תביעת לשון הרע בגין מכתב כוזב לנהגי מוניות

בכתב התביעה נזכרת גם עילת תביעה נוספת, של פגיעה בפרטיות, אך בסיכומיהם זנחו התובעים טענו זו. כתב התביעה מגולל לא פחות מעשרה ציטוטים, שכל אחד מהם מכונה בו "פירסום", ואשר הראשון שבהם לקוח מעמוד השער של גיליון השבועון מיום 29.12.11, בו נאמר: "נהגי מוניות קניון אשדוד: 'בזים לנו. אנחנו על סף היתמוטטות נפשית וכלכלית'". יתר הפרסומים הם ציטוטים מתוך הכתבה שפורסמה באותו הגיליון, בעמ' 10.

כן נטען כי הפירסום אינו מהוה לשון הרע כלל, וכי מכל מקום אינו מהוה לשון הרע כלפי התובעים, שכן הנפגעים הפוטנציאליים מהפרסום הם "קבוצה כללית של כל נהגי התחנה, בעיקר השכירים, וממש לא חברי התחנה התובעים" (ראו סעיף 39 לכתב ההגנה).

הנתבעות טענו עוד כי המנעות התובעים מלפרט את הנתונים ולצרף מסמכים שיוכיחו את נכונות טענותיהם מלמדת על הכזב שבהן.

באשר לתובעת מס' 1 ולהיותה תאגיד: כבר נפסק כי אף תאגיד רשאי לתבוע בגין לשון הרע, לרבות פיצוי סטאטוטורי בגין פגיעה בשמו הטוב, ככל שניגרם לו נזק (ראו ע"א (ת"א) 9712-12-13 "קר" שרותי רפואה בע"מ נ' א.מ.ל. אמריקן לייזר בע"מ (ניתן ביום 13.4.2015), בפסקה 26 לפסק דינו של כבוד סגן הנשיאה, השופט י' ענבר).

הנתבעות טענו כי כל שעשו היה לפרסם מכתב אנונימי, מבלי לקבוע ש"זה מה שקרה" (עמ' 22 לפרוטוקול מיום 24.11.15, ש' 3 – 4), אלא שאין באנונימיות של המכתב כדי ליטול מתוכו את עוקץ לשון הרע.

...

נוכח כל שתיארתי לעיל, נקל להגיע למסקנה כי לנתבעות לא עומדת גם "הגנת העיתונות האחראית" לפי סעיף 15(2) לחוק, כפי שנקבעה בעניין ד"ר אילנה דיין-אורבך, ודומה כי אין צורך להרחיב .

אני מקבלת את עדותו של התובע 2, וקובעת כי אכן נגרם לתובעים נזק בעקבות הפרסום.

לאחר שהבאתי בחשבון את כלל השיקולים הנוגעים לעניין אני קובעת כי הנתבעות 1 ו – 2 ישלמו יחד ולחוד לכל אחד מהתובעים סך של 16,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.

במכתב ששלחה העובדת הסוציאלית גב' שרה מרום, אשר עבדה במקלט והיתה נתונה למרותה של הנתבעת, לרס"מ חלי רביב ממשטרת ישראל תחנת גלילות, במסגרתו צוין כי התובע רצה לפגוע באווה ונהג באלימות ריגשית כלפיה (סע' 15 לכתב התביעה).

בתאריך 11.6.06 נשלח מכתב לפקידת הסעד גב' אתי פז מאת העובדת הסוציאלית גב' יערה לנדאו חסון ממחלקת הרווחה של עריית הרצליה בה מכהנת הנתבעת כיו"ר המחלקה, בעקבות מכתב זה נישאל התובע על ידי פקידת הסעד מדוע לא דיווח לה על כך שניתן נגדו בעבר צו מניעה זמני ובכך לשיטת התובע המשיכה הנתבעת לשגר הודעות כוזבות עליו במטרה להשחיר את פניו מקום שלא הוצא כנגדו צו מניעה זמני כנטען (סע' 21 לכתב התביעה).

בתאריך 12.11.06 שלחה הנתבעת על ידי ב"כ העמותה מכתב התראה טרם הגשת תביעה על הוצאת לשון הרע במסגרתו נטען כי התובע מאיים ומטריד את הנתבעת ומכתב זה מוען למספר מכותבים רב. לשיטת התובע, משלוח מכתב זה נעשה בניסיון להכשילו בתלונותיו המוצדקות וליצור רושם כוזב לפיו הוא אדם אלים ומסוכן (סע' 23 לכתב התביעה).

עוד נטען – כי לנתבעת לא היתה כל זכות לבקש עיכוב התובע, לכל היותר היתה יכולה לבקש מהמשטרה להשגיח על אווה עד שתגיע מונית ואין ספק גם הבקשה לעכב התובע יש בה משום מצג שוא לשם הוצאת דיבת התובע.

...

בנסיבות אלו, משעה שמחד הוכחה כוונה לפגוע ומאידך הפרסום הוסר על ידי הנתבעת, הרי לאחר ששקלתי בדבר שוכנעתי כי יש להעמיד את הפיצוי על סך 75,000 ₪.

סוף דבר: אשר על כן, אני דוחה את התביעה הראשית ומקבלת את התביעה שכנגד.

בהתאמה – הנני מחייבת את התובע הוא הנתבע שכנגד לשלם לנתבעת היא התובעת שכנגד את הסכום 75,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.

כינוי זה, כמו גם תלונות התובעת למועצת העיתונות ולמנהליו במערכת בערוץ 2, מהוים לשון הרע ולפיכך יש לקזז מכל סכום שייפסק בתביעה, ככל וייפסק, את הפצוי המגיע לנתבע בגין אותם פרסומים.

אנו משדרים שעה אחרי רפי רשף ואנו נוהגים לא להעתיק תכנית אלא לשמור ריאיונות אצלנו.

מנגד, אין להיתעלם מהפגיעה הלא ממונית שמן הסתם היתה מנת חלקה של התובעת בעקבות ההאשמות שהטיח בה במסגרת ההודעה, כמו גם העובדה כי הוא לא טרח להשיב למכתב ההתראה שנשלח אליו טרם הגשת התביעה או להיתנצל על דבריו טרם הגשת התביעה.

טענת הקזוז לטענת הנתבע, מכל סכום שייפסק לתובעת, יש לקזז את הפצוי המגיע לו בגין הוצאת לשון הרע אשר הוציאה נגדו משטענה במהלך תכנית הרדיו כאילו הידיעה אשר פירסם, לפיה המתלוננת החלה בהליכים אזרחיים בעקבות פרשת בוכריס ויש ברשותה חוות דעת פסיכיאטרית, הנה ידיעה כוזבת וכן לאור הטענות אשר העלתה במסגרת התלונות שהגישה נגדו, הן למועצת העיתונות והן למנהליו במערכת החדשות בערוץ 2.

...

העולה מן המקובץ, אני דוחה את טענת הקיזוז אשר העלה הנתבע.

סיכום: לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, סך של 15,000 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובעת, באמצעות בא כוחה, הוצאות האגרה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומה ועד להיום ובנוסף לכך שכר טרחת עורך דין בסך של 5,850 ₪ (כולל מע"מ).

התשתית העובדתית: המערערים הגישו תביעת לשון הרע, בשל פוסט בפייסבוק שפירסמה המשיבה 1 שזה לשונו: "כלבה מבוגרת נטושה ישנה בחניה של מוטל אביב באילת ב-28/10/2015, בשעה 6:30 בבוקר עדה רואה את בעל המוטל מתחיל לשפוך עליה חומצה ולגרום לה לכויות קשות בבטן. הכלבה נילקחה לטפול וטרינאר צורחת מכאבים ונמצאת אצל אומנה בשיקום. הכלבה סובלת מחרדות קשות וגם מכאבים. הוגשה תלונה במישטרה 474733/2015 אנחנו מלאי תקוה שהמשטרה תטפל במקרה ותביא כתב אישום נגד המתעלל". לפוסט צורפה תמונה של הכלבה (מוצג 2 למוצגי המערערים).

בית המשפט התרשם מאמינותה של המשיבה 2, שניכר עליה שהיא אוהבת בעלי חיים ועוזרת להם ככל יכולתה ולכן דחה התזה של המערער, שהיא זו שגרמה הנזק לכלבה, וקבע, כי גרסתה של המשיבה 2 הגיונית, כיון שהכלבה נהגה לשהות דרך קבע בחניית המערערים והדבר הפריע למערער 2.

בנוסף טוענים הם, כי מסקנתו של בית המשפט לפיה נשפכה חומצה על הכלבה הנה שגויה ביסודה באשר התבססה על מכתבו של הווטרינר ד"ר זבירין, שאינו בגדר חוו"ד מומחה, אשר לא נחקר ולא זומן לעדות, ולכן לא היה מקום להסתמך על מכתב זה. מה גם שמדובר בכלבת רחוב, שגם אם היה מוכח שנשפכה עליה חומצה, יכול היה הדבר לקרות בכל מקום.

בחקירת המישטרה ביום 14.12.15 משהוזהרה, שהיא חשודה במסירת ידיעה כוזבת, שינתה גירסתה ומסרה, כי חזרה מהטיול עם הכלבים בין 6:00 ל-6:30.

...

דיון לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בפני ובפני בית המשפט קמא ובראיות שהונחו לפתחו של בית המשפט, נחה דעתי, כי דין הערעור להתקבל.

בית משפט קמא קבע, כי המערער 1 אינו דובר אמת בכך שבחר להסתיר מבית המשפט ומהמשטרה את מלוא הסרטונים שהיו בידיו והמתייחסים לשעה 6:20, הנטענת ע"י המשיבה 2, שבה התרחש אירוע שפיכת החומצה, ועל כן לא הצליח לסתור טענת המשיבה 2, כי לא עשה כן. נראה לי שנקודת המוצא של בית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם העובדות שהובאו בפניו ואסביר.

רס"ר רם פיטוסי במזכר שערך המסומן ת/1, שהוגש בדיון בבית משפט קמא ביום 28.2.15 (מוצג 16 למוצגי המערערים), מפרט, כי צפה במצלמות ch 04-2015-10-28-06-55-59, כי בשעה: 7:15:15 "נראה אדם מנקה את האוטו. הכלבה עומדת במקום סמוך לכניסה לחדר המדרגות". במצלמה CH14-2015-10-28-06-02-50, "שטיפת רכב שעומד על כביש... אשר הכלבה השחורה עומדת לידיו" ב6:39 "הרכב עוזב את המקום", 7:11 "רואים את ביאנקה הולכת על הכביש עם כלבים, לא נראית הכלבה השחורה". 7:21: "רואים אישה העונה לתיאור של ביאנקה ניגשת לכלבה והכלבה בורחת ממנה". לסיום כתב השוטר כי "לציין כי בצילומי האבטחה שנצפו על ידי לא נראה אדם שופך על הכלבה חומר נוזלי כלשהו. בנוסף, הכלבה עומדת ליד הרכב בחניון ונשארת שם ללא מפריע זמן ממושך". מדוח זה של השוטר, מתברר כי נמסר למשטרה גם הסרטון של 6:02 ומהסתירות הרבות שעלו בחקירת משיבה 2 במשטרה, עולה כי בשום שלב לא ניתן לראות, כי המערער 2 או אדם אחר שפכו חומצה על הכלבה בשעות הרלוונטיות ולכן לא היה מקום להגיע למסקנה בדבר האמת בפרסום.

על כן, אני מקבלת הערעור, מבטלת את פסק דינו של בית המשפט קמא וקובעת כי לא היה אמת בפרסום.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד להשבת כספים שלטענתה התובעת נטלה שלא כדין מהעמותה, לשלילת פיצוי פיטורים ולפצוי לפי חוק איסור לשון הרע בגין הפרסומים כנגד האירגון וכנגד מר בן שם. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה ולא זומנו עדים נוספים.

טענות המשיבה המשיבה מצידה טוענת כי מדובר בתביעת סרק של מנכ"לית שניצלה את מעמדה על מנת לגרוף כספי ציבור לכיסה, ורק לאחר שהתגלו מעשיה החמורים והוחלט לזמנה לשימוע החליטה לטיפול על יו"ר האירגון טענות כוזבות בדבר אי סדרים ומעשים פלילים אותם לא ביארה ולא הוכיחה.

בקביעתנו זו, ובשים לב לכך שהשימוע הוא נגזרת של החובה של שני הצדדים ליחסי עבודה לנהוג זה כלפי זה בתום לב, נתנו משקל גם לפגמים שמצאנו בהתנהלות התובעת ובאופן בו התבטאה כנגד מר בן שם וכנגד האירגון תוך הטחת האשמות שוא שפורסמו בין היתר בערוצי התיקשורת ובכך במו ידיה תרמה להסלמת הארוע, חלף סיומו בדרך מכובדת, והכל כפי שנפרט בהמשך.

תביעה לפי חוק איסור לשון הרע התובעת טוענת כי במקרים שונים פירסמה הנתבעת דברים בגנותה ובכלל זה הטענות שפורטו במכתב השימוע, שלטענתה פורסמו בפורומים שונים של הנתבעת, בקבוצות ווצפ, בישיבות הנהלה בכל ישיבת ועדה באירגון וכן בדיונים במשרד הבטחון וכד' ניתן עידכון בנוגע לעילות הפיטורים, ולטענת התובעת דברים בגנותה נימסרו גם למעסיקים שפנו על מנת לבקש המלצות עליה וזאת בדרך המנוגדת לחוק איסור לשון הרע.

עוד נטען כי התחייבה לשלם עבור חבילות שי שנרכשו עבור בני משפחתה ולא עשתה כן וכי נטלה כספים מ"קופה קטנה" בגין שימוש במוניות בימים בהם שהתה בחופשה.

...

על רקע האמור, ובשל אירועים נוספים שמצויים במחלוקת בין הצדדים (בישיבת השימוע התובעת לא הכחישה כי התיצבה במשרדי הנתבעת ביום שישי וגרסה מסמכים שונים במשרדי העמותה), ביום 16/9/20 התובעת זומנה לשיחה במשרדו של מר בן שם במהלכה הובהר לה כי בשל אירועי הימים האחרונים היא תצא לחופשה כפויה.

לנוכח האמור לעיל התביעה שכנגד, בגין פרסום לשון הרע נדחית.

כללו של דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים : השלמת פיצויי פיטורים בסך 162,620 ₪.

בשים לב לתוצאות ההליך, משהתביעה נדחתה ברובה והתביעה שכנגד נדחתה כולה, הנתבעת תשלם לתובעת השתתפות בהוצאות משפט ושכ"ט בסך 10,000 ₪.