בסמוך לתאריך 30.8.16, פירסם המערער "פוסט" ברשת פייסבוק (להלן: "הפוסט" או "הפירסום"), בתוך קבוצה המנוהלת בשפה הרוסית, המכונה "נהריה שלנו", נגד עסקו של המערער.
המערער הגיש תביעת לשון הרע בגין פירסום זה וטען כי הפירסום מתחלק לשני חלקים; הראשון, שלמערער טעויות קבועות במחירים; והשני, כי המערער חייב את המשיב חיוב כפול בכרטיס האשראי.
...
"
כאמור לעיל, דעתי כדעת בית משפט קמא, כלומר, הפרסום אינו בלתי סביר ולכן חלה חזקת תום הלב בענייננו לפי סעיף 16(א) לחוק, גם אם נבחן סעיף 16(ב)(3) לחוק, נמצא כי לא הייתה כוונה בפוסט להביא לקריסת בית העסק "ולפגוע בו במידה גדולה".
בטרם סיום, ראוי להעיר כי אומנם התוצאה במקרה זה מובילה למסקנה כי בנסיבות העניין, הפרסום נשוא הערעור סביר ותם לב, ביתר היתר, בשל חשיבותה הרבה של הביקורת הצרכנית, אך ברי שתמיד חשוב להקפיד ולהתנהל בדרך ארץ, בסבירות, במידתית ולהשתמש בשפה מקובלת וראויה, וגם אם תהיה מנומסת, אין להפחית מחשיבותה; יחד עם זאת, אסור לה לביקורת להיות פוגענית במידה העולה על הנדרש, ויש להקפיד על כך, ואף לדקדק בניסוחה ובדרך זו לדאוג לכך שפגיעתה תהיה פחותה ככל שניתן.
מכל המקובץ לעיל, מתבקשת המסקנה כי לא נפלה שגגה או טעות בפסק דינו של בית משפט קמא המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.
סוף דבר:
על יסוד כל האמור לעיל , אני מחליט לדחות את הערעור.
