תביעת לשון הרע אישיות משפטית בגין פרסום פוגעני

עניין לנו בתביעה לתשלום פיצויים בסך של 150,000 ₪ בגין עוולת לשון הרע עקב פירסום ברשת ה"פייסבוק".

יחסי עבודה היתקיימו בין הנתבעים לחברה שהפעילה את המועדון, שהנה אישיות משפטית נפרדת, ולא עם התובעים.

מעדותו עולה כי מי שהעסיק את הנתבע 2 היה מר גיא מונסנגו, ששמש כקבלן מטעם חברת "ריברו". הכינויים "צמד נוכלים" ו-"סמרטוטי ריצפה" הם בבחינת אמירות קשות ופוגעניות, שמטרתן לפגוע בשמם הטוב של התובעים ולבזותם בעייני הציבור, ויש בהן משום לשון הרע.

במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע רשאי בית המשפט, מיזמתו או לבקשת בעל דין, לאסור או לעכב זמנית, מנימוקים שיירשמו פירסום ברבים של הליכי בית המשפט - לרבות כתבי טענות ולמעט כתב-אישום ופסק-הדין כתבי בי-דין אחרים, כתב אישום ודבר הגשתם של אלה ולרבות פסק דין כל עוד אינו חלוט - במידה שראה צורך בכך לשם הגנה על שמו של אדם הנוגע במשפט ואולם לא יאסור בית משפט ולא יעכב זמנית את פירסום דבר פתיחתו של הליך משפטי, או את הפירסום של כתב אישום, תביעה או פסק דין, אם היתנגד לכך הנפגע; העובר על איסור לפי סעיף זה, דינו - מאסר ששה חודשים או קנס 5000 לירות.

...

מסקנה זו עומדת בקנה אחד עם תפיסתם של חז"ל שהלבנת פנים בפרהסיה דומה להריגה.

מכל האמור לעיל עולה, כי יש לקבל את התביעה, ואנו קובעים כי הדברים שפרסמו הנתבעים כנגד התובעים מהווים לשון הרע, ואינם חוסים תחת ההגנות המעוגנות בחוק.

לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעים ישלמו לתובעים פיצוי בגין הוצאת לשון הרע וזאת כמפורט להלן: הנתבע 1 ישלם לתובע 1 סך של 5,000 ₪, ולתובע 2 סך של 5,000 ₪, והכל תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

על פי הנטען הקים המשיב קבוצה בפייסבוק אשר קוראת להחרים את החברה ואת אראמקס, ובנוסף מפרסם המשיב תמונות אישיות של אירית ושל מור ללא הסכמתן וללא ידיעתן תוך הטרדתן ופגיעה בשלוות חייהן.

ב.3.2 - על החפיפה לחוק איסור לשון הרע גם אם נצא מנקודת הנחה, כי אין מניעה למבקשת לפנות בבקשה לצוו למניעת הטרדה מאיימת חרף העובדה שמדובר בחברה, הרי שבעניינינו, אינני סבור, כי האכסניה המשפטית המתאימה נוכח פרסומים פוגעניים היא לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, והבקשה דנן אינה יכול להיות "כביש עוקף" לתביעות לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") או עוולות אזרחיות אחרות וכמובן שאינני מחווה דיעה לכאן או לכאן.

...

אשר לבקשתן של אירית ומור - בקשה אשר יש לקבלה - דין הבקשה בעניינן של אירית ומור להתקבל.

בנסיבות אלה, דין הבקשה שהגישו המבקשות 2ו- 3 (אירית ומור) להתקבל.

תוצאת ההליך - בקשת החברה כנגד המשיב נדחית בזאת, זאת תוך שעומדות לה מלוא הזכויות על פי כל דין.

התובעים הגישו תביעה שעילתה לשון הרע בגין פירסום כתבה בעתון "הארץ" שכותרתה "הדרך הקלה לרווח במיגזר הערבי: הקמת גן ילדים". לצד הכתבה פורסמה תמונת גן ילדים נושא שמה של התובעת 1.

הטענה לקיומה של עילת תביעה נפרדת לתובע מנוגדת לעקרון המשפטי המושרש בדבר האישיות המשפטית הנפרדת.

במצב דברים זה, מתייתר הדיון בטענות הצדדים שהועלו לראשונה בהליך זה בדבר פירסום לשון הרע על תאגיד כפרסום לשון הרע על העומד בראשו, וכיו"ב טיעונים לעניין אישיותה הנפרדת של החברה שממילא הועלו לראשונה בסיכומים לעניין הנזק.

לאור כל האמור לא הוכח קשר סיבתי בין הפירסום הפוגעני לנזקים הנטענים.

...

לאור כל האמור לא הוכח קשר סיבתי בין הפרסום הפוגעני לנזקים הנטענים.

לסיכום, לאור כל האמור הנני מוצאת לנכון לחייבת את הנתבעים 1-2 יחד לחוד לשלם לתובעת 1 פיצוי ללא הוכחת נזק בסך כולל של 40,000 ₪.

כמו כן ישלמו הנתבעים 1-2 יחד ולחוד לתובעת 1 סך של 2,000 ₪ הוצאות משפט וכן 10,000 ₪ הוצאות שכ"ט עו"ד. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד ביצוע התשלום בפועל.

ביום 26.4.2017 שלח התובע לנתבע מכתב התראה בו הפציר בו לחדול מפירסום פוגעני נגדו, ודרש לפרסם היתנצלות ולשלם פיצוי בסך 200,000 ש"ח. הנתבע לא הגיב למכתב.

ג(3) באיזה מועד נודע לתובע על הפרסומים נושא התביעה ? לטענת התובע, במועד הפרסומים בשנת 2015 הוא היה עסוק בהליך משפטי נגד גב' ליאת אלהרר, אשר פירסמה נגדו דברי לשון הרע רבים, ולכן לא היה ער לפרסומים נושא התביעה.

כך ביום 5.4.2015 שעה 20:56, מיד לאחר שפורסם פירסום 3 נושא תביעה זו, פורסם על ידי אייל ביטון: "אבי כבר הודית שזה אתה וזה ברור לכולם תפסיק לשחק אותה לא כולם מפגרים כמו החברים שלך ביצהר או בר"ג." בשעה 20:56 כתב לכאורה הנתבע: "חחחח היום אבי הוא מישהו אחר.. מעניין מי הוא יהיה מחר". בשעה 20:57 אייל ביטון כתב: "כל יום יום חדש אצל אנשים עם פיצול אישיות...רק בריאות אבי!!!" ו- "תאמין לי תעבור טפול יסודי ורצוף כולל מייצבי מצב רוח, מכות חשמל וכל מה שהפסיכיאטריה יודעת לתת. ואולי תישתחרר קצת מחלק מהשנאה שלך, למרות שאני לא לגמרי אופטימי לגבי זה". טענת התובע, לפיה הוא לא היה ער בזמן אמת לתגוביות נושא התביעה נסתרה מהסרטון, אשר מוביל למסקנה חד משמעית, לפיה התובע היה ער בזמן אמת לכל התגוביות שפורסמו בשרשור כולו, שכן הוא הגיב תגובות רבות והיה פעיל בו הן באמצעות פרופיל המשתמש שלו, והן באמצעות העמוד ששמו "כולנו נגד התיקשורת השמאלנית קיצונית". התובע הגיש תביעת לשון הרע נגד גב' ליאת אלהרר בחודש ספטמבר 2015.

עובדה זו מחזקת את המסקנה הנ"ל. התובע לא פירט מה הפירסום שבגינו תבע את גב' אלהרר, וטען שגב' אלהרר פירסמה נגדו פירסומי לשון הרע רבים.

...

סוף דבר מחומר הראיות מתבקשת, לכל הפחות במאזן ההסתברויות, המסקנה, לפיה הפרסומים נושא תביעתו של התובע כלל לא נעשו על ידי הנתבע.

לפיכך, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 30,000 ש"ח. הוצאות המשפט הן בשים לב למהות התביעה, שווייה, תוצאת המשפט, והיקף המשאבים שנדרשו לניהול ההליך.

עוד טוען המבקש כי אין ענין צבורי בפירסום הכתבה, המבקש אינו אישיות ציבורית ולא נושא במשרה ציבורית כלשהיא, המעשים הנטענים והמיוחסים לו שארעו כביכול לפני עשרות שנים, מוכחשים מכל וכל.

הטענה שלא תבע עד כה בשל ייעוץ משפטי שקבל ובשל הבושה שחש מהמעשה החד פעמי שביצע, אינה מצדיקה המנעות מהגשת תביעה אילו היה מאמין שמדובר בטענות סרק.

קיימת תועלת מובהקת לציבור בפירסום וחשיפת מקרים פרטיים לצורך פירסום תופעה של מקרים, מהות המקרה, על מנת לעודד תלונות נוספות של מקרים דומים, מתן מזור למתלוננות ולהעלאת האירועים שמתבצעים במחשכים לסדר היום הצבורי ר' לענין זה ע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' משה ונטורה, בפיסקה 14 (27.7.1994)).

בכדי להתגבר על עיקרון העל של פגיעה בחופש הביטוי, על המבקש להוכיח כי אין למשיבה טענות הגנה ראויות כנגד תביעת לשון הרע, ובמילים אחרות, כי הגנתה הנה הגנת סרק, ככל שהפירסום הנו פוגעני ושקרי.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור, לא עלה בידי המבקש להרים את הנטל ולהראות כי המשיבה אוחזת בהגנת סרק או כי אין בפרסום הכתבה עניין לציבור.

הנזקים הצפויים למבקש נסוגים אל מול חופש הביטוי והפרסום במקרה זה. אשר על כן, הבקשה נדחית.

למען הסר ספק מובהר כי החלטתי זו מבטלת החלטות קודמות בדבר אי פרסום.