשים מטען חבלה ברכב של מישהו שלא עשה לו שום דבר רע, וכל עוד אתם מגבים מעשה שכזה, אתם שותפים לניסיון לרצח. בדיוק ככה כמו שזה נשמע. הבת שלי היא אימא לילדיה, שהפכו קורבן לשטיפות מוח שאחיך עושה להם בוקר וערב. שנלחמת עליהם בכל דרך אפשרית למרות הנזק שאחיך גורם להם, מרעיל אותם נגדה וקונה אותם בכסף שזה אולי הדבר היחיד שעוד נשאר לו. מי שתובע מזונות זה הוא אותה ולא ההיפך. השטן הראשי ברוב התגלמותו הוא אחיך, שצריך לשבת מאחורי סורג ובריח וכך יהיה. הוא פוגע חסר רחמים שלא מניח לבת שלי להמשיך הלאה בחייה רק כי בוחר שלא לעמוד מאחורי החלטתו לסיים את נישואיהם. לקובי חשבון פתוח וארוך עם משטרת ישראל והבת שלי עברה מעל ומעבר ומבקשת מכם להניח לה ולא לדבר..." (להלן: "הפירסום").
דומה שלא יכולה להיות מחלוקת, כי פירסום בו מוצג אדם כעבריין, שטן, מפעיל שטיפות מוח, בעל תכונות שתלטניות, שולח אנשים להטמין מטען חבלה אצל מי שלא הרע לו כלל, מחבל, פסיכופט, מוכר במישטרה, מרעיל ילדיו נגד אימם וכיו"ב, הוא פירסום שעונה באופן ברור וחד משמעי על הגדרת "לשון הרע" בסע' 1 לחוק.
הסעיף מונה רשימת מקרים, שבמידה והפרסום נעשה בתום לב, בנסיבותיהם, יהא המפרסם מוגן מאחריות על פירסום שהוא לשון הרע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפירסום בתום לב באחת הנסיבות האלו...".
כהרגלם, הנתבעים לא טרחו לפרט, בכתב ההגנה או בתצהירם, לאיזו מבין החלופות האפשריות שבסע' 15 הם מכוונים.
ובהמשך: "ולה מותר לכתוב על הבת שלי הודעה שהיא שטן? לא כתבתי לתבוע אלאל כתבתי לאחותו. איתו לא דברתי...כן, רציתי שאחותו תדע פשוט מה אח שלה עשה שלא תבוא בטענות לבת שלי כשהיא השטן פה. מזה אני נפגעתי".
נשאלת השאלה, האם בנסיבות הנ"ל, ניתן לראות בנתבעים כמי שהגיבו בתום לב לפירסום לשון הרע קודם, ובכך מוגנים הם מפני אחריות לפירסום? לצורך מענה לשאלה זו, יש חשיבות למס' אלמנטים: ראשית, פער הזמנים בין ההודעה שקבלה אירית, בשעה 15:51, לבין הפירסום שנשלח בשעות 20:40 ו- 20:42.
ברם, אני סבורה שהנתבעים לא זכאים להנות ממנה, משום שהפירסום שפירסמו חרג, באופן גורף וקיצוני, מגינוי או הכחשה בלבד, של מה שציינה חני בהודעתה.
...
אני סבורה שיש להתייחס לפרסום כאל פרסום אחד, למרות שהתקבל בכפילות.
סוף דבר
בהתאם לפסיקה הנ"ל, ובהינתן השיקולים שפירטתי לעיל, אני מוצאת לחייב את הנתבעים לשלם לתובע, יחד ולחוד, פיצוי בסך 8,000 ₪.
עוד אני מורה לנתבעים לפרסם, בהודעה שתישלח לחני עם העתק לתובע, התנצלות על החלק בפרסום שייחס לו מעורבות בהנחת המטען כאמור ועל החלק בפרסום שייחס לו "חשבון פתוח וארוך עם משטרת ישראל", וזאת בתוך 14 יום ממועד קבלת פסק הדין.