תביעת לשון הרע בגין פרסום בפייסבוק על "סוכנת ישראלית

לפניי תביעה בעילה לפי חוק איסור לשון הרע, בגין 8 פרסומים בפייסבוק נגד התובע שהנו ראש ערייה.

אציין כבר עתה כי לאחר שבחנתי את הפרסומים ושקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את העדויות, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה מהטעם שאין בפרסומים משום "לשון הרע". להלן אנמק את מסקנתי ביחס לכל אחד מהפרסומים בנפרד.

אפנה בנוסף גם לדברי כבוד השופט י' עמית בע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לישכת סוכני ביטוח בישראל (30.04.2017) (בסעיף 20), אשר קבע כי: "מקום בו הפירסום מתייחס לאדם הממלא תפקיד צבורי, משקלו של האנטרס בהגנה על שמו הטוב של הנפגע עשוי להיחלש, בפרט אם מדובר בפרסומים הנוגעים לחוסר מקצועיות של איש הציבור או להתנהלות מושחתת מצידו ... הוא הדין מקום בו מדובר בהשמעת ביקורת ציבורית-פוליטית על אישי ציבור, שאז, ככלל, גובר משקלו של חופש הביטוי..." [ההדגשה הוספה – מ.ג'.מ.] טעם נוסף להעדפת חופש הביטוי כשמדובר באיש ציבור טמון באפשרויותיו להיתגונן מפני פגיעה בשמו בשל נגישותו לכלי התיקשורת, כפי שקבע כבוד השופט ברק בעיניין אבנרי הנ"ל (בעמ' 867): "התגובה הראויה ללשון הרע היא בחשיפת השקר שבה ובהוצאת האמת לאור. והינה, דוקא לאיש הציבור הכלים, הידע והנגישות לאמצעי התיקשורת, ובכוחם של אלה היכולת בידו - יותר מאשר לאיש "הפרטי" - להגן כראוי על שמו הטוב" יחד עם זאת, אין הדבר אומר כי שמו של איש הציבור הוא הפקר, ובבחינת הדברים יש ליתן משקל ראוי לזכותו של איש הציבור לשם טוב.

...

איני מקבלת את הטענה.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעים מאשרים את הפרסומים המיוחסים להם אך סבורים כי אין מקום לקבל את התביעה בנסיבות, בין משום שאין בפרסומים משום 'לשון הרע', בין משום שהנם חוסים תחת ההגנות בחוק ובין משום שאינם מקנים לתובעת כל זכות לפצוי כספי.

פירסום ברשת הפייסבוק – על אף שסוגיית פירסום לשון הרע במרשתת אינה סוגיה שהוכרעה באופן חד משמעי, נראה כי המגמה בפסיקה הנה להכיר בפרסומים במרשתת ככלל , וברשת הפייסבוק בפרט,  כ-'פירסום' לצורך החוק (ראו לעניין זה ע"א (חי') 62613-09-16 מרדכי (מוטי) מרקוס נ' אמיר בוהדנה (פורסם בנבו, 19.03.2017), אשר אושר גם ברע"א 3086/17, וכן ת"א (של'-י-ם) 17461-09-15 ב' ל' אוטומוטורס בע"מ נ' אפרייט (פורסם במאגרים, 23.05.2017), בס' 24 וכן ראו הסקירה בת"א (קריות) 47032-04-14 סטרוגנו נ' פלד (פורסם במאגרים, 09.06.2015), בס' 37-30).

שנית, מאחר שקבוצת 'הסייעות' באותו גן הנה קבוצה מצומצמת (שלוש עובדות הפעילו את הצהרון), אין כל קושי לקשר בין הטענות לבין התובעת (ראו למשל ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לישכת סוכני ביטוח בישראל (פורסם במאגרים, 30.04.2017) בס' 29).

...

היקף הפיצוי התובעת טוענת לנזקים רפואיים ונפשיים, אולם היא לא הציגה ראיות לכימות נזקים אלה ודין דרישתה במישור זה להידחות.

סוף דבר, אני מחייבת כל אחד מהנתבעים 1 (גיא) ו- 3 (גלי) לשלם לתובעת סך של 2,500 ₪.

התביעה כנגד יתר הנתבעים נדחית.

בעקבות אותו ריאיון של דרוקר, הגיש סוריאנו נגד דרוקר תביעה, שעודנה מיתנהלת, על סך חצי מיליון ₪, שעילתה העיקרית לשון הרע, היא ת"א 43260-02-18 סוריאנו נ' דרוקר (להלן: התביעה הקודמת), בטענה, שבדברים שאמר דרוקר במהלך אותו ראיון היה "שרבוב שמו של (המערער) ע"י דרוקר, לפעולות מעקב ואיסוף מידע לכאורה אחרי חוקרי משטרת ישראל, כביכול מטעם רוה"מ נתניהו." (סעיף 5 לכתב התביעה בתביעת 2019).

אף אלו, לפי הנטען בפירסום השני, מתוך כתב ההגנה ומסמך נוסף שצורף כנספח 4 לכתב ההגנה וכונה "Letter of Intent מיום 16.1.03". בעקבות הפרסומים הגיש המערער תביעה נוספת, היא תביעת 2019 מושא ערעור זה, כנגד דרוקר והמשיבים 4-2 גם כן בעילה עיקרית של לשון הרע.

עוד נטען לפסק דין בת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 150/98 שגב נ' כלל (ישראל) בע"מ (29.5.2007) בעיניין הודעה לעיתונות (להלן: עניין שגב); ת"א (שלום רחובות) 27357-08-16 חיים נ' כהן (21.12.2016) שם דובר על תגובות בפייסבוק (להלן: עניין חיים); ורע"א (מחוזי חיפה) 17957-0318 בן גביר נ' כהן (13.1.2019) שם דובר על מכתב שנשלח ללישכת עורכי הדין (להלן: עניין בן גביר).

עוד נקבע כי בבחינת בקשה לסילוק על הסף, בית המשפט מונחה לבחון האם "אין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש" [רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי נ' עו"ד סאלמן פרג' (26.04.06)], ראו גם רעא 2387/13 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לישכת סוכני ביטוח בישראל (26.12.2013).

...

עוד טען המערער כי בעניין זה לא חלה ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק הן משום שלפי רע"א 453/14 עו"ד מדר נ' אורן (1.6.2014, להלן: עניין מדר) ההגנה חלה רק על הצדדים למשפט [לעניין זה הפנה גם לע"פ 364/73 זיידמן נ' מ"י (1974), להלן: עניין זיידמן], כאשר המשיבים לא היו צדדים לתביעה הקודמת והן משום שלטענתו בע"א 7517/17 גואטה נ' מיטלפונקט (11.11.2018, להלן: עניין גואטה) נקבע כי אין לאפשר לנצל את ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק להכפשה בלבד לצורך פרסום.

גם אם הטענה שדרוקר מסר טיוטה של כתב ההגנה הייתה נתמכת בתצהיר ואף נכונה, הרי שההבדלים בין טיוטת כתב ההגנה הנטענת לבין מה שהוגש בסופו של דבר לבית המשפט זעירים ואינם משמעותיים כלל.

סוף דבר לו דעתי תשמע, הערעור יידחה.

שאול שוחט, שופט סג"נ-אב"ד כבוד השופט נפתלי שילה: גם אני מסכים שיש לדחות את הערעור כמפורט בפסק דינה של חברתי השופטת רביד.

לפניי תביעה לפצוי בעילה על פי חוק איסור לשון הרע שהוגשה בגין פרסומים בפייסבוק.

בעיניין זה, קיימת מחלוקת בפסיקה אם בחינת העניין הצבורי ומעמדו של התובע כאיש ציבור נבחנים בשלב הבחינה האם מדובר בפירסום לשון הרע או שמא רק בשלב תחולת ההגנה (ראו, למשל, ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לישכת סוכני ביטוח בישראל (30.4.2017)).

...

אני סבורה כי הפרסום נעשה בתום לב על ידי הנתבעת.

סיכום: התביעה נדחית .

התובעת תשלם הוצאות משפט בסך כולל של 5000 ₪ לכל אחד מהנתבעים.

עסקינן בתביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, על סך 800,000 ₪, בגין 58 פרסומים ברשת החברתית "פייסבוק", אשר פורסמו מטעם הנתבע, מועמד מתחרה לראשות העיר טבריה דאז, נגד התובע, שכיהן בתפקיד ראש עריית טבריה.

בע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לישכת סוכני ביטוח בישראל (30.04.2017) (בסעיף 20), נקבע כדלקמן: "מקום בו הפירסום מתייחס לאדם הממלא תפקיד צבורי, משקלו של האנטרס בהגנה על שמו הטוב של הנפגע עשוי להיחלש, בפרט אם מדובר בפרסומים הנוגעים לחוסר מקצועיות של איש הציבור או להתנהלות מושחתת מצידו ... הוא הדין מקום בו מדובר בהשמעת ביקורת ציבורית-פוליטית על אישי ציבור, שאז, ככלל, גובר משקלו של חופש הביטוי..." [ההדגשה הוספה – ר.ג'.

באשר לפירסום מס' 37 אשר פורסם בקבוצת הפייסבוק על ידי מן דהוא בשם אורי סבתי, ופירסום מס' 47 אשר גם הוא פורסם בקבוצת הפייסבוק על ידי אחרת בשם מירי כהן, הרי שנקבע בפסיקה כי מפעיל של קבוצת פייסבוק פתוחה אומנם אינו אחראי לפירסום הראשוני של לשון הרע, משאין בידיו השליטה או הכלים למניעת הפירסום אך, הוא אכן נושא באחריות הפירסום המכפיש נוכח אי הסרתו [ראו: ת.א. (מחוזי) 7685-10-16 צבי (ציקי) אבישר נ' ניר פוטר (27.9.18)].

בעיניין זה יפים דברי הנשיא שמגר בע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2) 287, 301-300 (1977): "אין להטיל ספק בכך כי בתביעות בשל לשון הרע השאלה היא מה משמעותן של המילים בעיני האדם הרגיל: אין זה ענין של פרשנות במשמעותה המשפטית [...] [האדם הרגיל] מסוגל הוא לקרוא והוא קורא בין השורות לאור הידע הכללי שלו ונסיונו בחוויות העולם. מה שהאדם הרגיל מסיק, ללא ידע מיוחד, נקרא, בדרך-כלל המובן הטבעי והרגיל של המילים [...] אך תדיר יותר העוקץ אינו כל כך במילים עצמן, אלא בכך מה האדם הרגיל עשוי להסיק מהן, וגם דבר זה רואים כחלק מן המובן הטבעי והרגיל" (שם, בעמ' 300).

נוסף על כך, התובע ציין כי הנתבע הגיש נגד התובע תביעת לשון הרע בגין פירסום בו התובע רמז כי הנתבע נחקר במישטרה בגין שריפה רכבו [בת.א. 18797-09-18 רון קובי נ' יוסף בן דוד (21.2.21)].

...

מכאן, מסקנתי היא כי לא עומדת לנתבע הגנת תום הלב לגבי הפרסומים בקטגוריה הראשונה והשנייה.

לא מצאתי מקום לדון בטענות אלו הנוגעות לפיצויים, מקום שפסק הדין נוגע אך לשאלת האחריות ולא לשאלת הנזק בשלב זה. סוף דבר: הפרסומים בקטגוריה הראשונה: בדבר הגשת תלונות במשטרה, חקירות ומעצרים; ובקטגוריה השנייה:בדבר שחיתות, הונאה, שוחד ומעשים פלילים- מהווים לשון הרע על פי הגדרתם בחוק איסור לשון הרע.

כך גם לגבי הפרסומים בקטגוריה הרביעית: הכוללים גידופים כלפי התובע, לא מצאתי שהם עולים לכדי לשון הרע, חרף הלשון הרדודה והמצערת שלא ראוי שאיש ציבור במעמד הנתבע ינקוט בה. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ביחס לפרסומים בקטגוריה הראשונה ובקטגוריה השניה.