תביעת ליקויי בנייה: סעד כספי, צו עשה וסוגיות עקרוניות

רקע והחלטת בית משפט קמא- ביום 14.12.14 הגישו המשיבים לבית משפט קמא תביעה שכותרתה "מקרקעין- ליקויי בנייה, צו עשה, כספית" ע"ס 180,500 ₪ כנגד המבקשת.

ודוק, חלה חובה על ערכאה שיפוטית לנמק החלטותיה, ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שתיים- עשרה, 2015) עמ' 581: "... על בית המשפט לתת נימוקים להחלטה, בין שהוא מקבל את העתירה ובין שהוא דוחה אותה, אלא אם כן ההחלטה מקובלת על שני הצדדים. ההנמקה הנדרשת יכולה להיות, לפי נסיבות המקרה, קצרה ותמציתית. מידת ההנמקה תלויה בטיב העניין. אבל דבר אחד בודאי הכרחי- שתהא אפשרות לבית המשפט שלערעור לעמוד על דעתה של הערכאה הראשונה ועל טעמי החלטתה" (ההדגשות אינן במקור).

9.3 בענייננו, כתב התביעה המתוקן מהוה, למעשה, תביעה חדשה, הכוללת סעדים חדשים שלא נתבעו קודם לכן (כך, למשל, חיוב המבקשת בפיצויים בגין תיקונים נוספים שהתבצעו על ידה לאחר שהוגש כתב התביעה), ראשי נזק חדשים בסכומים הגבוהים מהסכומים שנתבעו תחילה (הסכום שנתבע בכתב התביעה המקורי עמד ע"ס כ-180,000 ₪, והסכום הנתבע בכתב תביעה המתוקן עומד ע"ס כ-580,000 ₪).

9.5 אם אין די בכל האמור, הרי שגם ע"פ תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ח-2018 (להלן "תקנות סד"א החדשות)- תקנות שטרם ניכנסו לתוקפן אך עקרונות היסוד שלהן חלות גם כיום בבית המשפט (ר' תקנות 1-5, 46 ו-180(ג)(1) לתקנות סד"א החדשות)- תיקון כתב התביעה אפשרי "לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג" (תקנה 46).

...

מנגד טענו המשיבים כי יש לדחות את הבקשה: דירת המגורים של המשיבים אינה עומדת בסטנדרט הנדרש של דירת מגורים בהתאם לחוק המכר (דירות); המבקשת נדרשה, בפיקוח המומחה מטעם בית המשפט, לתקן את הליקויים בדירה אך ללא הצלחה, ונגרמו למשיבים נזקים נוספים אשר יש לחייב את המבקשת בתשלום פיצוי בגינם; חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט אינה משקפת את המצב הנכון של הדירה; למשיבים חוות דעת מומחה מטעמם ויש לאפשר תיקון כתב התביעה כדי שבית המשפט יכריע בכל המחלוקות שבין הצדדים.

כאמור, נראה לכאורה כי מטרת תיקון כתב התביעה הינה תקיפת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ואין לאפשר התנהלות דיונית זו. לכך יש להוסיף כי ע"פ תקנה 49 לתקנות סד"א החדשות ניתן להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה בתוך 45 יום מיום הגשת כתב הטענות האחרון.

מכאן, ולאור תכלית התקנות החדשות, ולשם קיומו של דיון משפטי מהיר ויעיל ומניעת שימוש לרעה בהליך משפטי, שאין מקום להיעתר לבקשה לתיקון כתב תביעה, אשר הוגשה בחלוף 4 שנים ממועד שבו הוגש כתב התביעה מקורי, לאחר שנשמעו מספר רב של קדמי משפט, ולאחר שהוגשה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט.

מכל האמור לעיל עולה כי שגה בית משפט קמא כאשר התיר למשיבים לתקן את תביעתם ולפיכך, כאמור, אין מנוס מביטול ההחלטה והוצאת כתבי הטענות המתוקנים שהוגשו בהליך קמא מתיק בית המשפט.

המבקשת סבורה כי מדובר בעיניין שיעורר מחלוקות, יגדיל את ההיתדיינות המשפטית בנושא תשלום האגרה וירתיע תובעים מהגשת תביעות מסוג זה. המבקשת הוסיפה כי אין בכך שניתן לשום את העלות הכספית של ביצוע התיקונים המבוקשים כדי להביא לסיווג הסעד כ"סעד כספי" חלף "צו עשה". זאת נוכח הברירה המוקנית בידי תובע בתביעה לתיקון ליקויי בניה לבחור בין תיקון הליקויים בעין על ידי הקבלן, לבין קבלת פיצוי כספי.

באת כוח היועץ המשפטי לממשלה – הוא המשיב 2 לפניי – גורסת כי דינה של הבקשה להדחות, שכן אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות לערער, משדובר בסוגיה פרטנית שאינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית.

...

ביום 7.7.2015 בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ניב) נעתר לבקשה, ובצד זאת קבע כי "תיקון כתב התביעה מחייב כימות כספי מחודש הואיל ושווי הסעד החדש גבוה מסכום התביעה". על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות לערער.

ביום 10.3.2016 קבע בית משפט השלום (כב' השופטת ר' ניב) כי מקובלת עליו עמדת היועץ "לפיה מדובר בתובענה ששוויה ניתן לכימות (ואף כומת), בסכום (העולה על סכום סמכותו של בית משפט זה)", ולכן יש לשום את התביעה לצורך תשלום אגרה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

אכן, בחוות הדעת מטעם המומחה שהגישה המערערת הוערכה עלות ביצוע תיקון החיפוי המבוקש, אך איני סבור שיש בכך כדי להוביל למסקנה כי לפנינו תביעה לסכום קצוב.

הערעור מתקבל אפוא.

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית בסך 7,500,000 ש"ח, אשר הגישה נציגות בית המשותף ברחוב הרברט סמואל בתל אביב כנגד הנתבעת – היא יזמית פרויקט הבניה אשר בנתה את הפרויקט נשוא ההליך.

התובעת עותרת לסעדים כספיים שונים וביניהם לפצויי בגין ליקויי בניה ואי התאמות, פיצוי בגין ירידת ערך, פיצוי בגין הפרת הסכם וכן לצוי עשה בקשר למעטפת האלומיניום בבנין.

בית המשפט העליון טרם נידרש לסוגייה זו. סבורני כי בנסיבות המקרה שלפנינו אין צורך ממשי להכריע בסוגיה העיונית- עקרונית הקשורה בהחלת הוראת 353א' על נציגות הבית זאת מאחר שגם החלת ההוראה תוביל למסקנה לפיה אין לחייב הנציגות שבפנינו בהפקדת ערובה בהנתן יכולותיה הכלכליות; עם זאת וכדי לא לצאת חסרים אציין כי בנגוד לדעת המותבים הנכבדים שם – דעתי בכל הכבוד שונה.

...

גם לגופו של ענין דין הבקשה דחייה.

בית המשפט העליון טרם נדרש לסוגייה זו. סבורני כי בנסיבות המקרה שלפנינו אין צורך ממשי להכריע בסוגיה העיונית- עקרונית הקשורה בהחלת הוראת 353א' על נציגות הבית זאת מאחר שגם החלת ההוראה תוביל למסקנה לפיה אין לחייב הנציגות שבפנינו בהפקדת ערובה בהינתן יכולותיה הכלכליות; עם זאת וכדי לא לצאת חסרים אציין כי בניגוד לדעת המותבים הנכבדים שם – דעתי בכל הכבוד שונה.

כשלעצמי אני סבורה כי לא תיתכן החלה ישירה של ההוראה שבסעיף 353א לחוק החברות, אף לא מכח פרשנות תכליתית.

סוף דבר הבקשה נדחית.

לפני תביעה לסעד כספי ולמתן צו עשה, שעניינה בעיקר ליקויי איטום שנפלו בדירה שרכשו התובעים מהנתבעת ונזקים חמורים שנגרמו לתובעים ולדירה כתוצאה מהיעדר טפול בליקויים במשך שנים.

בנסיבות המיוחדות והקשות של האירועים נשוא פסק הדין, יעסוק פסק הדין, בין היתר, במספר סוגיות עקרוניות העולות בתיקי ליקויי בנייה (כגון – ההתנהלות הראויה מצד הקבלן בטיפול בליקויי בנייה ורטיבות בפרט, אימתי יש מקום לספק לדייר דיור חלופי בזמן ביצוע התיקונים, שאלת חובת הקטנת הנזק מצד הדייר מקום שהקבלן לא מתקן את הליקויים, שאלת ירידת הערך מקום שניתן לתקן את כל הליקויים, סכום הפצוי הריאלי והראוי בגין עגמת נפש ואובדן זמנו של הדייר).

...

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים בשלב זה את הפיצוי המוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם, בסך של 358,596 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת את הוצאות המשפט, כפי שפורטו לעיל בפסק הדין וכן בנוסף ובנפרד שכר טרחת עו"ד בסך של 70,800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל וזאת בגין כל ההליכים עד למתן פסק הדין החלקי דנא.

למען הסדר הטוב, אני חוזר על החלטתי מפרק הוראות הביצוע של פסק הדין (פרק 1ד'), בדבר מינוי המומחה אדוורדו ביטלמן כמומחה בית המשפט לצורך ניהול ופיקוח על הליך ביצוע התיקונים.

לאחר ביצוע הבניה הגישה הנתבעת 1 תביעה בבית משפט השלום בכפר סבא כנגד התובעים וכנגד גורמים נוספים, בה עתרה לסעד כספי ולצו עשה (ת.א. 6475-02-12) (להלן: ההליך בשלום כפר-סבא).

בנוסף הוסכם כי התובעים יישאו בעלות העבודות והמומחה, וכי יפקידו בקופת בית המשפט סכום כספי כערובה לפצוי, ככל שייוצרו ליקויים בדירת הנתבעים.

בסיכומם של דברים, בשים לב לכל האמור לעיל; היות שממילא יידרש ביצוע תיקון דרך שטח הנתבעים; משלא מצאתי כי בבצוע התיקון במלואו, להבדיל מתיקון חלקי, יהיה כדי לפגוע בנתבעים (מעבר להתנגדותם העקרונית ביחס לתוספת הבניה, אולם סוגיה זו תדון בהליך נפרד); ומשהסיכון לכך שהתיקון יבוצע לחינם ככל שההליך מטעם הנתבעת 1 יתקבל מוטל על כתפי התובעים, אשר יישאו בכל העלויות, סבורה אני כי בשלב הנוכחי הכף נוטה לקבלת עמדת התובעים, ולכך שיתאפשר להם לבצע את כל התיקונים בהתאם לקבוע בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי בדבר, סבורה אני כי הכף נוטה למסקנה כי בשלב זה יש לאפשר את ביצוע התיקונים בהתאם לקבוע בחוות דעת המומחה, מבלי שיש בכך להכריע במחלוקות הצדדים ביחס לחוקיות הבניה ולטענות במישור הקנייני.

בסיכומם של דברים, בשים לב לכל האמור לעיל; היות שממילא יידרש ביצוע תיקון דרך שטח הנתבעים; משלא מצאתי כי בביצוע התיקון במלואו, להבדיל מתיקון חלקי, יהיה כדי לפגוע בנתבעים (מעבר להתנגדותם העקרונית ביחס לתוספת הבניה, אולם סוגיה זו תידון בהליך נפרד); ומשהסיכון לכך שהתיקון יבוצע לחינם ככל שההליך מטעם הנתבעת 1 יתקבל מוטל על כתפי התובעים, אשר יישאו בכל העלויות, סבורה אני כי בשלב הנוכחי הכף נוטה לקבלת עמדת התובעים, ולכך שיתאפשר להם לבצע את כל התיקונים בהתאם לקבוע בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

אשוב ואדגיש כי אין במסקנה זו כדי להביע עמדה ולהכריע במחלוקות הנוגעות לפן הקנייני, אשר תתבררנה במסגרת ההליך מטעם הנתבעת 1, אשר הועבר אף הוא לטיפולי והקבוע לדיון (ובמאמר מוסגר אציין כי התובעים העלו בהליך מטעם הנתבעת 1 טענות מקדמיות אליהן יש להידרש, ובכלל זאת טענה להתיישנות ולמעשה בית-דין נוכח פסק הדין בהליך בשלום כפר סבא); או הנוגעות לפן התכנוני (אשר דומה כי ערכאה זו אינה הערכאה המוסמכת לדון בהן, ואף הנתבעת 1 אינה עותרת לכך במסגרת ההליך שהוגש על ידה, ראו סעיף 12 לטיעוני הנתבעים).