תביעת כבאי להכרה בליקויים כנובעים ממיקרוטראומה

תיק זה עניינו בטענתו של התובע כי ליקוי ממנו הוא סובל בצואר נובע מתנאי עבודתו ככבאי, על דרך על דרך של מחלת מיקצוע ו/או מקרוטראומה.

לאחר שבחנו את מכלול הראיות ביחס לפעולות השונות בכל תקופה, לא שוכנענו שהתובע ביצע עבודה אשר מקיימת את התשתית העובדתית הנדרשת להכרה בפגיעתו לפי תורת המקרוטראומה או למחלת מיקצוע, לגביה התובע אף לא הפנה למחלה ספציפית ברשימת מחלות המיקצוע לפי התוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד–1954 (להלן: התקנות).

] התובע מפנה למספר פסקי דין וטוען כי הם תומכים בתביעתו לעניין החזקת צנור מים רוטט, אך אין בידינו לקבל טענה זו. בעב"ל (ארצי) 592-09 עמירה - המוסד לביטוח לאומי (15.07.2010) נקבע כי "פעולת נשיאת זרנוק המים הכבד בלחץ מים גדול על פני הכתף, אפשר שתקים תשתית מיקרוטרואמטית מספקת להעברת העניין למומחה יועץ רפואי אבל זאת בתנאי שתבוסס אותה תשתית עובדתית. בנסיבות אלה, מוצע לצדדים כי יתאפשר למערער להמציא ראיות אובייקטיביות הנוגעות לתדירות השריפות בהם נטל חלק, משכן והתרגולים שהוא עשה." אמירה זו אינה מלמדת כי נשיאה של זרנוק מים על הכתף מהוה בהכרח תשתית מתאימה למקרוטראומה צוארית, אלא שיש לבחון את תדירות השריפות והתרגולים כדי לשקול האם יש בה כדי להוות בסיס מתאים.

...

] יפים לעניין זה הדברים שפסק בית הדין הארצי בנסיבות הדומות לענייננו בעב"ל (ארצי) 57110-12-14 קפורי – המוסד לביטוח לאומי (24.1.18): "אין בידינו לקבל את טענתו של המערער כי עבודתו הורכבה משתי סדרות – הרמת משאות כבדים תוך כדי התכופפות ונהיגה. אכן, עבודתו של המערער הייתה כרוכה בתנועה של הרמה (של ציוד כבד) הכרוכה בהתכופפות, אולם כפי העולה מהתשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין האזורי תנועה זו לא בוצעה ברצף על פני פרק זמן משמעותי כך שניתן לבודד אותה ממכלול הפעולות שביצע המערער במהלך יום העבודה. בטיעונו לעניין זה מתעלם המערער מכל הפעולות שעשה המערער תוך כדי השימוש בציוד שהוריד והעלה לכבאית – בדיקת הציוד (בשגרה), אימונים, ופעילות באירועים בהם נדרש לפעול בהתאם לסוג האירוע, ובכלל זה לרדת ולעלות מהכבאית, לרוץ, להפעיל ציוד זה או אחר למשך פרק זמן – כגון שימוש בזרנוק עת מדובר בשריפה, ניסור עת מדובר בחילוץ מרכב וכו'. לא ניתן לקבל את תיאור המערער את עבודתו, שלפיו המערער עסק במשך יום העבודה בהורדה והעלאה של הציוד הכבד מהכבאית, תיאור המשקף עבודתו של סבל, שכן תיאור זה מתעלם מכל הפעולות שנעשו על ידו הן בקשר לאותו ציוד שהוריד והעלה מהכבאית (בדיקה של כל פריט ופריט), הן מפעילותו במהלך האימונים והאירועים השונים, אשר השתנתה בהתאם למהות האימון ולמהות האירוע. נוכח האמור, אין לקבל את ההקבלה שעשה המערער לעניין יושבאייב, שבו דובר במבוטח שמחצית מיום עבודתו עסק בנהיגה על מלגזה ומחצית מיום עבודתו עסק בסבלות, שכן כמובהר לעיל עבודתו של המערער הייתה כרוכה במגוון פעולות שונות. מגוון הפעולות והתנועות שביצע המערער עולה מהתיאור שהוא עצמו מסר למוסד במסגרת השאלון למבוטח, כמפורט בסעיף 9 לעיל". בעב"ל (ארצי) 33533-04-21 אלקובי - המוסד לביטוח לאומי (12.7.21), נדחה ערעור של כבאי שטען לפעולות חוזרות ונשנות לצורך הוצאת ציוד כבד, החזקת צינור באירוע ונשיאתו על הכתף, ושטיפת הצינורות ותלייתם.

] לסיכום אין ספק כי עבודתו של התובע הינה עבודה קשה הכרוכה במאמצים פיזיים בלתי מבוטלים.

על כן, דין התביעה להידחות.

במהלך עבודות הכבאות הנ"ל, התובע היה חשוף לעשן, אדים של גזים רעילים ולחומרים מסוכנים ורעילים אחרים שהיו תוצרי השריפות שפלטו מהחומרים, כמו מתכות, פי.בי. סי, פלסטיק, עצים וכד'.

לצד האמור לעיל, נטען מטעם התובע, כי בהתאם לקביעותיו של דר' האגר, הרי שיש להכיר גם במחלת הריאות ממנה סובל התובע ("הפרעה חסימתית קלה (COPD)") כנובעת מתנאי עבודתו, וזאת בדרך של החמרת מצב.

לאור האמור לעיל, יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולהכיר בליקוי ממנו סובל התובע בעור – "סולר קרטוזיס בגב אמה שמאל", כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה, ואילו לדחותה ככל שהיא נוגעת לליקוי בריאות – "הפרעה חסימתית קלה (COPD)". בנסיבות העניין, על הנתבע לשלם לתובע סך של 4,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. יוער כי פסק דין זה ניתן בהרכב חסר שאינו כולל את נציג הציבור מר מועלם שכהונתו הסתיימה ואינו יכול לחתום עוד על פסקי דין, וזאת בהמשך להחלטת בית הדין מיום 06/03/16, שהצדדים לא הודיעו מאומה בעקבותיה.

...

כבר כעת נאמר, כי לאחר שעיינו היטב בחוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, הגענו לכלל מסקנה כי לא הוכח די הצורך קיומו של קשר סיבתי כנדרש בין הליקוי ממנו סובל התובע בריאותיו לבין תנאי עבודתו.

            כמו כן, יפים לעניינינו, בשינויים המחוייבים, הדברים שנקבע בעב"ל 628/06 המוסד לבי טוח לאומי - סיגלית כהן (ניתן ביום 27.06.07) בהקשר של ירידה בשמיעה: "כאשר מדובר בהשפעה מזערית וקטנה ביותר עקב החשיפה לרעש על המחלה לא ניתן לראות זאת כמחלת מקצוע שהרי הנזק והירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור אמור לבוא בעיקרו כתוצאה מן החשיפה לרעש וכאשר מדובר בהשפעה מינורית לא ניתן לראות קשר סיבתי בין החשיפה לרעש לבין ליקוי השמיעה הקשה שממנו סובלת המשיבה כאשר המומחה מסביר היטב ממה נובע אותו ליקוי שמיעה ומהסברו זה עולה, כי ליקוי השמיעה אינו נובע מן העבודה ואינו מהווה מחלת מקצוע". יישום ההלכות למקרה שבפנינו ולתמונת המצב העולה מחוות דעת המומחה דר' האגר ומתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשאל מוביל אותנו למסקנה שונה מהמסקנה אליה הגיע ב"כ התובע, ואנו סבורים כי התובע לא הוכיח די הצורך קיומו של קשר סיבתי כנדרש בין המחלה ממנה סובל בריאות לבין תנאי עבודתו.

לאור האמור לעיל, יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולהכיר בליקוי ממנו סובל התובע בעור – "סולר קרטוזיס בגב אמה שמאל", כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, ואילו לדחותה ככל שהיא נוגעת לליקוי בריאות – "הפרעה חסימתית קלה (COPD)". בנסיבות העניין, על הנתבע לשלם לתובע סך של 4,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. יוער כי פסק דין זה ניתן בהרכב חסר שאינו כולל את נציג הציבור מר מועלם שכהונתו הסתיימה ואינו יכול לחתום עוד על פסקי דין, וזאת בהמשך להחלטת בית הדין מיום 06/03/16, שהצדדים לא הודיעו מאומה בעקבותיה.

על רקע תביעות נוספות של כבאים להכרה במחלת הסרטן כנובעת מתנאי עבודתם ככבאים אשר התקבלו ע"י הנתבע הגיש אף התובע את התביעה דנן בה ביקש להכיר במחלתו על בסיס תורת המקרוטראומה או כמחלת מיקצוע.

במסגרת פרק הסיכום והמסקנות כתב המומחה כי – "ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל... ניתן להגיד שליקויו של התובע נגרם על דרך של פגיעות זעירות...". עם זאת, הוא כתב כי "להערכתי, השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמים האחרים, כולל גיל התובע והעישון, משמעותיים יותר ולהערכתי, תרומת חשיפתו התעסוקתית לא עולה על 20%". עקרי הדברים מתוך התשובות לשאלות ההבהרה בהתייחס לשאלות ההבהרה ציין המומחה כי המחקרים שמדברים בעד קיומו של קשר סיבתי בין העיסוק בכבאות לסרטן שלפוחית השתן אינם עונים לקריטריונים המחקריים של "ברנרד היל" (כך במקור.

...

על רקע האמור נראה, על פניו, כי היה על המומחה לקבוע שתרומת תנאי העבודה בכבאות גבוהה מ-20% (ירידה של 50% במספר הסיגריות שווה לעלייה ב-50% בתרומת תנאי העבודה בכבאות – 15% כפול 1.5 – בהנחה של השפעה ליניארית לגבי העישון).

כיוון שסרטן שלפוחית השתן הוא נדיר יחסית לא נאסף מספיק מידע על מנת לקבוע באופן מובהק את תוספת הסיכון של הכבאים לחלות בו. עם זאת – לאחר עיון בחוות הדעת הרפואית ובתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, כפי שהובא לעיל בהרחבה, ולאחר שמצאנו כי על סמך הנתונים המחקרים שהביא המומחה ניתן להגיע גם למסקנה שונה ואף הפוכה מזו של המומחה - הרי שאנו קובעים כי יש בנתונים אלה, שעה שהם מיושמים על נסיבותיו של התובע ובכלל אלה - פרק הזמן הארוך שבו עבד ככבאי, אינטנסיביות העבודה ומסוכנות החומרים אליהם נחשף להטות את הכף לעבר המסקנה שלפיה יש להכיר לא רק בקשר שבין תנאי עבודת הכבאי לבין הסיכון לחלות בסרטן שלפוחית השתן אלא גם בתרומה המשמעותית של תנאי העבודה להתפתחות המחלה אצל התובע בהתאם לנדרש בפסיקה.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן שמחלת סרטן שלפוחית השתן של התובע תוכר כפגיעה בעבודה כמשמעותה חוק הביטוח הלאומי.

השופטת ורדה וירט-ליבנה בפנינו ערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי על פסק דינו של בית הדין האיזורי בירושלים (השופטת הראשית רונית רוזנפלד ונציגי הציבור גב' יעל רייכמן ומר יצחק פיינברג; בל 1893/02), אשר קיבל את תביעתה של המשיבה להכיר בליקוי בשמיעתה כמחלת מיקצוע על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ב-1995 (להלן גם - החוק).

הרעשים שהתובעת הייתה חשופה אליהם היו מסוגים שונים ובמיקומים שונים לרבות - בזמן נסוי כלים, סירנות, הפעלת מנועי הרכבים, מדחסים, משאבות גנרטורים, משורים דוחפי עשן, מעבר כבאיות, הפעלת פעמון אזעקה, וכיוב' (ראה בדו"ח).

ובאשר לתורת המקרוטראומה - המומחה הרפואי השתמש במילים "סביר", "יתכן", ולכל היותר קיימת אפשרות שחלק קטן מהליקוי בשמיעתה נובע מחשיפתה לרעש אפשרות זו ולא מחמת הספק.

...

בית הדין האזורי, למרות חוות הדעת החד משמעית של המומחה, קבע כי מדובר במחלת מקצוע ואת מסקנתו זו אין אנו מקבלים.

המומחה מסביר היטב מדוע אין לראות בליקוי השמיעה של המשיבה מחלת מקצוע הגם שהונחה בפניו תשתית עובדתית כי המשיבה הייתה חשופה לרעש מזיק ולא מצאנו כי יש מקום להתערב במסקנתו זו. כאשר מדובר בהשפעה מזערית וקטנה ביותר עקב החשיפה לרעש על המחלה לא ניתן לראות זאת כמחלת מקצוע שהרי הנזק והירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור אמור לבוא בעיקרו כתוצאה מן החשיפה לרעש וכאשר מדובר בהשפעה מינורית לא ניתן לראות קשר סיבתי בין החשיפה לרעש לבין ליקוי השמיעה הקשה שממנו סובלת המשיבה כאשר המומחה מסביר היטב ממה נובע אותו ליקוי שמיעה ומהסברו זה עולה, כי ליקוי השמיעה אינו נובע מן העבודה ואינו מהווה מחלת מקצוע.

סוף דבר - הערעור מתקבל ללא צו להוצאות.

המדובר בתובענה במסגרתה מבקש התובע להכיר בליקויים שבכתפיו ובעמוד השידרה הצוארי כפגיעה בעבודה לפי תורת המקרוטראומה.

עוד קבע המומחה: "ניתן לקבוע סבירות מעל 50% לקשר בין העבודה להחמרה במצב הכתפיים אך אין סבירות מעל 50% לקשר בין העבודה ככבאי לליקוי בצואר". ביום 1.1.23 השיב המומחה על שאלות ההבהרה שנשאל תוך שהוא מציין שאין מקום לשינוי מסקנתו בחוות הדעת המקורית.

מעבר לנדרש, ציין המומחה כי לפי התעוד הרפואי עיקר ההפרעה בצואר נובעת מהארוע התאונתי בשנת 2007 והוחמרה עקב תאונת דרכים משנת 2016.

...

מכל האמור לעיל עולה, כי המומחה ערך דיון מקיף ביחס למצבו הרפואי של התובע בכלל ובמישור האורתופדי ביחס לכתפיו ולצווארו בפרט.

גם ביחס למסקנתו לפיה שלל קשר סיבתי ביחס לליקויים בצווארו של התובע, ענה המומחה על שנשאל, ונימק מדוע הגיע למסקנה אליה הגיע גם אם היה מאמץ את טענת התובע לפיה אחז במצטבר בזרנוק 100 דקות ביום.

לאור התוצאה אליה הגענו, ישלם הנתבע לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪ והוצאות משפט בסך 800 ₪ תוך 30 ימים מהיום.