תביעת לשון הרע בגין עיקולים על חשבונות בנק

עניינה של התביעה, עוולת לשון הרע, בגין הטלת עיקול על חשבון הבנק של התובע, על ידי הנתבעים, בטענה להעדר סמכות, ובצוע גבייה שלא כחוק.

...

ולכן בדין טענת עורך הדין סנדרוביץ' כי אין יריבות משפטית בינו לבין התובע ודין התביעה נגדו להידחות אך מטעם זה. המסקנה, העיריות פעלו מכח הרשאה כדין, והתביעה כנגד עו"ד סנדרוביץ' דינה להידחות בהעדר יריבות.

לאור מסקנה זו, אין בעיקול שהוטל בבנק או כל עיקול או פעולה לגבייתו, כדי להוות לשון הרע, הואיל והעיריות פעלו כחוק, לגביית חוב פסוק שהוא בבחינת מס המגיע להן כחוק.

התביעה נדחית.

כך נקבע למשל ביחס להטלת עיקול על סכום נמוך בגין חוב חניה בע"א 45661-12-10 גסלר נ' עירית ירושלים [פורסם במאגרים] (2011) בו נאמר: "לדעתי, בעצם הצגתו של המערער, כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב, בעיניו של בנקאי סביר, ללא כל קשר לגובה העיקול". התובע כלל לא טען בעדותו בבית המשפט שהעיקול בחשבון הבנק לאחר פרעון החוב מהוה לשון הרע עקב פגיעה בשמו הטוב בפני הבנקאי שלו, שכניו או בני משפחתו, כפי שטען בכתב התביעה.

...

המסקנה מכל האמור היא, שהתובע לא הוכיח קיומו של עיקול שלא כדין, ודין התביעה להידחות.

משנזנחו טענות אלה יש לקבוע שלא הוכחו ודינן להידחות.

באשר לגרסת התובע שהאירוע בסופר עמד בבסיס עדותו כמקים עילה בלשון הרע, התובע לא חזר עליו בסיכומים, ובכך נשמטה עדותו כולה, דינה של התביעה להידחות גם מטעם זה. סוף דבר; התביעה נדחית.

לפניי תובענה לפצוי בגין פירסום לשון הרע, בשל עיקולים שהטילה עריית אילת על חשבונות הבנק של התובע, שהנו עורך דין במקצועו.

...

גדר המחלוקת מספר שאלות עומדות להכרעה: - האם כדין הוטלו העיקולים על חשבונות הבנק של התובע? - האם הטלת העיקולים, בנסיבות שלפניי, מהווה פרסום לשון הרע? - האם זכאי התובע לפיצוי ומה גובהו? האם העיקול הוטל כדין? לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, קראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, והתרשמתי מעדויות התובע ונציג הנתבעת הגעתי למסקנה כי הנתבעת פעלה בניגוד לדין עת הטילה עיקולים על חשבונות הבנק של התובע בשל טענתה כי הוא לא עמד בתשלום מלוא חובותיו בגין הודעות הקנס.

אני מוצא לחתום בציטוט דבריו של כב' הנשיא שמגר בר"ע 669/85 מדינת ישראל נ' שומרי (ניתן ביום 12.12.1985): "כפי שהרשות יודעת לתבוע מן האזרח דיווח על פי חובותיו ואינה סולחת לו על איחור בקיומן, כך גם היפוכו של הדבר נכון, ואם הרשות התרשלה בקיום חובותיה כלפי האזרח, עליה לשאת באחריות ולנקוט, בנוסף לכך, צעדים ראויים לתיקון הליקויים שנתגלו". לאור הליקויים הרבים שנתגלעו בעבודתה של הנתבעת, עיריית אילת, למול הפרט, במקרה דנן, אני מורה כי פסק הדין יועבר לעיונו של מבקר העירייה, לטיפולו בהתאם, למניעת הישנות מקרים דומים.

סוף דבר מכל המקובץ, אני מקבל את התביעה ומורה כדלקמן: אני קובע כי לא עומדת לחובת התובע יתרת חוב בגין 4 הודעות הקנס נשוא כתב התביעה, המפורטים בסעיף 13 לפסק הדין.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 35,000 ₪, בשל פרסום לשון הרע בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופט שלמה בנג'ו) מיום 11/12/19 בת"ק 31452-06-19, במסגרתו דחה בית משפט קמא תביעה בעילת לשון הרע שהגיש המבקש בגין הטלת עיקול על חשבון הבנק שלו במסגרת פעולות גבייה שביצעו המשיבים.

עיון ברשימת החיובים לעיקול בגין אי תשלום דוחות חניה למשיבות 2-1 מלמד כי מדובר בדוחות חניה שהונפקו בין השנים 1999-2007 בגין רכב על שם המבקש.

...

דעתי היא כי חובו של המשיב לעירייה עונה להגדרה זו. לפיכך, מסקנתי היא כי יש לקבל את הערעור ולאפשר לעירייה לגבות את חובו של המשיב בגין קנסות החנייה, למרות שמדובר בקנסות שנוצרו לפני צו הכינוס, ועל אף סיומו המוצלח של הליך פשיטת הרגל בדרך של הפטרת המשיב מחובותיו עם אישור ההסדר".

המבקש לא הצביעה על נימוקים המצדיקים התערבות בקביעותיו של בית משפט קמא, ולפיכך, אין מנוס מדחיית הבקשה.

סוף דבר סיכומו של דבר – הבקשה נדחית.

בפניי תביעה לחיוב הנתבעת בפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע, בשל עיקול שהוטל על חשבון הבנק של התובע.

...

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאותיו בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 2,000 ₪.