הנתבעות הן שתי חברות קבלניות, שעיסוקן בבניית בתי מגורים ומכירתן, שתיהן בבעלות אותה המשפחה וכתובתן אחת.
לטענתם, לאור הליקויים שפורטו, הנתבעות התרשלו בכל הקשור לבניית הדירות וחל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ועל הנתבעות להוכיח כי לא התרשלו בבנייה או במסירת הדירות.
לטענתן, הליקויים הנטענים בחוות הדעת, טופלו זה מכבר ע"י הנתבעת 2, ככל שהתובעים אפשרו לעשות כן. לטענת הנתבעות, התביעה מהוה ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונן שכן לא נפל רבב בהתנהלותן והדירות ניבנו בהתאם לשביעות רצון התובעים ומתוך הסכמה כי באם יתגלו ליקויים, תיקונים שאינם דחופים, יטופלו ויתוקנו ב"שלב הבדק".
עוד נטען כי עפ"י סעיפים 4.1,42 ו- 51 להסכם הרכישה, כל האחריות בגין הבנייה מוטלת על הנתבעת 2, אשר אליה הומחו זכויות מהנתבעת 1.
בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס שבו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; היתנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ע"א 5602/03 - אבי ושרה סגל ואח' נ. שו"פ לישראל בע"מ (ניתן ביום 28/2/05).
...
בענייננו, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות נחה דעתי כי אין לאפשר לנתבעות לשוב ולבצע את התיקונים ואנמק.
בשים לב לכל האמור לעיל ומשקבעתי אחריותן של הנתבעות, יש לחייבן בפיצוי התובעים בנזקיהם כפי שפורט לעיל.
סוף דבר,
אני מחייבת את הנתבעות 1-2 ביחד ולחוד, לשלם לתובעים 1-2 את הסכומים הבאים:
בגין הליקויים בהתאם לחוו"ד מומחה סך של 58,353 ₪.