תביעת ליקויי בניה נגד קבלן ובעלי מניותיו

סוף דבר ענייננו בתביעת ליקויי בנייה של התובעים כנגד הנתבעת - חברה קבלנית ויזמית, והנתבעים – מנהליה ובעלי מניותיה של הנתבעת, בגין דירה שנרכשה על ידי התובעים מהנתבעת בשנת 2012.

...

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים פיצויים בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ₪.

כן ישלמו הנתבעים לתובעים אגרת משפט בחלקה היחסי בסך של 3,000 ש"ח. סכומים אלה יישאו הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלומם המלא בפועל.

כמו כן, בנסיבות העניין אני מורה לנתבעים לשלם לתובעים שכר טרחת עו"ד בסך של 13,000 ₪.

מר אלי מלכה הנו הבעלים, בעל המניות והמנהל של חב' אלום קינג בע"מ (להלן-"החברה"), העוסקת בבצוע עבודות אלומיניום בקבלנות, והוא עצמו עוסק בעבודות אלומיניום לפרנסתו במסגרת פעילות החברה.

התובעים ו/או בעלי מיקצוע מטעמם הם בלבד אחראים לרשלנות וליקויי בנייה במבנה, והם אלה בעלי הידיעה לגבי אופן ביצוע עבודות שבוצעו בשתי יחידות הבניה אשר בנו התובעים, והם אף היו צריכים לדאוג שהקבלן שבנה את השלד ובעלי מיקצוע אחרים שביצעו עבודות בזמן ביצוע עבודות האיטום ע"י חב' האיטום ו/או לאחריהן, יבטחו את המבנה ו/או יבטחו את התובעים בפוליסת ביטוח מתאימה בגין נזקים שיגרמו להם כתוצאה מעבודות אחרות אשר בוצעו על ידי קבלנים אחרים על שכבות האיטום ולאחר סיום העבודה של החברה.

אם התובעת הייתה שוכרת קבלן ראשי (קבלן מפתח), אם היו מתגלים ליקויים בבנייה, הייתה מגישה תביעה נגד הקבלן הראשי, והוא זה אשר היה צריך למצוא מי מקבלני המשנה אחראי לליקויים.

...

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את טענות התובעת כלפי ה"ה מלכה בכל קשור לעבודות האלומיניום.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאה פסק הדין הינה כדלקמן: התביעה בתיק אז' 18539-03-13 נמחקת, ואני מורה על סגירת תיק הוצל"פ 18-02807-13-2 בלשכת ההוצל"פ בראשון לציון וביטול כל הליכי הגבייה שננקטו בתיק ההוצל"פ. מאחר וכל הנתבעים יוצגו ע"י עו"ד אחד, ייפסקו שכ"ט עו"ד והוצאות משפט של תיק זה במסגרת תיק אז' 47069-09-16; התביעה בתיק אז' 39774-09-15 נדחית.

מאחר וכל הנתבעים יוצגו ע"י עו"ד אחד, ייפסקו שכ"ט עו"ד והוצאות משפט של תיק זה במסגרת תיק אז' 47069-09-16; התביעה בתיק אז' בכל הקשור לתביעת עבודות האלומיניום נדחית, והתובעת תשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

בגינדי דירות שני דירקטורים: מר אסף אמסלם ומר רן קיט (ראו: תדפיס רשם החברות מיום 2.1.18, נספח 2 לתביעה), ובעלי המניות שלה הן הנתבעות 3-2.

לפיכך הגישו הנציגות והדיירים את תביעתם נגד גינדי ודורי (להלן: התביעה או התביעה הראשית), בה עתרו לפצוי בסך כולל של 65 מיליון ₪, בגין ליקויי בנייה שונים שנתגלו במערכות השונות של הבניין כגון: באבני החיפוי החצוני של הבניין, בקירות המסך של הבניין המהוים את מרבית קירותיו החיצוניים, במיתחם הבריכה, בדלתות היציאה למרפסות, במערכות השליטה והבקרה של מועדון הדיירים ועוד.

ביום 27.6.19 הגישו גינדי ודורי הודעות לצדדים שלישיים, נגד קבלנים שונים שביצעו עבודות שונות בפרויקט בפועל (צדדי ג' 10-1) וכן נגד הנציגות (צד ג' 11) ונגד חברת הביטוח איילון (צד ג' 12); וכן נגד 14 דיירים מהבניין (שמהווים גם חלק מהתובעים).

נוכח טענת העידר סמכות של הנציגות לתבוע בשם דיירים שלא צורפו כתובעים בתביעה בגין ליקויים ברכוש הפרטי של אותם דיירים, הסכימו התובעים שהתביעה תסולק על הסף לגבי אותו רכיב שמתייחס לליקויים שבדירות מספר 4, 8, 10, 20, שבעליהם לא צורפו כתובעים בתביעה, ולגבי מעקות המרפסות ודלתות ההזזה ביציאה למרפסות בלבד, כפי שהוגדר על ידי גינדי בפרק ה' לבקשתה (בפיסקה 29).

...

שיהוי אין בידי לקבל את טענת השיהוי שהעלו גינדי.

לפיכך אני נעתר לבקשת הסילוק בחלקה בנוגע לרכיב זה בלבד ומצד התובעים 4-3 בלבד.

אין בידי לקבל טיעון זה. ראשית, התובעים ציינו בתביעתם כי יש להרים מסך בין התבעת 1 לנתבעות 4-2, לאור היותן שייכות לאשכול חברות אחד, מבחינת מבנה האחזקות, ומבחינת קיומם של מנהלים משותפים, ולאור העובדה שקבוצת גינדי החזקות כולה הייתה זו שטיפלה בשיווקו, בנייתו ובמ

מהות התביעה והצדדים להליך ביום 3.2.2020 המשיבים רכשו דירת מגורים מהמבקשת - חברה שהוקמה ע"י בעלי מניותיה חברת א.מ.י. לוינסקי נכסים בע"מ מקבוצת ביקוב וע"י הנתבעות 2 ו-3 (החברות ל. אור לחשבונאות בע"מ ודרום הסיטי החדש בע"מ).

תמצית טענות הצדדים במסגרת הבקשה להטלת עיקול זמני והבקשה לביטולו המשיבים טוענים, כי בעקבות הליך משפטי נוסף המתנהל בין נציגות הדיירים של הבניין לבין המבקשת שעניינו ליקויי בניה בבניין, נודע להם כי בכוונת בעלת השליטה בפועל במבקשת, גב' ויקטוריה ביקוב ("גב' ביקוב"), להבריח את נכסי המבקשת ולמכור לצד שלישי את כל נכסיה, וכך תסוכל יכולתם של המשיבים לממש את פסק הדין, לכשיינתן.

כל נכסיה של המבקשת הן אך ורק הדירות והחנויות בבניין אשר טרם נמכרו (כמו גם זכות תביעה נגד הקבלן) וברור לגמרי, כי לאחר שתימכרנה, ובכפוף לחובות השיעבוד לבנק המלווה, אין ולא יהיה למבקשת כל נכס, כספים, או זכויות נוספים, אשר באמצעותם יוכלו המשיבים להפרע עם מתן פסק הדין לטובתם בתיק שלפניי, היות ועיון בהצעת הסדר הנושים מלמד, כי אין לקבוצת ביקוב די כספים ונכסים על מנת לסלק את חובותיה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכל אשר הוגש ע"י הצדדים במסגרת הבקשה לביטול העיקול, לאחר ששמעתי את המצהירים בדיון שהתקיים לפניי ולאחר שהאזנתי בקשב רב לסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה לביטול העיקול הזמני להתקבל באופן חלקי במובן זה, שיש להורות על צמצומו בלבד.

בשים לב לכל האמור לעיל הגעתי כלל מסקנה, כי יש לצמצם העיקול הזמני כך שיוטל אך ורק על דירות 2 ו-6 בפרויקט.

איני פוסל שבעתיד, ככל שימונה בתיק מומחה מטעם ביהמ"ש וככל שאותו מומחה יגיע למסקנה, כי ערך הנזקים הנטענים ע"י התובעים נמוך משמעותית מסכום התביעה, ניתן יהיה לפנות לביהמ"ש בבקשה לצמצום נוסף של העיקול הזמני, אך כמובן לא ניתן לדעת מה ילד יום.

בסופו של דבר, איני נביא.

התביעה העיקרית מורכבת מעילות תביעה וסעדים כדלקמן: - החלק העקרי והמשמעותי בסך של למעלה מ- 20 מיליון ₪ הוא תביעה לפיצויים בגין איחור במסירת הדירות, שהוגשה כנגד הנתבעת 1, אחוזת עדי חברה לבניה בע"מ, שהוצגה כ"קבלן הפרויקט" (הקבלן), כנגד הנתבע 3, עו"ד אהוד ברזילי, ששמש כ"יועמ"ש הפרוייקט" וכנגד הנתבעת 4, עו"ד צוקרמן, שעובדת במשרדו של הנתבע 3 והיא גם בעלת זכויות בפרויקט וחברת הועד ולפי המצוין, גם בת זוגו (להלן: עוה"ד ברזילי וצוקרמן); - תביעה כנגד הקבלן, בגין ליקויי בניה בדירות וברכוש המשותף (כ- 1.7 מיליון ₪).

לגופן של התביעות, התביעה העיקרית הוגשה ע"י 17 תובעים כנגד 12 נתבעים, על סך של מעל 27 מיליון שקלים ועניינה עילות שונות ובין היתר הועלו שם טענות לליקויי בנייה ואיחור במסירת הדירות והרכוש המשותף, גביית שכר טירחת עו"ד ושכר טירחת יועץ שלא כדין וכן טענות להרמת מסך וחיוב בעלי מניות ונושאי משרה.

...

נוכח החלטתי לפיה תפוצל התביעה שכנגד ותדון כתביעה נפרדת, אין משמעות לשאלה אם התובעת שכנגד 4 (שאינה נתבעת בתיק העיקרי) רשאית כלל להגיש תביעה שכנגד, והתייתר הצורך לדון בה. אעיר עם זאת, כי על פניו לשון תקנה 21(א) לתקנות - "נתבע רשאי להגיש תביעה שכנגד עם הגשת כתב הגנה ..." - מלמדת כי זכות זו קנויה לנתבע בתביעה העיקרית בלבד (וראו גם פסק דינו של כב' הש' עמית ביחס לתקנות הקודמות ברע"א (מחוזי חי') 15818-01-09 דאמוני הנזכר לעיל.

משפוצלה התביעה מטעמים כאמור, אני מורה מכוח סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984, על העברתה לבית המשפט המוסמך לדון בה לאור הסעדים שהתבקשו בה, הוא בית משפט השלום.

סוף דבר אני מורה על פיצול התביעה שכנגד השלישית לתביעה נפרדת, והעברתה לבתי משפט השלום בתל-אביב.