ביום 24.9.2019 הגישה המערערת תביעה בה נטען כי המשיבה 1 (להלן: רדיו חיפה), שהיא מתחרה של המערערת בתחום שידורי הרדיו, פירסמה פרסומים כוזבים העולים כדי לשון הרע, תוך שימוש במימצאי סקר שערכה המשיבה 2, העוסקת בעריכת סקרים ומחקרי שווקים (להלן: TGI).
לאחר מכן פנה המותב למערערת בשאלה: "מאחר ועסקינן בתביעת לשון הרע בגין פירסומת שנטען שיש בה השמצה- האם לשיטת ב"כ התובעת אמירה בסגנון 'אני הכי יפה' בקשר למוצר, מהוה לשון הרע?" בתגובה הפניתה אותו המערערת לעיון בפרסומים שצורפו לכתב התביעה וציינה: "הוא אומר 'אני הכי יפה ואתה הכי מכוער'". יצוין כי דברים אלו לא הופיעו במקור בפרוטוקול, אך ביום 19.7.2020 התקבלה בקשת המערערת לתיקון הפרוטוקול בהקשר זה.
בהמשך הדיון נדונו הבקשות לגילוי ולעיון במסמכים ולמענה על שאלון.
...
בשלב זה, כך לשיטת המערערת, בא-כוחה ניסה להדגיש את הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה, ובהם פיצוי בגין עשיית עושר, אך "על אף שהיה זה ניסיון בודד ומנומס" נתן המותב החלטה כהאי לישנא:
"משב"כ [המערערת] מתעקש לערער על החלטות שניתנו ולא מאפשר להתקדם בבחינת יתר רכיבי בגשת הגילוי [מרדיו חיפה; כך במקור], נדחות בזאת יתר העתירות לגילוי [מרדיו חיפה] ואדון עתה בעתירה לגילוי [מ-TGI]."
בקשותיה של המערערת בעניינה של TGI התקבלו באופן חלקי, על אף ש-TGI הותירה אותן כאמור לשיקול דעתו של בית המשפט.
בהקשר זה מוסיפה המערערת כי כאשר בית המשפט מחליט שלא להיעתר לבקשה על אף שבעל הדין הותירה לשיקול דעתו "חייב להיות לדבר סיבה כבדת משקל".
אשר לדיון בבקשת הפסילה, טוענת המערערת כי קטיעת דברי בא-כוחה בטרם השלים "ולו את הנימוק הראשון" שביסוד הבקשה מעידה על משוא פנים של המותב.
לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.
אשר על כן, הערעור נדחה.
