תביעת לשון הרע בגין פרסום כתבה על דקירה בפאב

מבוא ורקע עובדתי מונחת בפני תביעת התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 150,000 ₪ בגין פרסומים, שפירסמה הנתבעת ברשת החברתית "פייסבוק" (להלן – הרשת), המהוים - לטענתו - לשון הרע.

החברה תשאר בעילום שם. חברתי הגיעה לאריאל הכל היה טוב והחלטנו לצאת סיבוב באריאל ואז לברים.

בקיצור אני החלטתי שאני מזמינה מישטרה לפני שהחולה נפש אולי יוציא מכיסו או ביתו סכין ויתחיל לידקור!!!!!! .

בין היתר, כתבה הנתבעת: "אף אחד לא לוקח את המקרה ברצינות תתביישו לכם פשוט מביכים אתם. הבן אדם מסתובב חופשייי עד היום המקרה קרה יום שישי הוא צריך להיות עזוק בתא מעצר!!!!!! ומשם לכליאה ארוכה מאוד! הוא מסוכן לציבור!!". בתגובה נוספת כתבה הנתבעת: "לא צילמו אותנו ולא כלום השוטרים שמו עלינו פנס כאילו הוא לא מאמין אני ממש לא אתפשט כדי להוכיח לו! הפציעות אין יבשות שטפי דם שפשופים בגוף חברה שלי הכף יד שלה נפוחה מאוד כחולה עם חתכים מהזכוכיות!! הכאבים הן רובם פנימיים בגלל זה לא צילמתי כאבי גב כאבים ברגליים בידיים כל השרירים הגרון הלך. הכאבים בנפש שחשנו וחשות עד עכשיו אי אפשר לתאר במילים! הרגשנו את האיברים הפנימיים כואבים הקאנו מהכאב. העיניים נפוחות עד עכשיו אני לא מבינה למה אני צריכה להוכיח את עצמי?? בגלל שאין לנו עדים? העדין היחידים מכחישים שהיו נוכחים מה אנחנו יכולות לעשות???" התובע עצמו הגיב לדברים, ובין היתר כתב: " ... את בעצם רשמת שבאת שיכורה אליי לחלון ב 3 בלילה... היית כזאת שיכורה שאת טוענת ששוטר איים עליך בנגיחה בחקירה?! ולמרות שהוכחת בשבילי שלא היית כשירה לציבור בשום שלב את מחכה יומיים ועושה לי שיימינג?? יש לך עד סוף היום למחוק את הפוסט הזה עם תגובת היתנצלות עמוקה. אחרת אני מגיש נגדך תלונה ותביעה אזרחית... תהיי חכמה את צעירה. ואני לא רוצה לפגוע בך. יש לך עד סוף היום". על כך הגיבה הנתבעת: ""..

...

שהם היו שם!!! אחד השוטרים אומר לי שהם 'קוקסינלים' כמובן שהסכמתי! הבחורים נעלמים מהאזור! מוציאים אותנו שקרניות כאילו המצאנו הכל.

הסכום הנתבע אינו ריאלי ומופנה כלפי צעירה חסרת כל. דיון והכרעה בע"א 751/10 פלוני נ' אילנה דיין אורבך, ניתן ביום 8.2.12, תואר על ידי כבוד השופט יצחק עמית, האופן בו יש לבחון תביעת לשון הרע, וכך נאמר בסעיף 6 לפסה"ד: "תרשים הזרימה בתביעת לשון הרע הוא כלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה על פי סעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות אחת החסינויות – דין התביעה להידחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה – אמת בפרסום וענין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים". בהתאם למתווה שפורט לעיל, אבחן את ענייננו.

סוף דבר במצב דברים זה ולאחר ששקלתי את  טענות הצדדים, אני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של   25,000 ₪.

בעיניין ת.א. (ת"א) 19072/02 ד"ר כנען נ' ואלה תיקשורת בע"מ (4.7.2010) נדחתה תביעת ווטרינר נגד נתבע שרכש ממנו חתול ופירסם הודעה בפורום החתולים בפורטל האנטרנט תחת הכותרת "אזהרה ממרפאה ווטרינרית - חוויה אישית" ובעניין "איי פאב", נדחתה תביעת לשון הרע בגין פירסום בפייסבוק של הנתבעת שתיאר את היתנהלות התובעת, בין היתר, כ"עקיצה גדולה שלא לומר גניבה", עם אזהרה שלא להתקרב למקום".

באותו דיון, טען ב"כ הוועדה המקומית, עו"ד סיגל כי: "הוא ידע את עמדת הוועדה ובכל זאת הלך והשכיר את הדירות האלה. הוא יודע שהוועדה המקומית מיתנגדת לדירות, הוא מסתיר מהשוכרים שיש מעליו ומעליהם חרב הפסקת השמוש ואז הם יצטרכו לצאת משם כך או כך אבל את זה לא סיפר להם...כל הדירות של העורר בלי יוצא מהכלל פוצלו, אולי חוץ מהדירה שלו...אין לנו מקרה חמור מזה...היום יש 6-7 דירות...יש 3 כתבי אישום על 3 בתים." בהחלטתה, הדוחה את הערר, כתבה הוועדה, ביחס לדירות המפוצלות בבית ברחוב ויצמן 89, הוא הבית בו מצויה הדירה אותה שכרו נגב, קובעת הוועדה כדלקמן: "השתכנענו כי לנוכח קיומם של חיבורים מאולתרים לחשמל ולמים אשר לא נבדקו ולא אושרו ע"י הגורמים המוסמכים, קיימת סכנה בטיחותית מידית לדיירי הדירות המפוצלות...". בכתב התביעה של נגב מיוחסת ליאדגר תקיפה של דיאנה.

...

אין בידי לקבל את הטענה, משום שעיון בחילופי המסרונים מלמד, כי באותו מסרון כותבת לו דיאנה ש"הגיעו מים עד נפש" ובמסרון שנשלח מיד לאחר מכן היא כותבת שהכפתור באסלה מקולקל והמים זורמים ללא הפסקה ושואלת היכן ברז המים.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את תביעת נגב באופן חלקי ולפסוק להם פיצוי בגין הפרת חוזה ובגין עגמת הנפש כמפורט להלן: בגין כל הפרות ההסכם כפי שפורטו לעיל, ועגמת הנפש שנגרמה לנגב עקב הפרתו, ובגין תקיפתה של דיאנה, מצאתי לפסוק לנגב פיצוי כולל בסכום של 5,000 ₪.

לסיכום, אני דוחה את תביעת יאדגר נגד אלכסנדר נגב בגין לשון הרע (ת"א39985-09-17).

שקרה לבעלי מוטי ולבני גל (חייל) חוויה שאני לא מאחלת לשונאים שלי בעלי שוטר מזה 27 שנים שוטר מצטיין, דוגמא ומופת שמהוה דוגמא לשוטרים רבים בתחילת דרכם הותקף אתמול פעמיים לא פעם אחת פעמיים ע"י שוטרים בתחנת שרת תל אביב וכל זה בניצוחו של רפק שי תירם שנשלח באופן מיוחד על ידי יוסי בכר ושי תירם הפקיר חבר לא שמר ושוטרים השתוללו ונתנו לבעלי מכות נמרצות כמובן שבעלי השוטר הואשם בתקיפת שוטרים איומים סרוב להזדהות כאשר שימו לב הבלש בטרום דקר את בעלי בבטן כן שוטר דקר שוטר לא חשוב סופו של ערב הטוען מעצרים של תחנת שרת תקף את בעלי בתחנה שוב כאשר עוד שלושה שוטרים מצטרפים לחגיגת המכות ובראשם סגן קצין חקירות שוטר ממוצא אתיופי פקד בדרגתו לאחר שבתחנה הסגן שי תירם שלמד את עבודת המישטרה מבעלי לימד אותו את יסודות החוק ופעילות המישטרה ובהמשך בזכות עצמו הגיע לדרגת רפ"ק דרך אגב האחרונה בשבילו בסולם הדרגות בסופו של ערב שמח" ש כבר בתחנה צוקים את בעלי במעצר לא חוקי אך החמור מכל בעלי אושפז בבית חולים גהה בצב בעיניין? יום ראשון הבא עלינו לטובה בעלי יכנס מסיבת עיתונים צפו להפתעות חבל בשנת השבעים למדינתנו כך מתנהגים שוטרים וקצינים חג עצמאות שמח תחי מדינת ישראל" כמו כן, מספר ימים לאחר מכן, פירסמה הנתבעת בקבוצת ווטספ המונה 19 חברים, בניהם חבריו של התובע, את הפירסום הבא (להלן: "הפירסום הרביעי"): "יח"ס-1 המיתולוגי הידעתם

לדוגמא, לעניין אחד הפרסומים הגיב מר ניסים אוחיון לפירסום וכתב "אישתו של החנש (חנ"ש – חולה נפש, הכוונה למר כאליף – ג.ה.). אני הייתי תובע על לשון הרע". כמו כן, מישהי אחרת כתבה לתובע בווטספ: "תראה מה אישתו של כליף כותבת עליך בפייס. תתלונן עליה מה זה?" [ר' נספח 11 לכתב התביעה].

סקירת הפסיקה כפי שציינתי לעיל, אין מקום לקבוע 'תעריפים' לפיצויים בגין פירסומי לשון הרע, אך יש מקום להקיש וללמוד ממקרים דומים ולבחון את הפצוי שנפסק במסגרתם, כך שהפיצוי שנפסק שם ישמש נקודת היתייחסות גם לפצוי שאפסוק בתיק זה. בפסק דין בעיניין ת"א (ת"א) 9715-09-17‏ אריאל שרעבי נ' רותם בן נאים [פורסם בנבו] (13.7.2020), נדונה תביעה, בין היתר, בעילת לשון הרע, במסגרתה נקבע כי הנתבעת פירסמה פירסומי לשון הרע ברשת הפייסבוק כנגד התובע וכינתה אותו, בין היתר, "חתיכת חרא מסריח". כן האשימה הנתבעת שם את התובע באלימות ופגיעה מינית, כדלהלן: "עברתי אונס אלים במכות אלים השוטר שרעבי אריאל. ממשטרת פתח תקווה. השוטר מר אריאל שרעבי שהיכה אותי באכזריות בלי שום סיבה". בית המשפט שם פסק פיצוי על סך 35,000 ₪.

...

בהתאם לכך ניתן פסק דין חלקי כדלהלן: "התביעה שלפניי היא תביעה בעילת לשון הרע. הטיעון קבוע היום להוכחות, התייצבו העדים מטעם התובע ולא התייצבו הנתבעת וכן העד מטעמה. בנסיבות אלו הצעתי לנתבעת כי יינתן פסק דין חלקי בעניין האחריות, כאשר הצדדים יסכמו לעניין הנזק בלבד. הנתבעת, לאחר שהתייעצה עם עורך דינה, הסכימה לכך. אציין כי בכל מקרה זו התוצאה היחידה שיכולה הייתה לעלות היום מהדיון, כאשר למעשה לנתבעת אין עדים ואין גרסה מטעמה. אשר על כן, אני מקבל את התביעה בעניין האחריות, בהתאם לחוק איסור לשון הרע. לעניין הנזק, היות ומדובר בפיצויים ללא הוכחת נזק ניתן לסכם גם כאשר אין לפניי את גרסת הנתבעת." לאור פסק הדין החלקי, הגישו הצדדים סיכומים מטעמם בשאלת הנזק.

לעניין התנהלות התובע, אני סבור כי זה התנהל כשורה טרם הפרסומים וכי לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלותו בעת מעצרו של מר כאליף.

סיכום והוצאות לאור נימוקי פסק דין זה, אני פוסק כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 23,000 ₪.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעת תישא בשכר טרחת עורך דין התובע בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן הוצאות משפט (כגון: אגרות, צילומים, נסיעות וכו') בסך של 2,000 ₪.

בכתב התביעה נטען – "... מתבקש בית הדין הנכבד לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין פעולותיה לאחר פיטוריו של התובע, לרבות פירסום כתבה בעתון דה מרקר (מצ"ב כנספח טז'), לפיה התובע הוא המקור לכל טענות העתון כנגד ההתאחדות..." התובע נישאל בעדותו על פירסום לשון הרע, והשיב: "האמירה פה שבמסגרת התייעלות שלכם, של ההתאחדות, זה כאילו התיקון שעשיתם לכתבה, זה פשוט פגיעה בי כי אני לא הייתי הבעיה של ההתאחדות... תגובת ההתאחדות שאומרת שזה מסיבות של התייעלות זה לא נכון.

לעניין פירוט העובדות עליהן נשענת תביעת לשון הרע – על התובע לפרט בכתב התביעה את מרכיבי העוולה והעובדות מהן נגזרת עילת התביעה – "בהקשר לחובת הפרוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פירסום לשון הרע נקבע בפסיקה כי - "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה [.

...

לאור כל הטעמים לעיל, התביעה לפיצוי ברכיב זה, נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

לדיון בעיניין ייחוס לתובע עבירות פליליות בהקשר של תביעת לשון הרע, ראו סעיף 14 לעיל והאסמכתאות שם. אשר לשאלת הפירסום, טוענת, כאמור, הנתבעת שהכתבה אינה נוקבת בשמו של אותו השכן שאליו היא מתייחסת וכלל לא ניתן לייחס אותה לתובע 1.

בית המשפט העליון עמד על תוכנו של יסוד הסבירות בפירסום ברע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (פורסם בנבו, 12.11.2006) כדלקמן: "... אלמנט הסבירות הוא יסוד דומינאנטי הן בפן החיובי והן בפן השלילי של חזקת תום הלב. הוא רלבאנטי לשאלה אם הפירסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות המקרה (הפן החיובי), או האם המפרסם התכוון לפגוע במידה הגדולה מן הסביר להגנת הערכים המוגנים על ידי הגנת תום הלב (הפן השלילי) ... ... ... יסוד הסבירות בחזקת תום הלב מחייב בחינה של מידתה ואיכותה של הפגיעה, על רקע נסיבות המקרה, והערכה נורמאטיבית האם הפגיעה ראויה להגנה (וההפניות שם) להיתנהגות המפרסם טרם הפירסום, בשעת הפירסום, ולאחריו משמעות בעלת משקל בהקשר לסבירות הפירסום...". בעניינינו, סבורתני שהוכח ברמת ההוכחה הנדרשת, שמתקיימת בעיניינה של הנתבעת חזקת העדר תום הלב, בהתאם לקבוע בסעיף 16(ב)(2), שכן "הדבר שפורסם לא היה אמת" והנתבעת לא "נקטה לפני הפירסום אמצעים סבירים להווכח אמת הוא או לא". מעדותו של מר ליברמן עולה בבירור שלמעט הדיווחים "משכנים ומעוד אנשים שאמרו" שגם לגבי מספרם הייתה עדותו לא ברורה ולא משכנעת, עת העיד כי היו "שניים. למעלה מישניים" ובהמשך "יכול להיות שב-8" (צ"ל: "יכול להיות ששמונה – א' ר'), לא ביקשה הנתבעת לברר אודות אמתותם של אותם הדיווחים. מר ליברמן אישר שקודם לפירסום הכתבה, לא התבקשה עמדתו של התובע 1 וציין שכלל לא ידע במי מדובר. באותה נשימה, העיד שבוצעה פניה לעירייה ולמשטרה מאחר והכתבה, לשיטתו, נכתבה על אוזלת ידם של שני הגופים האלו ולא על אדם ספציפי כזה או אחר.

הנתבעת ציינה בכתבה, כעובדה וללא כל הסתייגות, שהתובע 1 גונב מילדים אופניים, מאיים על שכניו בדקירות, מחזיק ברכוש גנוב ואף מטשטש עקבות כדי שלא ניתן יהא לייחס לו החזקת רכוש גנוב – כל זאת, תוך שימוש בביטויים נחרצים, קשים ומכפישים כשאין בידי הקורא הסביר להבין כי מדובר ב"הבעת דיעה" של המפרסם באופן המותיר אפשרות לגיבוש דיעה עצמאית של הקורא.

(1) לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו הסתמך; (2) הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע; (3) הוא לא נתכוון לנפגע; (4) הוא היתנצל בשל הפירסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהוה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפירסום המכיל את לשון הרע, ובילבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים".

...

לאחר שבחנתי כלל הנסיבות שלפניי, מצאתי להעמיד את הפיצוי לתובע 1 בגין הפרסום השלישי על סך 25,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת אך ורק בגין הפרסום השלישי ונגד הנתבעת 1 בלבד.

התביעה נגד הנתבעים 2-3 נדחית.