בית משפט השלום עכו
תא 3288/00
מרים משאלי
חברת גב ים לקרקעות בע"מ
פסק דין
אמנם באחד מפסקי הדין, דרש בית המשפט כי הדברים ייעשו במפורש בשיעור הזכות כאשר הנכס עובר לצד ג', אך שאר פסקי הדין לא עמדו על כך, ומשאלה פני הדברים סבורני, כי זכות התביעה נותרת קיימת בגין הטענה בדבר היריבות להידחות (ראה גם: אביחי נ. ורדי ועו"ד, דיני מכר דירות, ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים.
...
כל צד הביא מהילכותיו ואין צורך לצטט את פסקי הדין והאמור בהם אלא שאני שנידרש להכריע, סבור כי הלכה מסוכמת בצורה נאה, ערעור אזרחי 9418/04 צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע"מ נ' ויקטור דמרי (פורסם באתר נבו הוצאה לאור בע"מ):
"מעמד מומחה ביהמ"ש – מומחה ביהמ"ש ממונה בהסכמת הצדדים. לא על נקלה יתערב ביהמ"ש שלערעור בפס"ד שניתן על יסוד חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש היושב כערכאה ראשונה. רתיעת ביהמ"ש לערעורים מפני היתערבות בממצאים עובדתיים של בימ"ש בערכאה ראשונה, גדולה במיוחד בהסכמת הצדדים. עדות מומחה מונה שאינו קרוב אצל הצדדים, ככלי המאפשר לביהמ"ש לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, חשובה ביותר. המומחה אינו בא תחת שיקול דעת ביהמ"ש, אך בתחומים מקצועיים מדובר בכלי עזר הכרחי. בנסיבות אלה, כשמדובר בשאלה שבמומחיות, אין מקום להתערב בקביעותיו של ביהמ"ש קמא משנסמך על מומחה שמינה, גם אם זה אימץ את חוות דעתו של מומחה המשיב".
עמדה זו היא עמדתי גם במקרה דנן ועל אף המרווחים הגדולים אשר התגלו בין חוות הדעת, אין לי מקום לפקפק ביושרו ויכולתו של המומחה מטעם בית המשפט וסבורני כי יש לאמצה ככתבה וכלשונה.
מחד יש הסבורים, כי הפתרון הסטאטוטורי מצוי בחוק מכר (דירות) התשל"ג – 1973 בסעיף 4 בו שם נקבע כי:
"התגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר היזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר".
מאידך סבור אני כי הוראה זו אינה עומדת בדד שכן אין חולק כי לבית המשפט נתון שיקול הדעת באשר לסעד שיוענק לתובעת, דהיינו תיקונים או פיצויים והנני מפנה בהקשר זה לדבריו של כב' השופט זמיר בע"א 4445/90 עמיגור נ' יצחק מאיוסט, תק – על 94 (2) 674 שלפיהם קבע:
"הדבר נתון לשיקול הדעת של בית המשפט קמא, אם ראוי בנסיבות המקרה לתת לצד הנפגע סעד של אכיפה או סעד של פיצויים".
מההתרשמות אשר עלתה בפניי עולה, כי הצדדים איבדו כל אמון האחד כלפי רעהו.
סבור אני, כי הדרך הנכונה במקרה דנן, הנה פסיקת פיצוי לטובת התובעת ולא מתן אפשרות לנתבעת או לצדדי ג' להמשיך בעבודות שעה שכבר עבר פרק זמן רב מיום רכישת הנכס ומסירתו עד היום.
לפיכך, בראש פרק זה אני קובע כי הדרך שבה הסתיים פסק דין זה יהיה במתן פיצוי בגין הנזק אשר נגרם לתובעת.
באשר לעוגמת נפש, סבור אני כדעתו של חברי כב' השופט א. אלקיים אשר בא לידי ביטוי במסגרת התיק האזרחי 27999/00 בן צוק ספיר נ' חברת גב – ים וקרקעות בע"מ, בו נקבע כי:
"בנסיבותיו של תיק זה לא זכאי התובע לפיצוי בגין עגמת נפש. ההשוואה בין סכום התביעה "191,026 ₪ לצורכי אגרה" לבין קביעתי כי בדירה ליקויים בשווי 13,098 ₪, ביחד עם הקביעה כי התובע לא אפשר לנתבעת למצות זכותה על פי דין לתקן הליקויים, מצדיקה הקביעה כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש ולכך אוסיף כי בנסיבות אלו לא מצאתי לנכון לחייב מי מהצדדים להשיב לתובע את אגרת המשפט, החזר הוצאות או לחייבם בשכ"ט עו"ד".
באשר לאגרת בית המשפט, כאן כן אני סבור שיש להתערב והתובעת תקבל החזר מהנתבעת של מחצית מאגרת בית המשפט ואילו המחצית האחרת תחולק מחצית הנתבעת ומחצית הצד השלישי.