עניינו של הערעור בתביעה שהוגשה נגד המערערת-האגודה השיתופית מושב אליפלט, בגין הפרות של חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), התשכ"ה-1967 (להלן: "החוק").
ביום 26/9/06 חתמה המערערת, אגודה שיתופית בע"מ (להלן-"המערערת" או "האגודה") השייכת למועצה האיזורית "מבואות חרמון", על חוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל ועם הסוכנות היהודית, לפיו הוחכרו לה מקרקעין-"משבצת קרקע" לתקופה של 3 שנים לצורך ישוב חקלאי.
טענתה העיקרית של המשיבה – בשמת גלין, מתוקף הסמכה על פי החוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההתיישבות"), היא כי האגודה קיבלה על פי חוזה החכירה קרקע השייכת למדינה, ולכן היה עליה לשאת באחריות למתרחש בקרקע, לעבד אותה ולמנוע כל הפרה.
סעיף 6 לחוק קובע את הסנקציה בגין שימוש חורג כך:
"(א) מי שהפר הוראה מהוראות סעיפים 2 או 3 לגבי קרקע חקלאית פלונית שהוא מחזיק בה או לגבי המכסה האישית שניתנה לגביה, ועל אף התראה בכתב מאת שר החקלאות, או ממי שהשר הסמיכו לכך בהודעה ברשומות, לא חדל מן ההפרה תוך חודש ימים מיום קבלת ההתראה, רשאי שר החקלאות, או מי שהשר הסמיכו לכך בהודעה ברשומות, לתבוע בועדה הפקעת זכותו לגבי אותה קרקע חקלאית ולמכסה האישית שניתנה לגבי אותה קרקע".
סעיף 11 לחוק קובע את נטלי ההוכחה בדיון זה כדלקמן:
"הוכח בוועדה שאדם זולת המחזיק או שכיריו עשה בקרקע החקלאית פעולות הקשורות בהכשרת הקרקע, בעיבודה, בזריעתה, בשתילתה, בטיפול בצומח הקשור בעיבודה, באיסוף יבולה או בשימוש במים לעיבודה, או נהג בה באופן אחר מנהג בעלים, תהא חובת הראיה על המחזיק שלא נהג בקרקע שימוש חורג".
הטענה כלפי המערערת היתה "שימוש חורג" כאמור בחוק.
...
זהו מקרה שבו אין מקום לדחיית הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בפסק-הדין, הממצאים שנקבעו בפסק תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בפסק כל טעות שבחוק.
אשר על כן הערעור נדחה בזאת.
המערערת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ צמוד מהיום.
