בהנחה שכן – האם חייבים גופי התיקשורת האחראים לפירסום בעוולה לפי חוק איסור לשון הרע, או שעומדת להן הגנה מאלו המנויות בחוק זה. אלה השאלות העיקריות המתעוררות במסגרת תובענה זו.
העובדות
התובע, ניסים אבוטבול, יליד 5.1.1991, הוא בן למשפחת אבוטבול מנתניה (להלן – "מישפחת אבוטבול").
כאן המקום להבהיר כי הנתבעות 1, 2 ו-6 הודו בסעיף 6 לכתב הגנתם בפרסומים אלה (וראו גם סעיף 20 לתצהירו של מר משה נוסבאום), ועל כן אין לקבל את טענת בא כוחם המלומד בסיכומיו כי התובע לא הוכיח את עצם הפירסום, משום שהסתפק בהגשת תדפיסים מאתר האנטרנט של נתבעת 6, והגם שקטעי הווידאו נימסרו לו במסגרת הליך גילוי מסמכים – לא מצא לנכון להגיש את הפירסום המקורי.
אמנם, לאחרונה נפסק כי, ככלל, תנאי לקיומה של חובה לעדכן או לתקן את הפירסום הוא כי הדבר התבקש על ידי הנפגע [דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך (18.9.2014), פסקה 83 לפסק דינו של הנשיא א' גרוניס], וזאת מן הטעם העקרי של מניעת פגיעה נוספת במושא הפירסום, אולם בנסיבות בהן ברור כי הנפגע מעוניין בתיקון הטעות, ובנסיבות בהן מי שדיווחה על הטעות הייתה, כנטען על ידי מר מאירי, באת כוחה של המשפחה, הנני סבור כי ראוי היה שהעיתון יפרסם הודעת תיקון אף על פי שלא קיבל לידיו פניה רשמית לעשות כן.
התוצאה
התובע זכאי לפצוי בגין פירסומי לשון הרע שפירסמו הנתבעות 1, 2 ו-6 מזה (שני פרסומים) ונתבעת 5 מזה (פירסום אחד).
...
בהתחשב בטיב הפרסומים להם אחראיות הנתבעות, במספר הפרסומים, בהקלות שעומדות לזכות כל אחת מהן, בטיב ההתנהגות של נתבעת 5 כאשר נודעה לה הטעות מיד לאחר הפרסום, בנתונים שהובאו לגבי שמו הטוב של התובע ובכך שלא פעל להקטין את נזקו, וכן בשים לב להסתלקותו של התובע מעילת תביעה אחת (נגד כל הנתבעות) בשלב קדם המשפט, ומעילת תביעה אחרת (נגד נתבעות 1, 2 ו-6 בלבד) בשלב הסיכומים (עילת תביעה שקבעתי כי לא הוכחה כלפי נתבעת 5), אני מחייב את הנתבעות 1, 2 ו-6 לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך של 10,000 ₪.
נתבעות אלה הגישו שתי בקשות בעניין לבית המשפט ובסופו של דבר נתן בית המשפט (כב' השופטת מ' בן ארי) ביום 12.2.2013 החלטה המורה לתובע לגלות המסמכים, וביום 14.2.2013 החלטה משלימה המורה לו להשיב על השאלון.
נוכח האמור לעיל החלטתי להימנע מלפסוק לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין בדואר ובאמצעות הפקס.