תביעת כונס נכסים בפשיטת רגל של נאמן

בבית המשפט העליון ע"א 7912/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: שולמית אייל נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד יניב אינסל-נאמן 2. כונס הנכסים הרישמי תל אביב ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 5.11.2020 בפש"ר 49809-09-12 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ בשם המערערת: בעצמה ][]פסק-דין

בעיניינה של המערערת מיתנהל הליך פשיטת רגל מאז שנת 2012, שבמסגרתו הוכרזה כפושטת רגל והמשיב 1 מונה לנאמן על נכסיה (להלן: הנאמן).

נקבע כי "אין סיכוי לתביעה [שהמערערת] מבקשת להגיש מאחר וכל הטענות המועלות בה נדונו, נבחנו והוכרעו במספר רב של הליכים. בקשה זו אינה אלא חזרה על בקשות קודמות, ואין לאפשר [למערערת] לשוב ולהעלות פעם נוספת את אותן טענות". בית המשפט קבע כי "לא הורם הנטל להראות כי יש טעם במתן היתר להגשת תביעה נגד הנאמן, ומכאן גם כי לא הונחה כל תשתית המצדיקה הגשת תביעה נגד [כונס הנכסים הרישמי], כאשר הטענות המועלות נגדו הן בגין פעולות הנאמן". עוד נקבע כי נוכח החסינות המהותית המוקנית למותב שדן בהליך הרי שאין לתביעה נגדו תוחלת, וכי טענות המערערת לפיהן המותב פעל בזדון הועלו בהעדר תשתית מינימאלית.

המערערת טענה כי קביעותיו של המותב מעידות שדעתו "נעולה" ואף "ידועה וכתובה מראש על פי דרישותיו של הנאמן ללא הפעלת שיקול דעת שפוטי [...]". המערערת הוסיפה כי החלטותיו של המותב התקבלו ברשלנות ובחוסר סמכות, ועל כן הן "אינן מקצועיות, אינן סבירות, נגועות בדיעה קדומה ופוגעות במראית פני הצדק"; וכן כי בית המשפט נוהג "בחוסר תום לב דיוני ומהותי". המערערת הוסיפה והדגישה כי במסגרת דחיית הבקשה להגיש תביעה, בית המשפט שלל "את רכיב הזדון אך לא [שלל] את עילת הרשלנות" שהעלתה בנוגע להתנהלות המותב.

...

נקבע כי "אין סיכוי לתביעה [שהמערערת] מבקשת להגיש מאחר וכל הטענות המועלות בה נדונו, נבחנו והוכרעו במספר רב של הליכים. בקשה זו אינה אלא חזרה על בקשות קודמות, ואין לאפשר [למערערת] לשוב ולהעלות פעם נוספת את אותן טענות". בית המשפט קבע כי "לא הורם הנטל להראות כי יש טעם במתן היתר להגשת תביעה נגד הנאמן, ומכאן גם כי לא הונחה כל תשתית המצדיקה הגשת תביעה נגד [כונס הנכסים הרשמי], כאשר הטענות המועלות נגדו הן בגין פעולות הנאמן". עוד נקבע כי נוכח החסינות המהותית המוקנית למותב שדן בהליך הרי שאין לתביעה נגדו תוחלת, וכי טענות המערערת לפיהן המותב פעל בזדון הועלו בהיעדר תשתית מינימלית.

עוד טוענת המערערת, כי בית המשפט אינו מפקח כנדרש על עבודת הנאמן, והחלטותיו מעידות כי הוא "אינ[ו] [קורא] את מסמכי הבקשה והחלטותי[ו] אינן מבוססות על ראיות או ממצאים עובדתיים אלא מ'כוונות מטרה' [כך במקור] לאישור בקשות הנאמן". על כן עותרת המערערת להעברת ההליך לטיפולו של למותב אחר "למניעת משוא פנים, עינוי דין ולמראית פני הצדק". עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי ההחלטות שעליהן מלינה המערערת מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, ואף לא שוכנעתי כי בנסיבות שתוארו יש מקום להורות על פסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ואולם, "כאשר חייב ניכנס להליך של פשיטת רגל עליו לחשוף את עצמו לפני הכונס, ופרטיותו נפגעת מיניה וביה" (כדברי חברי, השופט נ' סולברג, בפסק דינו ברע"א 129/17 ריחני, נאמן על נכסי החייב נ' סטריקובסקי, פסקה 24 (7.4.2017); וכן השוו: [][רע"א 2943/14]אייל נ' אינסל, מנהל מיוחד (10.11.2014)).

בעיניין ידידיה, סבר בית המשפט, כי אין זה מתקבל על הדעת להפריד בין זכות התביעה לפירות התביעה, שכן אם יידע פושט הרגל הניזוק שהוא לא ייהנה מפירות התביעה, הוא יימנע מלהגישה ולנהלה (ע"א 38/68 הנאמן בפשיטת רגל של ידידיה ראובן נגד ידידיה ראובן, פ"ד כב(2) 141, 144).

לנוכח כל האמור, פרשנות ראויה של סעיף 21 לפקודת הנזיקין מחייבת את המסקנה כי במקרה שהעוולה גרמה לפושט הרגל ניזקי ממון לנכסיו (בהם כושר הישתכרותו) לצד נזקים אישיים, יש להפריד בין הזכות להגיש ולנהל את התביעה – אשר נותרת בידי פושט הרגל, ובידיו בלבד – לבין הזכות להנות מפירות התביעה ולהכלילם בקופת הכנוס, אשר מוקנית לנאמן (ובאופן עקיף גם לנושי פושט הרגל).

...

למסקנה לפיה יש להבחין בין זכות התביעה לפירות התביעה בתביעת הנזיקין של החייב הניזוק הגיע בית משפט זה גם בעניין פילוסוף.

לנוכח כל האמור, פרשנות ראויה של סעיף 21 לפקודת הנזיקין מחייבת את המסקנה כי במקרה שהעוולה גרמה לפושט הרגל נזקי ממון לנכסיו (בהם כושר השתכרותו) לצד נזקים אישיים, יש להפריד בין הזכות להגיש ולנהל את התביעה – אשר נותרת בידי פושט הרגל, ובידיו בלבד – לבין הזכות ליהנות מפירות התביעה ולהכלילם בקופת הכינוס, אשר מוקנית לנאמן (ובאופן עקיף גם לנושי פושט הרגל).

ואולם, אני סבור כי האירוע הנזיקי ונזקי הגוף שנגרמו לפושט הרגל בעקבותיו הם יוצאי דופן במובן זה שאין לנאמן אינטרס לגיטימי לקבל מידע מפורט אודותיהם.

הפסיקה אליה הפניתה המבקשת עסקה במצב בו הוגשה תביעה נגד כונס נכסים שמונה במסגרת הליכי פירוק חברה (ת.א (חי) 18431-08-09 אהוד שטמר נ' חיים אלקובי (13.12.09); ת.א (חי) 11864-08-10 נציגות הבית המשותף בצומת אלופים נ' שטאווי (13.4.11)), או במקרה של תביעה נגד הנאמן בהליך פשיטת רגל (ת.א (ת"א) 1926/01 רון שטרן נ' יעקב טל (24.1.02)) אך לא כנגד כונס נכסים שמונה בהליכי הוצאה לפועל.

...

המשיב טוען כי מצבו הכלכלי לא אפשר לו להשקיע כספים בניהול התביעה ולכן נאלץ בסופו של דבר להגיע לפשרה עם חברת הביטוח בסכום נמוך משמעותית ממחיר המשאית.

די בנימוקים אלו כדי להגיע למסקנה לפיה אין לדרוש את אישורו של רשם ההוצאה לפועל כתנאי להגשת תביעה לבית המשפט.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיב 1 הוצאת הבקשה בסך 2,925 ₪.

בהתאם לבקשת ב"כ המבקשת כי התביעה תתייחס לחלוקה כוללת של נכסי העזבון, ניתנה החלטתי למינוי שמאי לצורך הערכת שווי דירת המנוח.

המשפט כמנחה ומפקח על פעילותם של נושאי תפקידים שונים בתחומי המשפט, עם נושאי תפקידים כאלה, נמנים למשל כונסי נכסים למיניהם, מפרקי חברות, נאמנים בפשיטת רגל, נאמנים בנאמנויות ובהקדשים צבוריים אפוטרופסים לקטינים ולפסולי דין, מינהלי עיזבון ועוד.

...

עוד באותו היום ניתנה החלטתי המורה למבקשת לנקוט בהליך מתאים, שכן לא ניתן לדון בבקשה לחלוקת כספים ולפירוק שיתוף במסגרת בקשה למתן הוראות.

מכאן החלטתי זו. דיון והכרעה תוך כדי ניהול ההליך התברר לבית המשפט כי היקפה של הבקשה למתן הוראות כוללת בתוכה תביעה לפירוק שיתוף בדירת המנוח ותביעה כספית, ולכן השאלה היא אם ראוי להכריע במחלוקת על דרך הליך של מתן הוראות.

סוף דבר בנסיבות אני מורה על סגירת התיק.

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 30485-07-15 חליל נ' כונס נכסים רישמי מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופט שמואל מנדלבום בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 להלן: "הפקודה" בעיניין: חליל מוחמד, ת"ז 36253425 להלן: "החייב" ובעניין: הכונס הרישמי מחוז חיפה להלן: "הכונ"ר" ובעניין: עו"ד ענת רום להלן: "הנאמנת" החלטה

בהתאם, הבנק לא היה רשאי ליטול באופן עצמאי נכס של החייב (כספי הקצבה) ולזקוף אותו על חשבון יתרת החובה בחשבון, ופעולה זו מהוה העדפת נושים אסורה ובטלה, זאת בין היתר לאור הוראת השיויון בין הנושים בהליך הפש"ר הקבועה בסעיף 76 לפקודה; ויודגש, הבנק הנו נושה מוצהר של החייב שהגיש בהליך תביעת חוב ע"ס 86,925.96 ₪ בגין חוב שנוצר בשנת 2013 (החוב בחשבון) ותביעתו אושרה על סך 59,011 ₪.

...

הבנק, בתגובתו מיום 26.1.23, טען כי יש לדחות את הבקשה משהוגשה ללא תצהיר וללא אסמכתאות לתמיכה בטענות העובדתיות המועלות בה ומשהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר בשים לב למועד מתן צו הכינוס.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, ובכלל זה טענות הבנק ודפי החשבון שצורפו לתגובתו מיום 26.1.23, אני סבור כי יש לדחות את בקשת החייב להעברת מלוא כספי הקצבה לחשבונה של אשתו ומאידך יש להורות על העברת הכספים מהחשבון וחלוקתם בין קופת הכינוס לחייב והכל מהנימוקים שאפרט להלן; תחילה יובהר כי הכספים נשוא הבקשה שולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי לחשבון החייב בבנק בתקופה המתחילה מיום 2.8.15, דהיינו לאחר מתן צו הכינוס בעניינו של החייב שניתן ביום 27.7.15 כך שלפי הוראת סע' ח' לצו הכינוס לא היה ניתן להטיל עיקול על הכספים האמורים במסגרת הליכי הוצאה לפועל שעוכבו בהליך הפש"ר דנן.

בהתאם, אני סבור כי איזון ראוי נוכח מכלול הנסיבות ובכלל זה השנים הרבות שבהן החייב מצוי בהליך, התא המשפחתי של החייב שעמד נכון למועד אישור תוכנית הפירעון על 5 נפשות ובכלל זה שלושה ילדים בני 4-6, מצדיק חלוקה של כספי הקצבה באותו שיעור כפי שנקבע בתוכנית הפירעון דהיינו סך של 25% מכספי הקצבה יועבר לקופת הכינוס לחלוקה בין נושי החייב והיתרה תועבר לידי החייב עצמו.

לפיכך אני מורה לבנק להעביר בתוך 30 יום מהיום לידי החייב סך של 75% מכלל כספי קצבת הילדים שהועברה לחשבון ממועד מתן צו הכינוס (על פי הודעת הבנק מיום 26.1.23 נכון לאותו מועד דובר בסך של 34,464 ₪) ואת היתרה של 25% מכספי הקצבה יעביר הבנק לקופת הכינוס לחלוקה בין נושי החייב.

לאור הספק בשאלת ידיעתו של החייב ביחס להעברת כספי הקצבה לחשבון, ואי נקיטת פעולה כלשהי על ידו לאורך השנים, אני מורה על העברת כספי הקצבה בערכם הנומינלי, וכמו כן אינני עושה צו להוצאות ביחס לבקשת החייב.