תביעת לשון הרע בגין האשמות בהרעלת חתולים

ביסוד התביעה חשד להרעלת חתולים אשר הסלים להאשמות, מריבה ותלונות במישטרה.

לטענת ביאטריס דבריה אינם מהוים לשון הרע משום שאין בהם ביזוי והשפלה של התובעת.

האשמת התובעת בהריגת החתולים נכנסת להגדרת לשון הרע.

התובעת העידה שאם הארוע עם ביאטריס היה מיתנהל אחרת, האחרונה הייתה מקבלת את הסברה על העדר קשר שלהם למה שארע לחתולים והארוע לא היה מסלים לאלימות, היא מניחה שלא הייתה מגישה תביעת לשון הרע נגד אהרון והדסה (עמ' 23).

...

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת 1 שכר טרחת עורך דין בסך 9,360 ₪.

התובעת תשלם לנתבעים 2 ו – 3 שכר טרחת עורך דין בסך 9,360 ₪.

במכתב נוסף ששלחה הגב' אשכנזי לתובעת ( צורף כנספח ד' לכתב התביעה) נכתב כי : " אם עד ה 6.9.2015 לא יתוקנו המפגעים ולא יוסדר חוזה ההשכרה נאלץ לפנות ולנקוט באמצעים משפטיים". במכתב שצורף לכתב ההגנה כנספח ה' כותבת הגב' אשכנזי: " אילנה ויהודה גופר חברים בקבוץ הגושרים שנים רבות, לא ידוע שהיו להם סכסוכים בקהילה. הם נחשבים למשפחה נורמאטיבית התורמת לקהילה. כאשר מיל רוזנבאום הגיעה לקבוץ הם עשו כמיטב יכולתם לקלוט אותה והיו בקשר טוב עם ההורים שלה". בסעיף 8 לכתב ההגנה נטען כי התובעת יצרה מפגעים, ליכלוך ורעש באמצעות אימץ כלבים וחתולים רבים ובאמצעות הנחת גרוטאות בשטחה ובסביבתו אשר משכו מזיקים לסביבת ביתה ולחצר הנתבעת.

בבואה להאשים את הבת של הנתבעת אמרה כי: "הכלבים שלה מחסלים חתולים. הכלבים שלה אכלו לי עשרות חתולים". אשר להגשת תלונות על ידי הנתבעת נגד התובעת.

גם הגשת הבקשה בבית משפט השלום לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת אין בה כדי להקים עילה לפי חוק איסור לשון הרע, שכן בהליכם משפטיים קיימת הגנה מוחלטת ששוללת את תחולת החוק.

...

הכרעה : לאחר שבחנתי את כתבי הטענות , המוצגים שהונחו על שולחני ועדויות הצדדים, באתי למסקנה שעלי לדחות את התביעה.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976: אני נותן אימון מלא בעדותן של הנתבעת, של בתה ושל שכנתה הגב' שושנה בו שושן.

סוף דבר: סוף דבר הוא שהתובעת לא הצליחה להוכיח אף אחד ממרכיבי העילות הנטענות בכתב התביעה ועל כן דין התביעה להידחות ואני דוחה אותה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,200 ש"ח. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

התובע טוען כי בהליך והבקשה שהגישו הנתבעים העלו נגדו האשמות חמורות כלפיו לפיהן הוא מרעיל כלבים וחתולים בכפר וכן טענות לאיומים והתנהגות אלימה מצדו.

לדבריו "קללות וגידופים המופנים כנגד אדם עלולים להשפילו ולבזותו בעיני הבריות לא פחות ואולי אף יותר מפרסומי לשון הרע אחרים". אולם הוא מוסיף ומציין (שם) כי "קללות וגידופים מהוים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב"לשון הרע" תביא להצפת בתי המשפט בתביעות שזו עילתן.

הגשת התלונה למישטרה והבקשה למתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת: ההאשמות שייחסו הנתבעים לתובע כי הוא מרעיל כלבים, בתלונה למישטרה ובבקשה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, מהוה לשון הרע.

...

על כן, אני דוחה את התביעה ביחס לפרסומים שעניינם הגשת התלונה למשטרה והגשת הבקשה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת.

על כן, עילת התביעה בעוולת הנגישה נדחית.

מסקנה: אני מורה על דחיית התביעה על כל רכיביה.

תאריך הישיבה: ב' בסיון התשס"]ו (29.05.06) בשם המערערות בע"א 2657/04 והמשיבות בע"א 3064/04: עו"ד שאול מחרז; עו"ד סיגל לדיז'נסקי בשם המשיב בע"א 2657/04 והמערער בע"א 3064/04: עו"ד עמוס גבעון ][]פסק-דין ]השופט ס' ג'ובראן: לפנינו שני ערעורים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת צ' ברון) אשר קיבל את התביעה אותה הגיש המערער בע"א 3064/04 (להלן: ד"ר ניסנקורן) כנגד המערערים בע"א 2657/04 (להלן: דקסון), בקובעו, כי האחרונים הוציאו כנגד ד"ר ניסנקורן לשון הרע.

בבחנו את הגנת ה"אמת בפירסום", הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע), קבע בית-המשפט המחוזי, כי לנוכח ההאשמה החמורה בלקיחת שוחד, המוטחת בד"ר ניסנקורן במכתב, על דקסון להוכיח את אמתותה של טענה זו ברמה המגיעה כימעט לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט הפלילי.

...

מכל האמור לעיל עולה, כי לא עומדת לדקסון כל הגנה מפני אחריותה להוצאת לשון הרע על ד"ר ניסנקורן.

עם זאת, מקובלת עלי טענתה של דקסון, לפיה לאור העובדה שבית-המשפט המחוזי לא ראה לנכון לפסוק כנגדה פיצויים עונשיים, הרי שהסכום שנפסק לטובתו של ד"ר ניסנקורן חורג מהפיצויים אותם ראוי היה לפסוק בנסיבות המקרה.

בנסיבות אלו אני סבור, כי יש מקום להתערב במידה מסויימת בסכום הפיצויים שנפסקו לטובתו של ד"ר ניסנקורן.

לאור זאת, אני מציע לחבריי לקבוע, כי המערערות בע"א 2657/04 חבות לד"ר ניסנקון, ביחד ולחוד, פיצויים בסך 50,000 ש"ח. סוף דבר לסיכום ומכל האמור לעיל, אני מציע לחבריי לדחות, כאמור, את ערעורה של דקסון על חבותה בגין לשון הרע ולקבל את ערעורה על גובה הפיצויים שנפסקו בלבד, וכן לדחות את ערעורו של ד"ר ניסנקורן.

זוהי תביעה כספית על סך 100,000 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבע, בטענה שפירסם מספר פרסומים ברשת החברתיתFacebook , בהם האשים את התובעת בהרעלת חתולים, העולים כדי לשון הרע.

הנתבע הגיש תלונה במישטרה נגד התובעת בגין הרעלת חתולים ואיומים, אך החוקרת אמרה לו שהיא נגד מאכילי חתולים ושונאת חתולים, ובפועל לא פתחה תלונה על הרעלת חתולים.

...

לאחר ששקלתי את כלל נסיבות המקרה שבפניי, והבאתי בחשבון מחד, את הנסיבות בהם פורסמו הפרסומים, מצבו הנפשי של הנתבע, סברתו באמיתות הדברים, הוספת המילה "לכאורה" בפרסום הראשון ותפוצתו המוגבלת, ומחיקת הפרסומים השניים יום לאחר מכן; ומאידך, את תוכן הפרסומים השניים והלשון בה השתמש הנתבע, את העובדה כי מדובר ב- 4 תגוביות, שפורסמו בעמוד התובעת, את מידת חשיפתם, וכוונתו של הנתבע לגרום לכך שהציבור לא ייקנה מהתובעת מוצרים, לצד מטרות הפיצוי הכספי, ביניהם לעודד את רוחו של הנפגע, לתקן את הנזק לשמו הטוב ולקיים את זכותו לשם טוב (ראו: חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר ובועז שנור, דיני לשון הרע – הדין המצוי והרצוי, בעמ' 182-178 (מהדורה שנייה מורחבת, 2019), ובהשוואה לסכומי הפיצוי שנפסקו במקרים בהם הפרסום ייחס עבירה פלילית לנשוא הפרסום (ראו פירוט פסיקה בת"א 27415-01-22 אזולאי נ' יופה (פורסם בנבו, 16.7.23), בסע' 48), מצאתי להעמיד את סכום הפיצוי שישלם הנתבע לתובעת על סך של 18,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך 18,000 ₪.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.