תביעת לשון הרע בגין דברי גנאי שנאמרו בביקור במקום

היא עצמה הגישה תביעה בגין לשון הרע נגד אביו של י' על כך שהכפיש את שמה ומנע ממנה לקבל עבודה תוך שימוש בשמו ומעמדו בצבא.

הנתבעת הגישה תצהיר המוסיף על טענותיה בכתב ההגנה ובו הצהירה כי מזה שלוש שנים י' כימעט ואינו מדבר עם ילדיו, אינו מבצע הסדרי ראיה ואינו לוקח אותם לביקורים.

) לטענתה של התובעת, חובתה המוסרית ו/או החברתית מחייבת אותה לעשות את אותו פירסום והיא חוסה תחת הגנת סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע לפיו "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפירסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פירסום;" לחילופין היא חוסה תחת הגנת סעיף 15(3) לחוק הנ"ל לפיו "הפירסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפירסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;" היא חזרה וטענה על האמור בכתב ההגנה - שהתובעת לא בחלה בכל אמצעי על מנת למרר את חייה, לרבות איומים, אלימות פיזית והיזק לרכבה - דברים שבעטיים נאלצה לפנות למישטרה.

. "ג' רשם למורה חגית בווצפ: אבא לא אוהב אותי". בתוך הקשר זה נאמרו הדברים הקשים שנאמרו נגד התובעת, אשר לדברי הנתבעת השקעתו של י' בה, במקום בילדיו, לא תשתלם בסופו של דבר.

אולם מתן פיצוי כספי ללא הוכחת נזק בגין הפרת חוק איסור לשון הרע אינה הדרך ליפתור את הבעיות שהתגלעו בין השתיים ובין הנתבעת ובעלה לשעבר ואינה מוצדקת בנסיבות העניין - בו הנתבעת הגבילה את הפירסום לבעלה לשעבר (בעלה הנוכחי של התובעת) היודע באיזה הקשר נאמרים הדברים ואף אינו מאמין לדברי הנתבעת כי אישתו היתה נערת לווי וכאשר הנתבעת טוענת כי התובעת עצמה כינתה אותה באותם כינויי גנאי בפרהסיה.

...

. "ג' רשם למורה חגית בווצאפ: אבא לא אוהב אותי". בתוך הקשר זה נאמרו הדברים הקשים שנאמרו נגד התובעת, אשר לדברי הנתבעת השקעתו של י' בה, במקום בילדיו, לא תשתלם בסופו של דבר.

אני מקבלת את טענת הנתבעת כי הגיוני היה לומר את דבריה לי' בדבר הצורך כי יראה את ילדיו אולם ההרחבה וההכפשות שלא הוכח כי מהוות אמת - ולפיהן לפיה התובעת הינה נערת ליווי - היתה מיותרת, בלשון המעטה.

לאחר שילדי התובע עזבו את גן הילדים, ביקוריו במקום היתמעטו אף יותר ומעורבותו בנעשה בו היתה אך במקרים חריגים.

דא עקא, התובע לא הוכיח כי תוכן הפוסט מהוה לשון הרע ופסק הדין שניתן בתביעה המקבילה אינו יכול להיות לו עזר, שכן התובע דחה את הצעת הנתבעים במהלך להסתמך על קביעותיו במסגרת הליך זה. מכל מקום, בתביעה המקבילה הוכח כי עיקר הדברים שנאמרו בפוסט היו נכונים, והרי בסופו של יום לתובעים שם נפסק חלק מיזערי מהסעד שהתבקש בתביעה.

והינה, בתגובה הראשונה אשר פירסם התובע בפרופיל הפיקטיבי הוא כינה את המגיבים במספר הזדמנויות "עדר" ובהמשך הוא "קינח" את דבריו בכינויי גנאי נוספים שלא הותירו מקום לספק, ככל והיה, באשר למשמעות מונח זה. כך לדוגמא התובע כתב "האספסוף המתלהם", "האספסוף האדיוט" ו-"המגיבים לא יותר מ'עדר', קולקטיב שלא חושב, אספסוף נגרר ומתלהם". יתרה מכך התובע עצמו ניסה ליגרור את הנתבעים בלשונם כאשר באחת מהתגובות שפירסם בפרופיל הפיקטיבי הוא כתב באומרו: "אם יש הוכחות אז תציינו את שם הגן שכן תהיה לכם הגנה ע"פ החוק 'אמת דברתי'. תפרסמו שניזהר גם אנחנו, הרי אין לכם מה לפחד ומה להסתיר אם יש ראיות". יוצא איפוא כי מחד גיסא התובע השתמש בפרופיל הפיקטיבי כדי, כביכול, לחוס על גן הילדים ולמנוע את זיהויו הודאי, אך מאידך גיסא הוא עצמו האיץ בנתבעים ובמגיבים לפוסט לפרסם את פרטי הגן.

...

ביחס לסעד המבוקש, טען התובע כי לאור חומרת הפרסום יש לחייב את הנתבעים במלוא הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, בצירוף הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד. לטענת הנתבעים, דין התביעה להידחות מהטעם הפשוט כי אזכור שמו הפרטי של התובע באחת מהתגובות שפרסם הנתבע, אין בו די כדי לזהות אותו באופן וודאי בעיני הקורא, זאת לאור העובדה כי השם "אופיר" נפוץ ביותר והתובע אינו אישיות מוכרת אותה ניתן לזהות באמצעות שמו הפרטי.

והנה, בתגובה הראשונה אשר פרסם התובע בפרופיל הפיקטיבי הוא כינה את המגיבים במספר הזדמנויות "עדר" ובהמשך הוא "קינח" את דבריו בכינויי גנאי נוספים שלא הותירו מקום לספק, ככל והיה, באשר למשמעות מונח זה. כך לדוגמא התובע כתב "האספסוף המתלהם", "האספסוף האדיוט" ו-"המגיבים לא יותר מ'עדר', קולקטיב שלא חושב, אספסוף נגרר ומתלהם". יתרה מכך התובע עצמו ניסה לגרור את הנתבעים בלשונם כאשר באחת מהתגובות שפרסם בפרופיל הפיקטיבי הוא כתב באומרו: "אם יש הוכחות אז תציינו את שם הגן שכן תהיה לכם הגנה ע"פ החוק 'אמת דיברתי'. תפרסמו שניזהר גם אנחנו, הרי אין לכם מה לפחד ומה להסתיר אם יש ראיות". יוצא אפוא כי מחד גיסא התובע השתמש בפרופיל הפיקטיבי כדי, כביכול, לחוס על גן הילדים ולמנוע את זיהויו הוודאי, אך מאידך גיסא הוא עצמו האיץ בנתבעים ובמגיבים לפוסט לפרסם את פרטי הגן.

לסיכום, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע, סך של 8,000 ₪ וזאת עד ליום 30.01.2022, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

למעלה מהצורך יובהר, כי בשל התנהלות התובע במסגרת ההליך, כמו גם הלשון הבוטה והמעליבה בה השתמש בתגובות שפרסם תחת הפרופיל הפיקטיבי, ממילא לא היה מקום להיעתר לסעד שהתבקש בנדון.

חוק איסור לשון הרע נועד להגן על זכותו של אדם, לכך שהערכתו או שמו הטוב בעיני אחרים לא יפגעו על ידי דברים כוזבים הנאמרים או מפורסמים בגנותו על ידי הזולת.

יושב שם אדם שאמר עליו שהוא יחטוף מכות ברחוב, אז הוא לא רוצה לשבת ליד בן אדם שאמר עליו שהוא הולך לחטוף מכות ברחוב, אז הוא רוצה, ת: אבא שלו ירצה לשבת עם בן אדם שרוצה להחטיף לבן שלו מכות? לזה מה אתה קורא? זה אתה אומר? ש: אני לא יודע מה אבא שלו רוצה או לא. אני יודע שיש פה אדם שמגיע לבית חולים לבקר את אבא שלו והוא לא רוצה לשבת ליד אדם שאמר שהוא יתן לו מכות.

נראה, כי לצורך הכרעה בשאלה, האם מהוים דברי גידוף 'לשון הרע', ישקול בית המשפט לא רק את הנורמות החברתיות במקום שבו נאמרו הדברים, אלא גם את נימת הדיבור, את הקול ואת ההקשר שבהם נאמרו הדברים, ואם יתברר שהדברים נאמרו ברוגז ובכעס או תוך חילופי עלבונות, ייטה בית המשפט שלא לראות בדברים 'לשון הרע' המקימה עילת תביעה על-פי החוק".

על כן, הקדים וציין בית המשפט כי ככלל, אין לעודד צדדים לסכסוך משפחתי להגיש תביעות לשון הרע בגין כל ביטוי פוגעני אשר נזרק לחלל החדר.

...

אינני מתעלם מכך שבתי המשפט, לרוב, אינם מקילים עם המפרסם לשון הרע בזדון על מנת לנגח ולהזיק לנפגע (ראה כדוגמה - ע"א 30/72 פרידמן 82 ,78/80 , 240 , וכן ע"א 670/79 237 ,225 ( נ' סגל וערעור שכנגד, פ"ד כז ( ;205 ,169 ( הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' מזרחי וערעור שכנגד, פ"ד מא ( 126 ) ואולם 125 , ת"א (ת"א) 7165/84 פישמן נ' בר-און, פ"מ תשמ"ז (ג) בעניין הנדון אין להתעלם כי לשון הרע צמחה לה בתוך המרחב המשפחתי השוצף וקוצף בו אח מנגח את אחיו ואח תובע את אחיו עד כי דומה כי אין לדבר סוף, לטעמי בנדון פסיקת פיצויים נדיבה לא תשרת כל אינטרס ראוי, אלא רק תוסיף ותעודד תביעות נוספות, כאמור".

סבורני כי גם במקרה שלפניי, התובע לא פעל להרגעת המצב ולאיחוי השבר המשפחתי.

התוצאה התובענה על כל רכיביה כנגד הנתבע נדחית.

בפניי תביעה כספית בסך של 75,000 ₪ בגין לשון הרע בשל פרסומים של הנתבעת בקבוצה ברשת החברתית פייסבוק (META).

בתגובה לכך השיב לנתבעת אחד החברים בקבוצה בשם רומן גולד, אשר לא עלה בידי הצדדים לאתרו, "מאיפה את יודעת? את מכירה אותה? אני במקרה כן ואת טועה בגדול!!! ואת חשופה לתביעה על לשון הרע". הנתבעת מצידה ענתה לרומן גולד "אני לא מציינת שם של איש, רק אומרת את דעתי, זה הכל. מותר להביע דיעה בלי לציין שמות". רומן גולד כתב לנתבעת בתגובה "יש לה עסק! את מכפישה את העסק שלה ופוגעת לה בפרנסה" והנתבעת מצידה השיבה "אדון רומן, אני אומרת שוב: לא ציינתי שמות ואני לא מכירה אותה, זו דעתי באופן כללי, זה הכל". אני סבורה, כי מדובר בעמדה מתממת של הנתבעת שכן ברור שהשיח הוא על התובעת ולא על גורם אחר.

הדברים שרשמה הנתבעת היו בתגובה להודעה של הגב' מילר בדבר התרשמותה החיובית מהעסק של התובעת לאחר ביקורה במקום לנוכח הדברים השליליים שנרשמו על ידי הנתבעת קודם לכן.

גם לאחר שרומן גולד העיד שהוא מכיר את בית העסק של התובעת, וכי הדברים של הנתבעת הם בבחינת לשון הרע, נאחזה הנתבעת בכך שלא ציינה בתגובה את שם התובעת או בית העסק, תוך שהיא מיתעלמת מכך שדבריה נאמרים על התובעת, שכן היא נושא השיח באותן תגובות.

אך, אין בידי לקבל כי מדובר בשיח נעדר גבולות שבו מותר לומר דברים בגנותו של אחר, בודאי כשאינו חלק מהקבוצה ואין לו אפשרות להגיב על הדברים ולתקן את הטעון תיקון, במיוחד במקום שבו הדברים עולים כדי פגיעה בשמו הטוב או כבודו של האחר.

...

פגיעה בשמה הטוב של התובעת וייחוס עובדות לתובעת, כי זו תיעלם לאחר מכירת הכלב, מבלי שקדמה לכך כל היכרות בין השתיים, אמירה כה נחרצת אודות שירות לקוי שנותנת התובעת אינה עניין זניח שהוא בבחינת זוטי דברים ולכן דין הטענה להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת ביחס לאמירה "היא נחמדה עכשיו, אבל אם חלילה יהיה לך כלב חולה, תוקפני או סתם אומלל – היא תיעלם באופק" העולה כדי לשון הרע.

משכך, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ בגין האמירה לעיל.

שי דנון – פסק דין מיום 21/2/22 פסק דין בפניי תובענה בגין לשון הרע ובגין פגיעה בפרטיות.

הוא לא אמר דבר בגנות התובע.

בהתאם לפסיקה, חל בעניינינו "נוהל הודעה והסרה", על פיו מקום בו הוסר הפירסום, אף שלא היה בו מלכתחילה ולו שמץ של לשון הרע, כי אז נשמטה עילת התביעה של התובע ביחס לנתבעים 3-4, ובודאי בכל הנוגע לפרסומי גולשים בעמוד הפייסבוק "סטאטוסים מצייצים". היותו של התובע שוטר מצטיין, כנטען על ידו, איננה גורעת מהזכות לבקר אותו, ומן הראוי לצפות משוטר מצטיין שידע לקבל בהבנה ביקורת על היתנהלותו, גם אם הוא סבור שזו איננה מוצדקת.

הנתבע 6 אזכיר, כי הנתבע 6 פירסם בקבוצת הפייסבוק "פשפשוק – אופנועים וקטנועים" את התגובות הבאות: "זה החלאה חברים לשתףףףף כמה שיותר" (בצרוף תמונת הפרופיל של התובע בחשבון הפייסבוק שלו) "מעלה שוב שתבינו שגם לחבר שלי הוא עשה נתן לו דוחות של 3 אלף פלוס הורדה ואישור של חצי שעה להגיע לבית כאילו בבוקר זה לקחת תרכב בגרר תיזהרו ממנו להוציא מצלמה ישר ולצלם שגיא עובד השם של הבן שרמוטה לשתף חברים כמה שאפשר שהפוסט הזה יגיע לאלף שיתופים ולהצינור" "זה האימא של הבני שרמוטות זה זיין את חבר שלי על כלום צילמתי אותו עשה לו בכוונה התחיל לעשות איתו מלחמות יעני מי יזיין את מי יותר על רעש הוא אומר לו על חלונות שבכלל לא כהים פנסים במצב לבן בקיצור נתן לו איזה ארבע דוחות והורדה מהכביש 3 ומשהו אלף שקל מצרף סרטון של הבן שרמוטה" "תראה הבן שרמוטה ההוא שנתן 3 אלף שקל דוחות איך הואלך הורדה על כלום אמר לך עכשיו גם על הסיגרייה שזרקת עוד 500 שקל בן שרמוטה צריך לעשות לו שיימינג בכל הרשתות" "המשכנו אצלו בפוסט שלו על הקיר כולם כבר שם חברים" כמו כן, פירסם הנתבע 6 תגובה לפוסט שפירסם התובע בפרופיל הפייסבוק האישי שלו, שזו לשונה: "מדוייק שגיא עובד אתה חלאה המין האנושי". האם פירסומי הנתבע 6 עולים כדי לשון הרע פירסומי הנתבע 6 כוללים קללות וגידופים רבים, אשר כשלעצמם אינם מהוים בהכרח לשון הרע (שנהר, בעמ' 131; רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (פורסם בנבו, 12/11/2003), פסקה 26 לפסק הדין).

. עשויים לעיתים תכופות לייתר את הצורך האמתי בקיומה של תביעת לשון הרע, ואף להפוך את טענות הנפגע ל'זוטי דברים'".

...

ההתייחסות לתצלומים בלבד מחזקת את המסקנה כי עניינו של הסעיף במניעת חדירה פוגענית לצנעת הפרט באמצעים טכנולוגיים, ולא בהגנה מפני שימוש פוגעני במראה פניו.

סוף דבר התובענה נדחית במלואה.

התובע ישלם לנתבעים 1, ו-3-4 הוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ₪, בחלוקה הבאה: 10,000 ₪ לנתבע 1; 10,000 ₪ לנתבעים 3-4.