נטען כי מנהל הקבלן ביקר בבית התובעים טרם הגשת התביעה, ומצא סדקים בקירות הבית וליקויים בעבודות אחרות כריצוף, אינסטלאציה ומרזבים, אשר בוצעו על ידי בעלי מיקצוע אחרים.
נטען, כי התובעים העלימו מתביעתם את דבר מעורבותם של אנשי מיקצוע אחרים אשר גרמו לליקויים הנטענים כקבלן המבצע, קבלני השלד, הצנרת, האינסטלציה, הריצוף, מתכנן השלד, אחראי הבקורת, מנהל הפרויקט, המפקח ועוד.
אף על פי כן, משנקבעה בהסכם השלד תקופת בדק ואחריות לתיקון הליקויים (ס' 38 להסכם השלד) - אני קובעת כי התובע לא עשה די להקטנת נזקיו ביחס לגג ותיקונו, וכי אף מטעם זה יש לדחות את התביעה ברכיב זה.
כאן המקום לציין, כי רק בהמשך הבנייה, לאחר סיום שלב השלד, התקשרו הצדדים ביניהם במישרין בהסכם מיום 10/10/13 לשם השלמת עבודות האיטום (להלן: "ההסכם הנוסף").
אני דוחה אף את טענות הקבלן כנגד המומחה מטעם בית המשפט או חוות דעתו, ובין היתר, את טענותיו לחריגה מהחלטת המינוי ולחשש למשוא פנים (ס' 21 - 25 לסיכומי הקבלן).
...
לסיכום, עותרים התובעים בתביעתם לפיצוי בסך של 299,650 ₪ לפי הפירוט הבא: סך של 263,250 ₪ בגין הליקויים שפורטו לעיל בחוות הדעת, כולל מע"מ ופיקוח; סך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אי נוחות, והיעדר הנאה מהנכס; סך של 1,400 ₪ כהחזר הוצאות שכ"ט מומחה התובעים; סך של 15,000 ₪ בגין חלופת דיור בתקופת התיקונים.
זאת, הן בראי קביעותיי לעיל שעניינן במרפסת האחורית בלבד, במובחן מחדרי הבית וחלליו הפנימיים; הן מן הטעם שלא שוכנעתי כי ביצוע התיקון יחייב מעבר לדיור חלופי ואף לא נמצא לכך כל ביטוי בחוות דעתו של מומחה בית המשפט; והן מן הטעם שביום 6/12/20 הוגשה הודעת התובעים שמס' 2-3 שבה עלה, כי לא קיימות אסמכתאות בדבר דיור חלופי שכן התובעים לא עברו לדיור חלופי, על אף שהתובעים ביצעו בבית אי אילו עבודות ולא הוכח כי נדרשו לדיור חלופי בעטיין.
לסיכום, ולנוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל באופן חלקי, ביחס לליקוי האיטום במרפסת האחורית, באופן שיש לפסוק לתובעים פיצוי ברכיב זה בסכום שאינו עולה על הסכום הנקוב בחוות הדעת מטעמם, היינו: פיצוי בסך של 59,000 ₪ + מע"מ.
סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד.
הנתבע ישלם לתובעים סך של 59,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.
