תביעת ליקויי בנייה: הסכמות והחלטות במהלך ההליך

התובעים העמידו תביעתם על סך 388,943 ₪, וזאת בגין אי ביטול המחסן, אי התקנת פרגולה ושערים, עלות תיקון הליקויים, החוסרים ואי ההתאמות, עוגמת נפש, הוצאות ההליך דנן והוצאות הליך צו עשה.

לאחר קבלת תגובת התובעים לבקשת הדחייה, ובהתייחס לבקשתם לחיוב הנתבעת בהוצאות, דחיתי את ישיבת ההוכחות תוך חיוב הנתבעת בהוצאות התובעים בגין ביזבוז זמנם בהכנת התיק לקראת ישיבת ההוכחות, כאשר סברתי כי היה על ב"כ הנתבעת להודיע לב"כ התובעים קודם לכן, על הצורך בדחיית הדיון (ראו החלטה מפורטת מיום 29.11.20).

מאוחר יותר, בדיון שהתקיים באותו הליך במעמד שני הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובע יורחק מקרבתו של מר שי סוויסה, למשך שלושה חודשים, כאשר האיסור על נשיאת נשק בוטל, בהיתחשב בהיות התובע איש צבא (להלן: "הליך הטרדה מאיימת").

טענת התובעים בסיכומיהם, לאי חוקיות ההסכם בשל היותו נוגד את הוראות חוק התיכנון והבניה, בכל הנוגע לאיסור לאכלס מבנה טרם קבלת טופס 4, אין לה מקום, הן מאחר שלא נטענה בכתב התביעה ולפיכך מהוה הרחבת חזית, והן משום שהתובעים בעצמם ידעו כי נכנסים לבית ללא טופס 4, והם שבקשו זאת והסכימו לכך, ולפיכך אין מקום לאפשר להם בדיעבד לבוא בטענות בעיניין זה כנגד הנתבעת.

...

הוצאות מאחר שתביעת התובעים התקבלה, אני קובעת כי הנתבעת תישא בהחזר הוצאות ההליך, בהן נשאו התובעים, כדלקמן: שכ"ט בגין חוות דעת הנדסית ובגין חוות דעת שמאית מטעם התובעים, בסך 3,404 ₪ (נספחים י"ד – ט"ו לכתב התביעה); שכ"ט למומחה התובעים בגין ניסוח שאלות הבהרה בסך 1,638 ₪ (ראה בעניין זה שאלות הבהרה מטעם התובעים, וכן נספח י"ח לתצהירי התובעים); שכ"ט בגין בדיקות מכון התקנים, בסך 2,632 ₪ (נספח י"ט לתצהירי התובעים); חלקם של התובעים בשכ"ט מומחה בית המשפט בסך 4,680 ₪, וכן סך של 2,223 ₪, תשלום למומחה בגין מענה לשאלות הבהרה מטעם התובעים (ר' נספחים כ"ה – כ"ו לתצהירי התובעים); אגרות בית משפט, בסך 9,758 ₪.

סוף דבר התביעה התקבלה.

הנתבעת תשלם לתובעים בתוך 30 יום ממועד קבלת דרישת התובעים לפי פסק דין זה - סך של 135,822 ₪, כאשר סכום זה יש להצמיד למדד תשומת הבנייה החל מחודש 03/18 (ראה סעיף 1 לחוות דעת המומחה, בעמ' בו יש ריכוז אומדן עלות תיקונים).

לפניי בקשה הנתבעים למתן הוראות ו/או לפסילת בורר העובדות שבבסיס המחלוקת : התביעה היא תביעה בגין ליקויי בניה.

לאחר מכן התובעת הגישה בקשה לחידוש ההליך והעלתה טענות לניגוד עניינים ביחס לאותו בורר מוסכם שמונה.

הם מפנים להחלטת בית המשפט בה נקבע כי הבורר יכריע במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בתיק זה. דהיינו הבורר מוגבל למה שנתבע בתביעה עצמה ואין מקום לידון בליקויים נוספים.

כן צויין בסעיף 4 להסכם הבוררות, ביחס לנושא הבוררות כי: " נושא הבוררות הוא להכריע בנושא המחלוקת שנוצרה בהתבסס על חוות הדעת שהוגשו במסגרת התביעה." כעולה מההסכמות לעיל, הצדדים הסכימו לדיון בכל המחלוקות בהתבסס על חוות הדעת.

בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה: (1)נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים; (2)היתנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין; (3)נבצר מהבורר למלא את תפקיד" הסעיף אינו חל בעניינינו.

...

סיכום: אשר על כן, הבקשה נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות הבקשה בסך של 2500 ₪.

אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק דנן.

במסגרת הסדר דיוני שקבל תוקף של החלטה ביום 20.3.2023, הוסכם שהנתבעת תפצה את התובעים בפצוי בסך 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה. סיכום ביניים – ליקויי בנייה סה"כ עלויות תיקון הליקויים כפי שנקבע עד כה– 31,265 ₪.

לעניין זה אפנה לפסק הדין שניתן בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ (1.12.2008): "בקביעת גובה הפצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; היתנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לידרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו..." הכרעה - לאחר ששקלתי מכלול הנתונים בתיק זה, היתנהלות הצדדים, העובדה כי מדובר בדירת מגורים, בחינת מהות הליקויים והיקפם, בין אלו שתוקנו ובין אלו שנותרו ושיש צורך עוד לתקנם, לרבות ליקויי רטיבות שהתגלו בדירה, התקופה שנדרשה לבצוע התיקונים, הטירחה ואי הנוחות שנגרמו לתובעים בגינם מול שוכרי דירתם ומול השכנים, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעת בסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש.

בשים לב לכך, שסכום התביעה הועמד על 144,582 ₪ וסכום הפצוי שנפסק בגין ליקויי הבניה הועמד על סך של 48,139 ₪ בלבד, כשליש בלבד מסכום התביעה, לאחר ביצוע התיקונים אופן חלקי, מועד הגשת כתב התביעה (בחלוף כשנתיים ימים ממועד מסירת הדירה לידי התובעים), ואופן ניהול התיק על ידם לרבות בעיניין העדר פניה לבית המשפט או למומחה בית המשפט בדרישה להשלמת חוות דעתו בעיניינם שלא נידונו, מה שהביא להארכת ההליך, והצורך להורות על השלמת חוות הדעת, מצאתי לפסוק לתובעים הוצאות בסכום כולל של 4,000 ₪ בגין עלות שכר טירחת מומחה בית המשפט, בתוספת סך של 4,072 ₪ בגין אגרת בית משפט, ולקבוע כי מעבר לכך יישא כל צד בהוצאותיו.

...

לעניין זה אפנה לפסק הדין שניתן בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ (1.12.2008): "בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו..." הכרעה - לאחר ששקלתי מכלול הנתונים בתיק זה, התנהלות הצדדים, העובדה כי מדובר בדירת מגורים, בחינת מהות הליקויים והיקפם, בין אלו שתוקנו ובין אלו שנותרו ושיש צורך עוד לתקנם, לרבות ליקויי רטיבות שהתגלו בדירה, התקופה שנדרשה לביצוע התיקונים, הטרחה ואי הנוחות שנגרמו לתובעים בגינם מול שוכרי דירתם ומול השכנים, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעת בסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש.

סוף דבר.

לאור המקובץ, הנני מקבלת באופן חלקי את התביעה, ופוסקת לתובעים פיצוי בסך של 74,711 ₪ (המורכב מפיצוי בגין ליקויי בנייה בסך של 48,139 ₪ בתוספת סך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש, סך של 8,072 ₪ בגין החזר ההוצאות, וסך של 8,500 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין.

לפניי תביעה בגין ליקויי בניה ואי התאמות בדירה שנרכשה מקבלן, וכן בגין הפרת חוזה מכר.

התובע לא חזר בסיכומיו על טענת איחור במסירה וכן לא חזר בסיכומיו על הטענה שלא סופק לו מחסן מבואתי, וכן לא חזר על הטענה שמגיעים לו זכויים נוספים, לפיכך לא אדון בטענות אלו בפסק הדין, אולם יש לקחת בחשבון שהנתבעת נאלצה במהלך ניהול ההליך, להיתגונן בפני טענות אלו.

בהחלטה מיום 11.01.21 נקבע, כי לאור תגובת הנתבעת אין מניעה שהתובע יבצע את התיקון בעצמו, אולם בכל הנוגע לדרישה כי הנתבעת תישא בעלות התיקון, וככל שהתובע אינו מסכים עם העלויות שקבע מומחה ביהמ"ש, עליו לשלוח למומחה שאלות הבהרה בעיניין זה, או לחקור אותו על חוות דעתו.

במכתב מיום 11.06.18 מאת ב"כ התובע דאז, עו"ד בוקובזה, אל הנתבעת, ביקשה הנ"ל מהנתבעת שתסכים למתווה בו התובע יתקן את הליקוי בחדר רחצה הורים על חשבונו, בטענה כי הנתבעת ניסתה מספר פעמים לתקן את הליקוי והדבר לא צלח, כאשר צוין גם כי התובע ובני משפחתו אינם שפני ניסיונות.

לפיכך לא מצאתי לנכון לפסוק לטובת התובע פיצוי בעיניין זה במסגרת ההליך דנן, כאשר מצאתי לנכון למחוק התביעה ברכיב זה להבדיל מלדחות אותה, על מנת שלא לחסום את דרכו של התובע לקבל פיצוי ברכיב זה, ככל שיפסק פיצוי כזה, במסגרת הליך שיתנהל בין הועד לבין הנתבעת, ככל ויתנהל הליך כזה.

...

· לא מצאתי לנכון להורות על החזר הוצאות מומחים מטעם התובע והחזר הוצאות מומחה בית המשפט, לאור הפער הגדול שבין סכום הליקויים לו טען התובע, לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר.

· הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 11,700 ש"ח (בסופו של דבר כן נפסקו סכומים לטובת התובע, ומגיע לעורך דינו שכ"ט, כאשר התיק נוהל עד תומו).

הנתבעת תשלם את הסכומים הנ"ל בתוך 30 יום מהיום.

"בית המשפט או הרשם רשאי להורות בכל עת לבעלי הדין או לאחד מהם, להפקיד סכומי כסף שייראו לבית המשפט או לרשם, לכסוי שכרו והוצאותיו של מומחה או לשלמם למומחה במישרין, ובגמר המשפט יחליט בית המשפט מי ישא בשכר ובהוצאות אלה; לא נענה בעל דין להוראה לפי תקנת משנה זו, רשאי בית המשפט או הרשם למחוק את כתבי טענותיו או לדחות את הדיון בתובענה למועד אחר עד שיקיים את ההוראה כאמור".

השאלה הנוספת האם ההתרשלות הנ"ל אכן גרמה נזק לתובעת? סבור אני שעל שאלה זו השיב המשנה לנשיאה, כב' השופט רובינשטיין בפסק הדין ב-רע"א 2373/17, שם כתב בסעיף י', כדלקמן: "יתר על כן חוששני, כי אין להלום את טענות המבקשת לגבי סיכויה הגבוהים של בקשת הביטול אילו היתה נדונה לגופה. בעקרו של דבר נטען, כי מחיקת כתבי הטענות בתביעה הראשית ובתביעת הנגד מטעם המשיבה 1 גרמו לעיוות דין כלפי המבקשת, כיון שתביעות אלה – העוסקות בלשון הרע – אינן נוגעות למחדל שעניינו אי תשלום שכר הטירחה של המומחה. אף שעמדה זו שובת לב על פניה, ובפרט נוכח היקפה המצומצם – ככל הנראה – של מעורבות המבקשת בליקויי הבניה הנטענים, דומה שאין בה כדי להושיע את המבקשת. עיון בפרוטוקול הדיון שנערך בבית משפט השלום ביום 17.4.16, אשר בעקבותיו הוחלט על השלכות אי תשלומו של שכר המומחה (כמתואר בפיסקה ג' מעלה), מעלה כי בני הזוג היו מודעים היטב לדבר כריכתן של התביעות יחדיו, ואף הודיעו לבית המשפט על הסכמתם העקרונית לפיצולן. ודוקו – בהחלטה האמורה נקבע, בין היתר, כי נושא הפיצול יידון לאחר שיוסדר נושא שכר המומחה, ומכאן הקושי בהלימת טענות המבקשת במסגרת הבקשה הנוכחית כנגד התנית המשך בירורן של התובענות בסוגית התשלום." התובעת הודתה בכל הבקשות לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון כי ניתקה את הקשר עם הנתבע 1 עקב הליכי הגירושין.

...

בנוסף לסעיף 79 לבקשה אותו ציטטתי לעיל, כתבה התובעת בסעיף 71 לבר"ע כדלקמן: " באשר למחדלי של המבקשת: יובהר מיד - מבלי שיהיה בכך כדי חלילה להמעיט מחשיבות החובה שהייתה על המבקשת לפעול כנדרש ממנה במסגרת ההליך ובמהירות המתבקשת, ועל כך המבקשת מצירה עד מאוד - כי ההליך כולו התנהל בתקופה קשה מאוד עבור המבקשת; ככל שלא פעלה למלא אחר חובותיה הדיונים הדבר אינו נובע, חלילה, כלל ועיקר, מחוסר כבוד כלפי בית המשפט. ההתנהלות של המבקשת היא פועל יוצא של כובד משקל הליך הגירושין הקשה והמתמשך וכל שליווה אותו – לפני ולפנים. כל זה כאשר המבקשת צריכה להישאר חזקה עבור ילדיה ולהמשיך לעבוד לפרנסתה ופרנסתם. מועקות אלו הסיחו את דעת המבקשת מההליך באופן שבסופו של דבר הוביל לפגיעה קיצונית ובלתי מידתית בה, וכפי שיובהר, בלתי מוצדקת." בית המשפט העליון מםי המשנה לנשיאה, כב' השופט רובינשטיין דחה את הבר"ע, וקבע בסעיף י' לחוות דעתו כדלקמן: "הבקשה מעוררת שאלה מתחום המשפט הדיוני, שעניינה פרשנותה תקנה 131(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, והשלכותיה על יישום תקנה 201 שעניינה ביטול החלטה על פי צד אחד. למען הבהירות, נביא את לשון תקנה 131(ב) במלואה:

השאלה הנוספת האם ההתרשלות הנ"ל אכן גרמה נזק לתובעת? סבור אני שעל שאלה זו השיב המשנה לנשיאה, כב' השופט רובינשטיין בפסק הדין ב-רע"א 2373/17, שם כתב בסעיף י', כדלקמן: "יתר על כן חוששני, כי אין להלום את טענות המבקשת לגבי סיכויה הגבוהים של בקשת הביטול אילו היתה נדונה לגופה. בעיקרו של דבר נטען, כי מחיקת כתבי הטענות בתביעה הראשית ובתביעת הנגד מטעם המשיבה 1 גרמו לעיוות דין כלפי המבקשת, כיון שתביעות אלה – העוסקות בלשון הרע – אינן נוגעות למחדל שעניינו אי תשלום שכר הטרחה של המומחה. אף שעמדה זו שובת לב על פניה, ובפרט נוכח היקפה המצומצם – ככל הנראה – של מעורבות המבקשת בליקויי הבניה הנטענים, דומה שאין בה כדי להושיע את המבקשת. עיון בפרוטוקול הדיון שנערך בבית משפט השלום ביום 17.4.16, אשר בעקבותיו הוחלט על השלכות אי תשלומו של שכר המומחה (כמתואר בפסקה ג' מעלה), מעלה כי בני הזוג היו מודעים היטב לדבר כריכתן של התביעות יחדיו, ואף הודיעו לבית המשפט על הסכמתם העקרונית לפיצולן. ודוקו – בהחלטה האמורה נקבע, בין היתר, כי נושא הפיצול יידון לאחר שיוסדר נושא שכר המומחה, ומכאן הקושי בהלימת טענות המבקשת במסגרת הבקשה הנוכחית כנגד התנית המשך בירורן של התובענות בסוגית התשלום." התובעת הודתה בכל הבקשות לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון כי ניתקה את הקשר עם הנתבע 1 עקב הליכי הגירושין.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעות.