תביעת לשון הרע בגין פרסומים במקומון וברדיו

בכתב התביעה טען התובע כי פירסומי לשון הרע נגדו היו חלק ממאמציו של עו"ד הירש לפגוע באביו, מר יעקב שלזינגר המנהל יחד עם מר שמעון וייס מקומון המתפרסם בעיר עפולה בשם "עובדה". הנתבע, עו"ד הירש, הגיש כתב הגנה ויחד איתו גם כתב תביעה שכנגד בו תבע מהתובע **** שלזינגר, אביו מר יעקב שלזינגר, מר שמעון וייס וכן ש.י.א.ד. תיקשורת בע"מ פיצוי בסך של 80,000 ₪.

עו"ד הירש מוסיף וטוען כי למעט השידור ברדיו, הפרסומים לא היו מעולם וכי **** ויעקב הם אלה שעשו את הפרסומים בעצמם, כדי לייצר מאזן מדומה מול 2 תביעות קודמות שהוא הגיש נגד יעקב בגין לשון הרע בפירסום בעתון עובדה.

" הבחינה אם יש בפירסום משום לשון הרע נערכת לפי מבחן אובייקטיבי, ולא על פי כוונת המפרסם או לפי האופן בו הגורם בעיניינו נעשה הפירסום או מי שקרא את הדברים הבינו את תוכנו.

...

דיון והכרעה בתביעה העיקרית: האם הפרסומים נעשו על ידי עו"ד הירש ? כבר עתה אציין כי אני מקבלת את טענת התובע כי הפרסומים נשוא התביעה נעשו על ידי עו"ד הירש ודוחה בכך את טענתו כי הפרסומים בפייסבוק לא נעשו על ידו, אלא על ידי פרופיל מזויף שנפתח על ידי התובע **** ואביו.

לסיכום התביעה שעניינה פגיעה בפרטיות נדחית.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד מקום שאין בה כדי להוות "לשון הרע" בהתאם לחוק.

התביעה שכנגד נדחית במלואה כנגד כל הנתבעים שכנגד.

הפירסום השני הוא דברים שאמר הנתבע 2 בשידור חי ביום 28.02.12 בתחנת הרדיו "רדיו דרום" בהמשך לדברי התובע וזאת בהמשך לחקירת התובע כעד בתביעה של צד שלישי לגבי הנתבע מס' 1.

לפני הגשת הראיות ניתן פסק דין בתביעת לשון הרע שהתבררה בפני כב' השופט ישעיהו טישלר בהתייחס לפירסום של המקומון ומנחם גלילי על תפירת מיכרז מסוים שנבחן בת.א. 18869-06-11(שלום ב"ש) עריית אשדוד נ' מנחם גלילי (פסק דינו של כב' השופט ישעיהו טישלר, מיום 29.10.14).

כמו כן הנתבע מס' 2 ישלם לתובע, בנוסף, סך של 137,460 ₪, בגין הפירסום השני, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

...

פסק הדין ניתן בהתעלם לחלוטין מכל האמור לעיל.

בגין לשון הרע של כינוי ראש העיר "עבריין". סוף דבר התביעה כנגד הנתבעים 1-2 מתקבלת כדלקמן : הנתבעת מס' 1 תשלם לתובע, ביחד ולחוד עם הנתבע מס' 2, בגין לשון הרע בפרסום הראשון, בסך של 137,460 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה נגד הנתבע מס' 4 נדחית.

לטענת התובע בכתב התביעה, ביום 24.02.2015 הודחה הנתבעת מכהונתה כיושבת ראש רשת המתנ"סים בעיר אשקלון ובתגובה לפיטוריה החלה הנתבעת בפרסומים בכלי תיקשורת שונים, פרסומים המהוים לשון הרע על גורמים שונים בערייה, לרבות התובע.

כך, עוד באותו היום בו נשלח המכתב שיכול להוביל לפיטורי הנתבעת מתפקידה, פירסמה הנתבעת מכתב המופנה אל התובע ובו נכתב, בין היתר: "השתמשת בכוחניות ואיומים שאתה הפעלת ומפעיל נגדי בנגוד לנהלים" וכן "המכתב מדבר בעד עצמו והוא מגיע בהמשך לכל ההתנהלות והפרוטוקול שהוצאתי וכל הדברים הלא חוקיים שעושה מנכל הערייה חיים סופר". התובע טוען כי אמירות מתוך המכתב שהפנתה הנתבעת לתובע פורסמו במקומון "אשקלון 10" בכתבה שכותרתה "ד"ר ריקי שי: חיים סופר מאיים ומסלף פרוטוקולים", תוך שנכתב בגוף הכתבה כי המכתב החמור בו פנתה הנתבעת לתובע הגיע לידי "אשקלון 10". הכתבה פורסמה באותו היום, קרי 24.02.2015 (להלן: "הפירסום מיום 24.02.2015").

במקרה שלפניי אין חולק כי הנתבעת פירסמה את דבריה במובנו של המונח "פירסום" בחוק איסור לשון הרע וזאת בין היתר: במכתב אשר שלחה לתובע והפיצה לאתרי האנטרנט, בראיונות שהעניקה לכתבים, וכן בעמוד הפייסבוק, אשר מיועד לציבור הרחב וכן בראיון לרדיו.

אכן כפי שציינתי לעיל אין מקום לקבוע 'תעריפים' לפצויי בגין פירסומי לשון הרע, אך יש מקום להקיש וללמוד ממקרים דומים ולבחון את הפצוי שנפסק במסגרתם, כך שהפיצוי שנפסק שם ישמש נקודת היתייחסות גם לפיצויים בתיק זה. כך, למשל בפסק הדין בעיניין ע"א (חי') 3512/06 ישראל בן עזרא נ' יאיר בן ענת (פורסם במאגר נבו, 18.12.2007) דובר על מספר פרסומים כנגד איש ציבור, בין היתר כ"רמאי", "מושחת", "גנב", כאשר בית המשפט המחוזי התערב בפצוי שקבע בית משפט השלום (8,000 ₪) והעמיד אותו על סך של 30,000 ₪.

...

לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את טיב הפרסומים, חומרתם, הפגיעה שעלולה להיגרם לתובע, כמו גם את כלל הנסיבות שציינתי לעיל, לחומרא ולקולא, וכן הבאתי בחשבון מקרים דומים והפיצוי שנפסק בהם, אני קובע כי הפיצוי המתאים בתיק זה הוא בסך של 25,000 ₪ עבור הפרסומים כולם.

סיכום אני פוסק כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי כספי בסך של 25,000 ₪.

בנסיבות אלו אני סבור כי למרות זכיית התובע בתיק, יש לקבוע סכום הוצאות מתון.

זוהי תביעה כספית לפצוי נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל פירסום לשון הרע ברשת האנטרנט, והכל לפי הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1986 (להלן: "החוק").

בישיבת המועצה האחרונה עלו ממצאים{רק חלק מדגמי בלבד} המציגים רמיסת כל כללי המנהל התקין והוראות החוק, אלה מעידים על היתנהלות עבריינית לכאורה של אלי סבתי דובר הערייה!! העברות בחלקם כוללות: עבודות נוספות ברדיו ובאינטרנט האסורות בתכלית האיסור, שלא אושרו כחוק!, העברת מידע שקרי ומסולף בתקשורת {בעיניין העסקת סוטה מין בפארק ברקו}, תקיפת מבקר הערייה וחבר מועצה בתקשורת, בלשון בוטה וגסה באשמות זדוניות! ביצוע פעילות חריגה וחמורה מסמכות בנגוד עניינים חמור!! {העברת מודעות פירסום זכיין הרשות: "כוכב הצפון" לעיתון מקביל השייך לבן משפחתו!! פעולה שתוצאתה הגשת תביעת ענק כנגד הרשות}!!, תלונת הטרדה מינית כנגד עובדת ערייה! שימוש והעברת רכב לעובד לא מורשה!, סרוב להחתמת כרטיס נוכחות בעבודה!, דברור פרקליטי רה"ע בתקשורת במשפט הפלילי!, שיחות טלפוניות והודעות צ'ט לתושבי העיר תוך הטרדה, איום והצעות מיניות! ואם אלה לא מספיקים ממשיך בדברור והודעות כתובות לתקשורת שתוכנם הוצאת דיבה ולשון הרע, כנגד נבחרי ציבור ועובדי ערייה!!!.

שלישית, הוא הדין בכל הקשור לשאר האמירות שבפרסום שעניינן השתלחות התובע במבקר העיר ובחברי המועצה והכפשת שמותיהם בכלי התיקשורת (פרוטוקול מיום 30.3.2014, עמ' 11, ש' 27-16; פרוטוקול מיום 1.2.2015, עמ' 13, ש' 31-29; עמ' 16, ש' 16-12; נ/5; נ/6, נספחים ו', ט', י', י"א ו- י"ב) והעברת מודעות פירסום של העיר מזכיין העיר המקומון "כוכב הצפון" למקומון מתחרה בשם "קורה בכינרת", השייך לבן משפחתו (פרוטוקול מיום 30.3.2014, עמ' 4, ש' 32-28; עמ' 5, ש' 9-6, ש' 20-16; עמ' 6, ש' 5; עמ' 12, ש' 14; נ/3 (הקלטות) והתמלילים (נ/2-נספחים א', ב', ו- ג')).

...

המדובר בראיות קבילות ובעלות משקל, ודין בקשתו של התובע לפסילתן, להידחות.

מסענו תם. מסקנתי היא ,אפוא, כי התובע לא הוכיח כדין את עילת התביעה.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי דין התביעה להידחות.

ההדגשות בקוו תחתון, כאן ולהבא, אינן במקור – מ"ש) בספרו של אורי שנהר דיני לשון הרע (עמוד 132, 1997), נכתב כך: "שאלה מעניינת היא, האם קללות וגידופים ייחשבו כלשון הרע. מצד אחד, קללות וגידופים המופנים כנגד אדם עלולים להשפילו ולבזותו בעיני הבריות לא פחות ואולי אף יותר מפרסומי לשון הרע אחרים. מצד שני, קללות וגידופים מהוים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב " לשון הרע" תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן.

בדומה, בסעיף 15 לת"א (שלום ת"א) 24680-04-11 בלומנפלד נ' אסייג (פורסם בנבו, 23.2.2015) ציין בית המשפט: "יש מקום להתייחס באורח סלחני יותר, אם כי, עד גבול מסוים, לאמירות המהוות לשון הרע, הנעשות תוך כדי התלהטות הרוחות במהלך המשחק, לבין אמירות הנעשות מחוץ למגרש, לאחר שהרוחות נרגעו." יצוין כי במקרה זה התקבלה תביעת לשון הרע נגד הנתבעים בגין דברים שנאמרו בתכנית רדיו לאחר משחק כדורגל, על אחד מהשופטים במשחק, נער בן 17.

בת"א (נתניה) 6685/02 דוידוביץ נ' שנקר (פורסם בנבו, 29.4.2007) דחה בית המשפט תביעת לשון הרע בגין הביטויים "מנוול", "פסיכופט" ו-"נוכל". בת"א (ת"א) 16294/08 גולדרינגר נ' תמרי (פורסם בנבו, 19.11.2009) נידונו הביטויים "את מנהלת בית זונות", "בהמה", כלבה", "חזירה", "אשפה", "זונה" ו-"חולת נפש" ונקבע שאינם עונים לגדר לשון הרע.

למען הסר ספק יוער למעלה מן הצורך שהנתבע לא טען במסגרת ההליך להגנת "תום הלב" או "אמת דברתי". הסעדים הסעדים המבוקשים בכתב התביעה הם פיצוי כספי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪, בתוספת פיצוי בגין נזק לא ממוני, היתנצלות, שתפורסם במדור הספורט של מקומון העיר באר שבע, הכחשה ו/או תיקון.

...

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני סבור שחיוב הנתבע לשלם לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך כולל של 12,000 ₪, ישקף באופן מידתי ומאוזן את הפיצוי הראוי בגין האירועים שנידונו בתובענה זו. סיכום הנתבע ישלם לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 12,000 ₪.

התביעה נדחית ביחס לסעדים הנוספים שנדרשו.

לאור הפער העמוק שבין סכום התביעה לחיוב הנתבע בסופו של יום, אך מאידך לאור כך שהתביעה התקבלה גם אם החלקה, ולאור הקביעות ביחס לגרסת הנתבע, וכן נוכח ההוצאות שנגרמו לתובע בהליך, לרבות שכר העדים, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות ההליך לרבות שכ"ט עו"ד בשיעור מתון של 3,500 ₪.