מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת לשון הרע בגין הפגנות נגד קיבוץ

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום עפולה נפסק כדקלמן:

לפניי תובענה שעניינה פירסום לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע) בשל פירסום מודעה שפירסם הנתבע בלוח המודעות בקבוץ מזרע (להלן: הקבוץ) ובתיבות הדואר של חברי הקבוץ.
מעיון בסירטון שהוצג לפניי בדיון מיום 11/7/19 נראה גבר חרדי, אשר מתווכח עם אחד מהמפגינים ברחבה תוך ביקורת של כל אחד מהם נגד פוליטיקאים שונים.
הנתבע אשר כיהן בעבר בתפקיד מרכזי בקבוץ אמר בעדותו כך: "אני כאזרח שמאוד איכפת לי, גם אחרי שסיימתי את התפקיד אני עדיין אדם שמחשיבים את הדיעה שלו, בתוך אלפי התגובות שיש על אברהם שאומרים ב-נ/8 מופיע שאתר התיירות של הקבוץ נפל לחלוטין, כי אנשים כתבו לא להגיע לקבוץ מזרע כי זה קבוץ של אנשים גזענים". עוד אמר "...אחרי שהוא אמר שהוא חבר מזרע, אחרי שהאזרחים וההמון התחילו לדבר נגד מזרע, היה עניין לציבור לעצור את זה". (פרוטוקול בעמ' 9, שורות 13-22).
...
מכל האמור לעיל, מצאתי כי עומדת לנתבע הגנת אמת הפרסום על פי הוראות סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.
משכך, התביעה נדחית.
לאחר שבחנתי את מהות ההליך שהתנהל בפניי, ובשים לב כי הצדדים ייצגו את עצמם, איני רואה מקום להטיל צו להוצאות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום צפת נפסק כדקלמן:

ביום 18/02/18 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן בעילת לשון הרע, בהליך שניפתח בבית משפט השלום בפתח תקווה (להלן: "התביעה כאן") כנגד שלושת הנתבעים - הנתבעת מס' 1 היא החברה המוציאה לאור של השבועון, הנתבע מס' 2 הוא העורך הראשי ומנכ"ל השבועון (להלן: "העורך"), והנתבעת מס' 3 היא העיתונאית שכתבה את הידיעה (להלן: "הכתבת").
בהתאם לכתבי הטענות שהגישה התובעת, בחודש אוגוסט 2016 היא נחשדה בהעלמת סכום של 2.5 מיליון ₪ ואף הוגשה נגדה תביעת הקבוץ להשבת סכום זה, אולם שנה מאוחר יותר, בחודש יולי 2017, הוגש תיקון לתביעת הקבוץ ולפיו נתבעה התובעת להשבת כספים בסך כ-1.8 מיליון ₪.
...
לאור המפורט לעיל ובהיעדר נזק קונקרטי ובהינתן מסקנתי לעיל, כי בפרסום מושא התביעה כאן לא מתקיים לשון הרע על פי החוק, לא מצאתי כי התובעת זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש ודין טענתה זו להידחות.
סבורני כי יש בידיעה כזו עניין לציבור הקוראים של השבועון ובבחינת מעין follow up עיתונאי מתבקש.
סוף דבר התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בעל פה. דיון ומסקנות בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם הנתבע פירסם לשון הרע נגד התובע בשני האירועים נשוא התובענה, אם לאו.
אציין עוד, כי במסגרת תובענה אשר היתנהלה בין התובע לקבוץ ניתן פסק דין במסגרתו נאסר על התובע להכנס למקרקעי הקבוץ לצורך הקמת הפגנה או מחאה.
...
טענה זו מקובלת עליי.
בנסיבות אלו שוכנעתי, כי היה בידי התובע בנקל לזוז מהמקום כפי שעשה קודם לכן, כאשר הנתבע הציב שלטים על מנת להסתירו, או לעזוב את המקום או להזיז את הסלסלה, אולם הוא בחר להמשיך לעמוד באותה נקודה בסמוך לכיסא והסלסלה כאשר הוא מודע היטב להם.
בנסיבות אלו, התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

בת"א 42743-06-15 פרידמן ואח' נ' רובין ואח' (נבו, 2017) נדונו מכתבים שנשלחו בתפוצה רחבה לגורמים ממלכתיים, בהם נטען כי התובעים, בתפקידיהם ופעולותיהם מטעם קבוץ חולתה, מתנהגים ופועלים שיטתית "כראשי "ארגון פשע" מאורגן, אלים, מסוכן וקטלני" וביצעו עבירות של שחיתות, מירמה, הונאה, גניבה בהקף של מיליוני שקלים, הסתה, התרת דם והוצאת דיבה.
בתא"מ 62021-03-19 קלצ'קין נ' גלולה (נבו, 2022) התקבלה תביעת לשון הרע בגין פירסום, בהקשר של בחירות מוניציפאליות, לפיו התובע, כמנהל הבחירות, ואחרים "פעלו באופן עברייני כמו ארגון פשע, לא פחות, להטיית תוצאות הבחירות". בפסק הדין נקבע כי מדובר בפירסום המתיימר להציג אמת עובדתית בדבר היותו של התובע חלק מהתארגנות עבריינית לזיוף הבחירות, שלא הוכחה בראיות, ואין מדובר בהבעת דיעה.
בת"א 63860-10-17 עירית כפר סבא נ' נאנס (נבו, 2020) התקבלה תביעת לשון הרע נגד תושב העיר שייחס לעיריה ולמהנדסת העיריה, בפרסומים חוזרים, ביצוע מעשה פלילי של זיוף תכנית מתאר ושל מתן חוות דעת כוזבת בזדון, גניבה והתארגנות לבצוע פשע, הכל בנוגע לתכנית איחוד וחלוקה שיזמה העיריה לשכונת מגוריו של הנתבע.
כמו כן, גם אילו הגעתי למסקנה אחרת לגבי השלב הראשון של הניתוח המשפטי, עדיין התוצאה סופית היתה זהה, שכן חלקו הראשון של המשפט נשוא הדיון חוסה בצילה של הגנת הבעת דיעה בתום לב על היתנהגות הנפגע בתפקיד צבורי, הקבועה בסעיף 15(4) לחוק, וחלקו השני של המשפט – חוסה תחת הגנת סעיף 15(10) לחוק, ש"הפירסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן", ביחס לדברי התובע על המפגינים.
...
אולם יהיה נכון לומר, וגם בעניין זה מצטרף אני לדבריו של חברי הנשיא, כי לא ניתן לנתק את האמור בכתבה – על כל הדימויים הקשים הכלולים בה – מן ההקשר הכולל ומן הסוּגָה שמדובר בה. עסקינן בפולמוס חריף, אך בנסיבות המקרה נראה לי כי הוא חוסה בצלו של חופש הבעת הדעה".
כמו כן, גם אילו הגעתי למסקנה אחרת לגבי השלב הראשון של הניתוח המשפטי, עדיין התוצאה סופית היתה זהה, שכן חלקו הראשון של המשפט נשוא הדיון חוסה בצילה של הגנת הבעת דעה בתום לב על התנהגות הנפגע בתפקיד ציבורי, הקבועה בסעיף 15(4) לחוק, וחלקו השני של המשפט – חוסה תחת הגנת סעיף 15(10) לחוק, ש"הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן", ביחס לדברי התובע על המפגינים.
על כן דין התביעה להידחות.
סוף דבר: התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2012 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

מבוא תביעה בגין הוצאת לשון הרע.
על כן, הקורא את הכתבה, מבין כי התמונה הנ"ל הנה אקט סימבולי, שנועד להמחיש את דביקותו של התובע בעקרונותיו, ואת גודל מחאתו כנגד ההסדר המתגבש, והכל, כאמור, בדרך סמלית גרידא, ולא במטרה להציגו כאדם אלים, שמתכוון להפגין בריונות כנגד ההסדר המתגבש.
באשר לחלק השלישי בכתבה, נגדו מלין התובע, הרי שעניינו, כאמור, במשפט הבא: " עבדתי במשמר העמק כי היה לי מיקצוע...ופרנסתי את כל הקבוץ....". טוען התובע כי האמירה הנ"ל לא נאמרה על ידו, אלא שהוא אמר כי היה לו מיקצוע דרוש וכי הוא הוסיף פרנסה משמעותית, כדבריו ( סעיף 19 לתצהירו ).
אעיר כי, סביר הוא כי הנתבעים לא פירסמו את האמירה הנ"ל, לפיה, התובע פירנס את כל הקבוץ, במטרה ובכוונה לפגוע בשמו הטוב של התובע ולהוציא עליו לשון הרע, שכן, למקרא הכתבה ניתן להתרשם כי המדובר בכתבה אוהדת לתובע, המתארת את פועלו ואת נסיבות חייו הקשות ואת הצלחתו והישגיו במרוצת השנים.
...
סיכומו של דבר, מצאתי כי התובע הוכיח כי הוא לא אמר את המשפט שפורסם בכתבה, לפיו: " ופרנסתי את כל הקיבוץ שלי ", אלא שאמר כי הוא הוסיף פרנסה משמעותית לקיבוץ.
שוכנעתי כי פרסום האמירה הנ"ל, לפיה, התובע פירנס את כל הקיבוץ, כציטוט מפיו של התובע, אף שלא נאמרה על ידו, יש בו כדי לעשות את התובע מטרה לשנאה, ללעג ולבוז מצד אחרים.
סוף דבר לאור המתואר, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיהם, פיצוי בסכום של 10,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 3,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו