לא היתה מחלוקת על העובדה שהכוונה היתה להגיש תביעה בסך 300,000 ₪ בגין פירסומי לשון הרע של שלושה אנשים ואף לא יכול להיות חולק, על פי העולה מחליפת המסרונים, כי לצורך הכנתה קבלה התובעת ובחנה חומרי ראיות רבים המצריכים השקעת זמן.
לאחר שלקחתי בחשבון נתונים כוללים אלה, מאחר שאין לפני ראיות מפורטות באשר להקף הכולל של העבודה שהשקיעה התובעת בעיניינן של הנתבעות אך בשים לב לעקרונות שנקבעו בפסיקה לרבות הקביעה שהמחדל בהיעדר הסכם שכר טירחה עשוי לבא בחשבון גובה השכר, אני סבור כי יש להעמיד את הסכום הנוסף המגיע לה על סך כולל של 4,000 ₪ + מע"מ.
הערות לעניין פסיקת ההוצאות
טרם חתימה ברצוני לציין כי לצורך פסיקת הוצאות ההליך יש לקחת בחשבון רכיבים שונים, לרבות היתנהלות הצדדים ואופן ניהול ההליך על ידם (ראו תקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 וכן ע"א 2617/00 מחצבות כינרת (שותפות מוגבלת) נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600 (30.6.2005)).
...
בענייננו, קבעתי כי אינני מקבל את גרסת הנתבעות ביחס לשאלה האם הסכימו לקידום ההליך לשלב הכנת כתב תביעה, וקביעתי זו נשענה על כך שגרסה זו נסתרה חזיתית אל מול העולה מחילופי המסרונים בין הצדדים בזמן ההתרחשויות, ומשכך מדובר בגרסה שאינה אמת.
לא קבלתי מסיבות דומות את גרסת הנתבעות גם בטענה שלא קבלו מו התובעת כל מידע לגבי שכר הטרחה טרם משלוח טיוטת הסכם שכר הטרחה, וזאת גם אם בסופו של דבר קבעתי כי לא נכרת בין הצדדים הסכם שכר טרחה מחייב כדין.
סיכום
לאור האמור, אני מחייב את הנתבעות – יחד ולחוד – לשלם לתובעת סך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ, שהם 4,680 ₪ ואת אגרת בית המשפט בסך 760 ₪ כשלסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 9.7.20.
