תביעת לשון הרע בגין פרסום פרוטוקול ועד אגודה

לפני תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה -1965, במסגרתה עותר התובע לפצוי בסכום של 100,000 ₪ בגין פירסום פרוטוקול של ועד האגודה והפצתו בישוב תקוע.

...

אדרבא, כפי שהבהרתי לעיל אני סבורה שהנתבעים דווקא נהגו מידה רבה של רגישות וזהירות בתובע כאשר נקטו בנוסח ענייני ככל הניתן, הנצמד במידה רבה ללשון התקנון, אך משמיט ממנו חלקים שאינם רלוונטיים ואשר עלולים לפגוע בתובע יתר על המידה שלא לצורך (כמו למשל הביטוי בתקנון בנוגע לחוסר יושר שהושמט מהפרוטוקול).

סיכום פסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין: מסקנתי היא כי דינה של תביעת התובע להידחות.

מדובר במאות מסמכים שאינם רלבנטיים להליך זה, ונראה כי התובע סבר שבאמצעות הליך זה יוכל לקבל סעד בכל ענייניו מול האגודה, לרבות בהליך בפני בג"צ. נוכח הטרחה והכבדה זו הרי שראוי לטעמי לפסוק כי התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים 1- 5 את הוצאותיו בסכום של 4,000 ₪ ואת שכר טרחת בא כוח האגודה בסכום של 15,000 ₪ כולל מע"מ. ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ז, 22 יוני 2017, בהעדר הצדדים.

הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיות התובעים טוענים כי הנתבעים הוציאו את דיבתם בשורה של פרסומים של האגודה וועד האגודה, בהם הוצגו הנתבעים כמי שמסרבים לשלם תשלומים שמחובתם לשלם.

טיב הפירסום והגנות בהקשר אחר, של הצורך שלא להרתיע מתלוננים למישטרה בחשש של תביעת לשון הרע, קבע כב' הנשיא (כתוארו אז) ברק, כי המחוקק ביקש לקבוע איזון עדין בין השמירה על שמו הטוב של אדם, לבין הצורך לאפשר לבני הציבור להתלונן בפני המישטרה על עבירות שבוצעו, ובכך לעודד הבאתם של עבריינים לדין, מבלי שהמתלוננים יעמדו בפני הסיכון של תביעה בגין לשון הרע.

גם הניסוח, באחד הפרוטוקולים, לפיו ועד האגודה אינו יכול לקבל את העובדה שחלק מהאוכלוסיה אינו משלם עבור שירותים שהוא מקבל, וכי בנסיבות אלה תעשה פנייה לייעוץ משפטי – איננה בגדר איסור לשון הרע בהתאם להלכות המצמצמות שפורטו לעיל.

הנזק למעלה מן הצורך, מכלל הראיות שבאו בפניי עלה, כי הנזק הנטען בגין הפרסומים שנטען כי יש בהם משום הוצאת לשון הרע, זהה במהותו ובהיקפו לנזק שניגרם כתוצאה מהפרת החובה החקוקה.

...

אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לכל אחת ממשפחות התובעים 3-7 סכום של 7,500 ₪, בגין העילה לאי חידוש הסכמי הרשאה, היינו 3,750 ₪ לתובעת 3, 7,500 ₪ לתובעים 4-5, 7,500 ₪ לתובעים 6-7.

אני מחייב את הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד, בשכ"ט עו"ד והוצאות, בסכום כולל של 35,400 ₪.

נוכח דחיית התביעה נגד הנתבע 4, ישלמו התובעים 3-7, ביחד ולחוד, הוצאות הנתבע 4 בסך כולל של 8,850 ₪.

תביעת לשון הרע שהגיש יאיר לב ארי שעבד בתקופה הרלוונטית כגזבר באגודת מושב תנובות (להלן: "האגודה") כנגד הנתבע, דב אבידן ששימש בחלק מאותה התקופה כיו"ר האגודה.

טוען התובע שכך נהג כל השנים וכי קיבל אישור היו"ר והוועד לפעולה זו. אף אם נהג כך בעבר, ואף אם פעולה זו היתה באישור הוועד ובידיעתו, עדיין מבחינת ההתנהלות החוקית של האגודה כפי שהתחייבה במסמכיה, הפעולה היתה בניגוד לחוק שכן לא הוצג בפני כל מסמך רשמי של האגודה המאשר לעשות כן. התובע צירף פרוטוקול ישיבת ועד הנהלת האגודה מיום 1.5.01 אשר לטענתו מלמד על אשרור האגודה לפעולתו שכן מצוין בו ש"הוחלט לאשר פתיחת חשבון בנק נוסף עבור מתיישבי תנובות בע"מ בבנק המזרחי סניף נתניה".

מעדותו של הנתבע עלה שאומנם בשנת 2001 היה חבר ועד האגודה אולם לא התענין כלל בענייני הכספים ורק כאשר נבחר כיו"ר ועד האגודה ביולי 2002 החל לבדוק פעולות הכספים שנעשו, וגילה שהעברת הכספים נעשתה שלא כחוק ועל כן פירסם האמור.

...

טוען הנתבע להגנה אף לפי סעיף 15 (2) לחוק הקובע שבמשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3; (2)היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום; לענין תום הלב לא שוכנעתי שהרקע לפרסום נבע ממקורות אחרים שקיומם שולל את תום ליבו של הנתבע, כפי שטוען ב"כ התובע בסיכומיו שהם: הפרסומים נעשו כחלק מהתנצחות בין הנתבע לבין עו"ד קדם, אחיו של התובע, על רקע מאבקי כוחות פנימיים וחלופי שילטון.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובע ישלם הוצאות משפט לנתבע בסך של 15,000 ₪ וכן מע"מ כחוק.

היות ולא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לעצם קיומו של הפירסום השני, אזי שלבי הדיון בתביעה בגין פירסום לשון הרע, הם ארבעה: שליפת משמעות הביטוי מתוך הפירסום על פי אמות מידה אובייקטיביות, בחינת השאלה אם מדובר בביטוי שהחוק מטיל חבות בגינו, בדיקת קיומן של ההגנות על פי החוק, ולבסוף סוגיית הנזק (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נגד הרציקוביץ', עמ' 568 [פורסם בנבו]).

במסגרת הפירסום כינה הנתבע את התובע במילות גנאי כגון "נבל", "רשע", "צרה" ואף ייחס לו ביצוע מעשים פסולים באומרו "הישתתפות במעשה הנבלה של ראש הועד". פירסום זה נופל, לטעמי, בגדר לשון הרע כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק.

התובע טען מנגד כי הדברים שנאמרו במסגרת הפירסום הראשון והשלישי אינם מהוים לשון הרע, וכי באו על רקע היתנהגותו הפסולה של הנתבע שגרמו נזקים רבים לאגודה ולחבריה, בין היתר היריקה על חבר הקיבוץ מר קרקוביץ'.

אני לא צריך לספר על סערת הרוחות שזה גרם לי, עוגמת נפש" (ראה עמ' 15 לפרוטוקול).

...

על יסוד כל האמור, הנני מורה כלדקמן: הנני דוחה את התביעה העיקרית מאחר שהפרסום השני העומד בבסיס תביעה זו חוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(4) לחוק.

הנני דוחה את התביעה שכנגד ככל שהיא נוגעת לפרסום הראשון מאחר שפרסום זה חוסה תחת ההגנות שעניינן אמת בפרסום והגנת תום הלב הקבועות בסעיפים 14 ו-15(4) לחוק.

הנני מקבל את התביעה שכנגד ככל שהיא נוגעת לפרסום השלישי, ומחייב את התובע (הנתבע שכנגד) לשלם לנתבע (התובע שכנגד) סכום של 30,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.

ביום 4.9.17 השיבו התובעים באמצעות בא כוחם לב"כ הנתבע כי המכתב מהוה לשון הרע וכי ככל שהנתבע לא יחזור בו מההאשמות בתוך 3 ימים תוגש תביעת לשון הרע כנגדו (נספח 5 לתצהירי התובעים).

משכך, נקבע במקרה האחרון, כי משהוברר לאחר שנים כי מינהל מקרקעי ישראל לא אישר לתובעים להקים לולים על משבצת הקרקע שהוקצתה להם, החלטת ועד האגודה על החלפת משבצת הקרקע מיום 16.1.17 לא נדרשה לאישור האספה הכללית, מאחר ומדובר בהחלטה ביצועית, טכנית, הצועדת בעקבות ההחלטה משנת 2008 שאושרה על-ידי האספה הכללית, כשם שנקבע בנסיבות דומות בהפ (מרכז) 924-11-20 אברהם שמע נ' גבעת כח - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, (22.9.21), פיסקה 36א. מכל מקום, כאמור, טענה לפיה החלטה מסוימת נתקבלה שלא כדין או שלא בסמכות אינה עולה לכדי לשון הרע, ולכן גם לא נידרשת הכרעה בטענת הנתבע להגנת אמת דברתי ביחס לאמירה זו. מטעם זה גם לא מצאתי רלוואנטיות לטענות הנתבע ביחס לפרוטוקול הועדה מיום 12.12.16 אשר הגשתו לתיק, שלא במסגרת תצהירי הנתבע, נדחתה בהחלטה מיום 10.5.22.

הנתבע גם לא הניח כל יסוד לטענה כי הפירסום שערך נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר שלו או של מי מהגורמים המוזכרים בסעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע, כך שהוא אינו יכול לחסות גם בצלו של סעיף זה. הפירסום שערך הנתבע במכתביו אף לא יכול לחסות תחת ההגנה שבסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, משהתובע 2 לא שימש בתפקיד שפוטי, רישמי או צבורי בשירות צבורי או בקשר לעניין צבורי.

יובהר כי גם אם היה נמצא הנתבע זוכה להגנת אלו מן ההגנות הקבועות בסעיף 15, מאחר והפרסום לא היה אמת, היתה מתקיימת לגביו החזקה שבסעיף 16(ב) לחוק לפיה הפירסום היה שלא בתום לב, והדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהנתבע לא מצא להזכיר במכתביו את החלטת הועדה הממליצה מיום 19.3.17 ואת כתבי ההיתחייבות ביחס להחזרת שטחים עודפים, ככל שיימצאו כאלה.

...

במכלול השיקולים הנתבע ישלם לכל אחד מן התובעים פיצוי בסך 18,000 ₪, ובסך הכל 36,000 ₪.