תביעת לשון הרע בגין פרסום כתבה נגד כותב הכתבה

רקע כללי התובעת הגישה תביעה זו, בעילה של לשון הרע, כנגד הנתבעים, בגין פירסום כתבה על מכירת ביצים מקולקלות, בהתאם לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן: "החוק").

בפתח הגיליון מיום 3.8.12, התנוססה תמונה של ביצים ואפרוח, וכותרת גדולה בזו הלשון: "זול ובגדול - ביצת ההפתעה". בכותרת משנה בשער העתון נכתב: "דבר לא הכין את מ' מאשקלון למחזה המזעזע, שציפה לו לדבריו, כאשר פתח את תבניות הביצים, שרכש בסניף זול בגדול באשקלון: 'הביצים היו שחורות ורקובות. הריח היה מחריד ומכמה מהקליפות בצבצו חלקים של אפרוחים מתים'". בהמשך הגיליון בעמ' 16 מופיעה כתבה המשתרעת על שלושה רבעי עמוד.

...

שוכנעתי כי ברעם אכן האמינה בתום לב לדברים שמסר לה בוטח, ונוכח שכנוע פנימי עמוק בדבר החשיבות להביא את הדבר לידיעת הקוראים, ערכה את הכתבה ובצעה את הפרסום.

בנסיבות אלה, שוכנעתי כי מירב הנזק שנגרם לתובעת, אם לא כולו, היה נגרם גם אם היו הנתבעים מתנסחים באופן זהיר יותר, כמתואר לעיל.

לאחר שאני שוקל את מכלול השיקולים, לרבות העובדה שמדובר בתביעה לפיצוי בסך 750,000 ֹ₪, בטענה לתלונת שווא מבויימת, ולקנוניה בין המתלונן לעיתון על רקע סכסוך עסקי, כאשר בסופו של דבר "ההר הוליד עכבר", נראה לי כי ראוי לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בפיצוי מינורי וסמלי בסך 10,000 ֹ₪ .

לפני תובענה שעניינה לשון הרע בגין פירסום כתבה בעתון.

7.2 הכתבה עצמה פורסמה בעמוד הששי של העתון, ובכותרת שם נכתב - "זכי כמאל הפסיד תביעה כספית נגד שותפו לשעבר במכללה להכשרת מורים עאטף אלחאג'

7.3 בגוף הכתבה נרשמו הדברים הבאים – "זכי כמאל הפסיד תביעה כספית אשר הגיש נגד שותפו בהנהלת המכללה להכשרת מורים עאטף אלחאג', לשעבר ראש המועצה המקומית אעבלין. על פי כתב התביעה, עאטף אלחאג' לא שילם שכר טירחתו של זכי כמאל שייצג אותו בתביעות אישיות ובתביעות ציבוריות בהיותו ראש מועצת אעבלין, שהגישו נגדו מספר תושבים ומוסדות, וכי אלחאג' התחייב לשלם שכר הטירחה באופן אישי וזאת מאחר ואין לו סמכות להתחייב בשם המועצה המקומית, אולם עת שמונה זכי כמאל ליועץ המשפטי למועצה המקומית מטעם משרד הפנים קיבל את שכר טירחתו, אבל המשיך לייצג את המועצה המקומית ואת הנתבע בהליכים ותביעות אחרות, שכללו את ייצוגו בבתי המשפט ומתן יעוצים משפטיים שונים, אשר כללה גם ישיבות במשרדו, התקשרויות, שליחת מכתבים, כמו כן לווה את הנתבע לדיון בתביעת אישור התקציב. והתנגד משפטית למסע איומים והשפלות שנחשף אליהם מצד חלק מהתושבים. וכתב מכתב נגד אחד מחברי האופוזיציה בשם הנתבע, בו האשימו בלשון הרע ובהשפלות. זכי כמאל ממשיך וטוען בתביעתו שלא קיבל שום סכום של כסף תמורת שכר טירחתו לא מהנתבע ולא מהמועצה המקומית, למרות שביום 1.1.2004 שלח אליהם חשבונית על סך חמשים אלף ש"ח שמשוערכת להיום בסך 269,679 ש"ח, אך הסכום לא שולם.

...

15.3 בנסיבות אלה ובשים לב לטענותיו בהקשר זה, מקובלת עליי עמדת התובע לפיה לא ניתנה לו הזדמנות של ממש להגיב לפרסום ולא זו בלבד, אלא שהנתבעים אף הגדילו לעשות בכך שהציגו אותו בכתבה כמי שסירב או התחמק מלתת תגובה – "זאת וזכי לא נענה לפניות הנושנות של כל אלערב" (מתוך החלק של "תגובה ותשובה").

אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני סבורה כי דין התביעה דחייה.

בנסיבות העניין, לאור התוצאה אליה הגעתי, היה מקום לחיוב התובע בהוצאות הנתבעים, אך לאור העובדה כי הנתבעים לא אפשרו לתובע להגיב באופן ראוי והולם לדברים שפורסמו, כפי שציינתי לעיל, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ביום 25.11.2012 הגיש המערער לבית משפט השלום ברמלה תביעת לשון הרע בגין פירסום הכתבה, וזאת מבלי שפנה קודם לכן למתלונן.

במסגרת אותה בקשה, נכתבו על ידי המערער, בין היתר, הדברים הבאים כלפי המתלונן ועו"ד קליין: "לא הססו לבסס בקשותיהם על טענות שוא ומרמה של ממש... טענה זו הייתה שקר מפגיע בניסיון להטעות את כבוד בית המשפט, שאכן הוטעה, וניתנה איפוא החלטה שהושגה במירמה... טענת המבקש ובאת כוחו...הייתה שקר מפגיע וטענת מירמה, בניסיון להטעות את בית המשפט הנכבד ולהשיג החלטה במירמה, כפי שאכן קרה... הטעית בית המשפט הנכבד ע"י המבקש בטענת שוא ומרמה.. הטענות שקריות.. הטעיות כבוד בית המשפט וטענות השוא והמרמה של המשיב ובאת כוחו...הטענות המופרכות והשקריות שבבקשה עצמה... הטענה המרכזית שבבסיס הבקשה לסילוק על הסף היא טענה שיקרית, והמדובר בניסיון של המבקש ושל באת כוחו לרמות ולהטעות את בית המשפט ולקבל פסק דין במירמה!!!... ברור שטענת המבקש ובאת כוחו היא טענה של מירמה ממש... המבקש ובאת כוחו טענו את אותה טענות במירמה...גם בתגובתם לבקשת רשות העירעור בבית המשפט העליון, והטעו גם את בית המשפט העליון... המדובר איפוא בבצוע מעשי מירמה באופן שיטתי-נוכלים בגלימות עורכי דין". במהלך שהתקיים בבקשת המערער לביטול ההחלטה לסילוק התביעה, נאמר ע"י המערער: "...כל הבקשה רצופה טענות שוא ומרמה ועומדת פה עו"ד קליין ולא מהססת להשמיץ אותי אחרי שהגישה במירמה וטענה טענות שוא חמורות גם בפני ביהמ"ש הזה וגם בפני העליון. יושבים פה שני אנשים נוכלים בגלימה של עו"ד ואני לא נתקלתי בדבר כזה, אני גם אלך עם זה הלאה גם ללישכת עוה"ד כי המצב הזה בלתי אפשרי..." בחודש ספטמבר 2016 הגישה המשיבה קובלנה כנגד המערער ובמסגרתה ייחסה לו ביצוע עבירות בדבר ביצוע מעשים הפוגעים בכבוד מיקצוע עריכת הדין, עבירה על פי סעיפים 61(1) ו-53 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 ("החוק"); היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין, עבירה על פי סעיף 61(3) לחוק; היתנהגות שלא בדרך ארץ כלפי הצד שכנגד, על פי כלל 23 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 ("כללי האתיקה") וסעיף 61 (2) לחוק; הפרת החובה לפנות לעורך דין טרם נקיטת הליכים כנגדו, עבירה על פי סעיף 31 לכללי האתיקה; והפרת החובה לגלות יחס חברי לחבר למקצוע, עבירה על פי סעיף 26 לכללי האתיקה.

...

לאחר הגשת התביעה הגיש המתלונן באמצעות ב"כ עו"ד חוה קליין (להלן: "עו"ד קליין"), בקשה בכתב לסילוק התביעה, ובית המשפט נעתר לבקשה.

בעייננו, בשים לב למהות וכמות ההתבטאויות של המערער ולעברו המשמעתי הרלוונטי, סבורני כי העונש שנגזר עליו נמצא על הצד המקל, ואין הצדקה להתערב בו. סוף דבר.

הערעור נדחה.

בא כוח המשיבה התנגד למתן היתר להמשיך לעסוק בתיקים קיימים במהלך ההשעיה, אולם, לא התנגד לדחיית תחילת ההשעיה במספר חודשים על מנת לאפשר למשיב לקיים דיונים הקבועים לו. בנסיבות העניין, אני מחליט כי ההשעיה תחל ביום 21.07.2021, ובכך יתאפשר למשיב לקיים את הדיונים הקבועים לו בבתי המשפט לפני הפגרה.

לפניי תביעה לפצוי כספי על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בגין פירסום ידיעה בשבועון מקומי.

ביום 18/02/18 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן בעילת לשון הרע, בהליך שניפתח בבית משפט השלום בפתח תקווה (להלן: "התביעה כאן") כנגד שלושת הנתבעים - הנתבעת מס' 1 היא החברה המוציאה לאור של השבועון, הנתבע מס' 2 הוא העורך הראשי ומנכ"ל השבועון (להלן: "העורך"), והנתבעת מס' 3 היא העיתונאית שכתבה את הידיעה (להלן: "הכתבת").

הנתבעים הדגישו בתצהיריהם כי משענייננו בתביעת לשון הרע נגד עתון בגין כתבה שפורסמה, מוטל על התובעת נטל מוגבר להוכחת טענותיה ונזקיה, ולו בשל הצורך שלא לפגוע בחופש הביטוי.

...

לאור המפורט לעיל ובהיעדר נזק קונקרטי ובהינתן מסקנתי לעיל, כי בפרסום מושא התביעה כאן לא מתקיים לשון הרע על פי החוק, לא מצאתי כי התובעת זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש ודין טענתה זו להידחות.

סבורני כי יש בידיעה כזו עניין לציבור הקוראים של השבועון ובבחינת מעין follow up עיתונאי מתבקש.

סוף דבר התביעה נדחית.

הנתבע הגיש כנגד התובעים וכן כנגד שני נתבעים נוספים תביעת לשון הרע בשל פירסום הכתבה לעיל.

סעיף 15(10) לחוק מעניק הגנה כאשר "הפירסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן". לאחר שבחנתי הנסיבות שלפניי, מצאתי לקבוע כי האמור בפירסום השני חוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(10), מנימוקים כדלקמן: הכתבה מתארת כאמור את הנתבע כמי שמונע משיקולים זרים וכתיבתו העיתונאים אינה אובייקטיבית אלא מוטית ואף פוגעת אנשי ציבור אחרים שמילאו את תפקידם- התובע השתמש בביטויים שאינם משתמעים לשני פנים: "אייל בן שמחון אתה טובל ושרץ בידך....ככה זה כשחשבון הבנק של בן שמחון רופד מכספי ציבור של המשכן... אני מבין בן שמחון שמעתה יהיה סוף למאות אלפי שקלים שזרמו לחשבונך מהמשכן ובגלל זה אתה יוצא מגדרך להגן עליו, ולתקוף את ראש הערייה...". מדובר להתרשמותי בדברים שהם בבחינת פגיעה בשמו הטוב של הנתבע.

...

סעיף 15(10) לחוק מעניק הגנה כאשר "הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן". לאחר שבחנתי הנסיבות שלפניי, מצאתי לקבוע כי האמור בפרסום השני חוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(10), מנימוקים כדלקמן: הכתבה מתארת כאמור את הנתבע כמי שמונע משיקולים זרים וכתיבתו העיתונאים אינה אובייקטיבית אלא מוטית ואף פוגעת אנשי ציבור אחרים שמילאו את תפקידם- התובע השתמש בביטויים שאינם משתמעים לשני פנים: "אייל בן שמחון אתה טובל ושרץ בידך....ככה זה כשחשבון הבנק של בן שמחון רופד מכספי ציבור של המשכן... אני מבין בן שמחון שמעתה יהיה סוף למאות אלפי שקלים שזרמו לחשבונך מהמשכן ובגלל זה אתה יוצא מגדרך להגן עליו, ולתקוף את ראש העירייה...". מדובר להתרשמותי בדברים שהם בבחינת פגיעה בשמו הטוב של הנתבע.

לפיכך, ומשלא מצאתי כי הפרסום חורג בנסיבות העניין ממתחם הסבירות, אני קובעת כי הפרסום חוסה תחת הגנה זו. די באמור לעיל כדי לסיים את הדיון בפרסום זה. עם זאת מצאתי להוסיף כי לנתבעים אף עומדת ההגנה שבסעיף 15(3) לחוק: סעיף 15(3) לחוק קובע כי תהה זו הגנה טובה אם: "הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר"   תחולת הסעיף מותנית בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים: קיומו של עניין אישי כשר שהגנתו הצדיקה את עשיית הפרסום; תוכן הפרסום שבמחלוקת נועד להגן על אותו עניין; הפרסום הופנה רק לאנשים מסוימים שזהותם מתחייבת מהוראות הסעיף; הפרסום נעשה בתום לב [שנהר, עמ' 295].

תוצאת האמור שהתביעה נדחית.