תביעת ירושה במקרקעין מכוח מתנה בלתי רשומה

בנסיבות האמורות, כאשר המבקש רכש חלק מהמקרקעין, אמו המנוחה לא יכולה הייתה לצוות או לתת מתנה למשיבה חצי מהזכויות במקרקעין.

כיום, רשומות הזכויות במקרקעין על שמה של המשיבה, מכוח צו הירושה שניתן לאחר מות אימם של המבקש והמשיבה.

המבקש לא היתנגד למתן צו ירושה, מאחר שלא ידע כי זכויותיו אינן רשומות.

אשר לטענת ההתיישנות – המשיבה טענה כי התביעה הוגשה בחלוף יותר מ-40 שנים מאז חתימת תצהיר הויתור, שמכוחו נמחקו לכאורה זכויותיו של המבקש במקרקעין.

...

הבקשה לסילוק על הסף בבקשה טענה המשיבה כי יש לדחות את התביעה מנימוקים של העדר עילה, מעשה בית דין, התיישנות, השתק פלוגתא והשתק עילה, כמו גם בשל אי תשלום אגרה.

אני מקבלת את טענת המבקש בעניין זה, שלפיה אין יסוד להגשת תביעה לפיצוי, בהעדר בירור והצהרה על זכויותיו.

לפיכך, טענת המשיבה לקיומו של מעשה בית דין לא בוססה ואין בידי לקבלה.

לאחר ששקלתי בדבר, סבורתני כי טענת ההתיישנות טעונה בירור עובדתי ומשפטי, אשר יעשה במסגרת ההליך העיקרי, ואין להכריעה בשלב זה. לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

המשיב 2 הוא יורשו היחיד של הסב, מכוח צו ירושה שניתן ב-25/11/2010 (נספח 2 לבקשה), אך רישום הזכויות בחלקה לא הוסדר והיא נותרה רשומה על שם הסב המנוח (נספח 3 לבקשה).

כותרת ההסכם היא, כאמור, "הסכם הענקת זכויות במקרקעין במתנה (ללא תמורה)". המשיב 2 הוגדר "המעביר" והחייב הוגדר "המקבל". במבוא ההסכם נכתב כי המעביר זכאי להרשם כבעל זכויות חכירה לדורות במקרקעין מכוח צו ירושה; כי המעביר מתכוון לפעול לרישום זכויותיו, להארכת החכירה ו"לפיצול המקרקעין לשני מגרשים"; וכי "[]המעביר מעוניין להעניק במתנה (ללא תמורה) למקבל את המיגרש (וכל הבנוי עליו) המהוה את החלק הצפוני של המקרקעין, בשטח ששטחו המדוייק ייקבע ע"י המינהל בעת ובמסגרת פיצול המקרקעין לשני מגרשים כאמור (להלן: 'הנכס')". בגוף ההסכם מסכימים הצדדים על העברת הנכס במתנה (סעיפים 3-2); "מתחייבים לעשות כל שיידרש" לצורך הארכת תקופת החכירה ופיצול החלקה לשני מגרשים, שאחד מהם הוא הנכס שניתן במתנה לחייב (סעיף 4); מסכימים כי החייב יישא בעלויות הכרוכות בהארכת החכירה ובפיצול (סעיף 5); ומבהירים כי ההסכם תקף "כבר מעת חתימתו" ואם לא ניתן יהיה לפצל את המקרקעין "מכל סיבה שהיא, יישאר הסכם זה בתוקף והצדדים ימשיכו להחזיק ולהיות בעלי הזכויות במקרקעין במושאע" (סעיף 6).

עוד הם טוענים כי בית המשפט זה נעדר סמכות לידון בבקשה והיה על הנאמנת לפנות בתביעה לאכיפת הסכם בבית משפט אזרחי.

רביעית, הבקשה היא לבניית "ממ"ד + שטח מגורים + גג מעל משטח מרוצף לבית קיים" ולא רק ממ"ד. נדגיש כי ראיות אלו לעצמן אינן חזקות וקשה ללמוד מהן על בעלות, אך כשהן מצטרפות ליתר הראיות, לקיומו של חוזה מתנה, להעדר סממנים חצוניים לביטולו, ולסכסוך המשפחתי הנמשך, מאזן ההסתברויות נוטה למסקנה כי האפשרות שהמתנה לא בוטלה סבירה מן האפשרות ההפוכה.

...

הראיות אינן תומכות בטענת המשיבים כי המתנה בוטלה ב-2011, ולכן דין הבקשה להתקבל.

המסקנה מכל אלו היא כי המשיבים לא הוכיחו שהסכם המנתה בוטל ב-2011 או מאז, והראיות מחזקות מסקנה הפוכה לפיה ההסכם לא בוטל.

בנסיבות אלו יש לקבל את בקשת הנאמנת ולאפשר רישום זכויות החייב לפי ההסכם במרשמים, כפוף לדין ולכללי המנהל.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

כפי שטוען התובע עצמו, הכוונה הייתה להעניק לו, ללא תמורה, את זכויותיו של סם במקרקעין (מכוח היותו היורש של מיני).

אין חולק כי הנכס לא הוקנה לתובע – המתנה לא הושלמה (ברשום) – ועל כן המרב שהתובע יכול לטעון לו הוא לקיומה של "התחייבות לתת מתנה" (ראו למשל ע"א 6439/99 "טפחות" בנק משכנתות לישראל בע"מ נ' פרח, פ"ד נח(2) 106 (2003)).

בכך דומה סעיף 5 לחוק המתנה לסעיף 8 לחוק המקרקעין, שאף הוא קובע דרישת כתב מהותית – ולא ראייתית גרידא – הנובעת מחשיבות העסקה (ראו ע"א 726/71 גרוסמן את ק.ב.ק. שותפות רשומה נ' מינהלי עיזבון המנוח יהושע בידרמן, פ"ד כו(2) 781, 789-788 (1972)).

אך לפני כן אציין כי הנתבע העלה בסיכומיו כמה טענות מקדמיות, ובהן היתיישנות; העדר יריבות; אי-צירוף בעלי-דין נדרשים (עיזבונו של עו"ד שנייר – נוכח הטענות שהושמעו כלפיו, והרשל – היורש של סם ומי שעתיד להפגע ממתן הסעד המבוקש בתביעה זו); העדר חוות דעת לגבי הדין הזר (בשים לב בין היתר לכך שההתחייבות הנטענת ניתנה בארצות-הברית, שם היה מקום מושבו ומרכז חייו של סם); והגשת ראיות שלא בהתאם להוראות הדין (הכוונה לתמלילי שיחות).

בעקבות הבדיקות התחוור לעו"ד שנייר הקושי המשפטי להעביר את הזכויות במקרקעין לתובע (ראו למשל נספח 17 לתצהיר התובע – מיזכר פנימי של עו"ד שנייר משנת 2012, שבו נכתב כי שני עורכי דין שעימם נועץ אישרו שמתנת מקרקעין בעל-פה אינה אכיפה בישראל; כי התובע צריך היה לדאוג שעורך דינו ינסח שטר מתנה – אך לא עשה כן; וכי למרות זאת, יש נכונות לשקול הסדר עם התובע; ראו גם נספח 34 לתצהיר התובע, דוא"ל מיום 16.3.2018, שבו כתב עו"ד שנייר – למרות נכונותו להסדר פשרה שיחסוך עלויות היתדיינות – כי סם לא העביר במהלך חייו את המקרקעין לתובע, גם לא הוריש אותם לתובע בצוואתו, וכי אף אם התובע מאמין בתום לב שסם התכוון להעביר לו את הזכויות, הרי שלא מדובר בכוונה המקימה עילה בת-תוקף נגד העזבון).

...

סוף דבר לאור המקובץ, דין התביעה להידחות – וכך אני מורה.

בית המשפט שיקף (לא אחת) את תמונת הסיכויים והסיכונים בניהול ההליך, אך בסופו של דבר ההליך נוהל עד-תום, לרבות שתי ישיבות קדם משפט, ישיבת הוכחות וישיבה לשמיעת סיכומים בעל-פה. הנתבע נדרש להגיש תצהירי עדות ראשית, ובמועד ההוכחות נחקרו שני עורכי דין אמריקאים (הנתבע ועו"ד בנקוב).

בהסכמת התובע, עדים אלה לא נדרשו להגיע ארצה אלא העידו בהיוועדות חזותית, אולם הנתבע נדרש לשאת בעלויות הכרוכות בכך, לרבות תרגום (ראו גם החלטתי מיום 21.12.2021).

התביעה הוגשה משום שהחלקה רשומה על שם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), אך בני המשפחה אינם מצליחים לשתף פעולה כדי לרשום את הזכויות על שם המנוח ובהמשך על שמם כיורשיו.

יצוין כי תובעת 2 מודה שנתבע 3 החל לטעון שהסכם המתנה לא בוטל חודשים אחדים לאחר מות המנוח, אך העובדה שלא פעל לרישום זכויותיו מכוח המתנה במרשמי המקרקעין במשך כל השנים שחלפו למרות שישב בקרקע ועיבד אותה, מחזקת את המסקנה כי גם הוא ידע שהמנוח ביטל את המתנה.

...

דין הטענה להידחות, שכן הצורך להכריע בהסכם המתנה הוא אגבי לרישום, ונובע מסירובה של נתבעת 2 לשתף פעולה עם הרישום בטענה שלנתבע 3 זכויות מכוח המתנה.

בנסיבות אלו נדחות טענותיה כי התובעים לא הוכיחו כי היא מסרבת לשתף פעולה, והתביעה מולה מתקבלת במובן זה שניתן צו, כמבוקש בסעיף 15.2 לכתב התביעה, המורה לנתבעת 2 לחתום על מסמכים הנדרשים להעברת הזכויות בחלקה על שם המנוח ובהמשך על שם היורשים.

סוף דבר התביעה מתקבלת כמפורט למעלה.

טענות האח אלמוני - הנתבע מס' 1 (באמצעות יורשיו הנתבעים מס' 8-1) והאח פלמוני - הנתבע מס' 9 התביעה היתיישנה לפני 15 שנה, מתוקף טענתם כי ענייננו במקרקעין לא מוסדרים; הסכם המתנה בוטל על ידי הסבתא המנוחה זמן קצר לאחר חתימתו, ויש עדים רבים לדבר.

כך או כך, על התובע להניח את דעתו של בית המשפט כי עשה כל שלאל ידו על מנת לאתר את כל מי שעלול להפגע מן הסעד הנתבע, ואין מקום לקבל את גישתו לפיה כל מי שעלול להפגע מהסעד רשאי לבקש להצטרף להליך, כאילו הדברים לשיטתו אינם נוגעים לו. אפיון הנכס: התובע עותר למתן סעד הצהרתי על דירה שאינה רשומה או מוכרת כיחידה או תא לפי כל דין על המקרקעין.

...

שהרי פסק דין הצהרתי יפה הוא כלפי כולי עלמא, וגם אם יאחז בו התובע בידיו, כיצד ישויך פסק הדין לאותה הדירה, וכיצד תתואר בו הדירה במצב הרישומי הנוכחי? התובע ממאן לתת תשובות בהקשר זה. יוצא אפוא שיש להקדים ולהסדיר את אפיון הדירה מושא ההסכם והתביעה ואין מקום בשלב זה אף להתיימר ולקבוע כיצד יעשה הדבר – בהינתן המצב הנוכחי וריבוי היורשים ובעלי הזכויות הפוטנציאליים במגרש.

סוף דבר מכל הנימוקים המנויים לעיל, אני קובעת כדלקמן: אני מורה על מחיקת התביעה על הסף.

התובע ישלם לידי הנתבעים 8-1, באמצעות בא-כוחם, הוצאות משפט בשיעור 3,000 ₪; בנוסף ישלם לידי הנתבע מס' 9 הוצאות משפט בשיעור 3,000 ₪.