תביעת יורשת נגד קרן פנסיה ומעסיק על אי-יידוע בדבר משיכת כספים

בית דין איזורי לעבודה בירושלים סע"ש 37513-08-17 15 דצמבר 2019 לפני: כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא נציג ציבור (עובדים) גב' דרורה נבון נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק אופנהיים התובעים 1. שמחוני דוינו ואח' 2. נעים דוידו 3. ישראל דוינו 4. ציונה מועלם 5. ניסים דוינו 6. יורם דוינו 7. אלי דוינו ע"י ב"כ: עו"ד אליהו שרשבסקי הנתבעים קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות ע"י ב"כ: עו"ד יובל בן טוב פסק דין

מתוקף חובת הנאמנות ותום הלב החלות על הנתבעת, היה עליה להודיע למנוחה על זכאותה לקבלת קצבת שארים, ובייחוד לאור העובדה שהנתבעת ידעה על פטירת המנוח וביקשה למשוך את תשלומי הקיצבאות ששילמה לאחר הפטירה מבלי ליידע את המנוחה על זכאותה.

ר' רע"א 9041/03 עבדו בטחיש נ' מדינת ישראל ומשרד הבטחון (18.8.05) – "נוכח חשיבותה של זכות הגישה לערכאות והמגמה לשמר את זכויות התובע שנפגעו, נוטה בית משפט זה ככלל לצמצם את הקף פרישתו של מוסד ההתיישנות (ראו והשוו: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 445-444). אולם הצמצום הוא כמובן רק בנסיבות המתאימות לכך. נסיבות כאלו מתקיימות, למשל, כאשר היה הצדק סביר להשתהות בהגשת התביעה, כאשר לא נפגעה זכותו של הנתבע להיתגונן מפני התביעה וכאשר אין פגיעה באנטרס הצבורי לסיים מחלוקות (השוו: ע"א 7934/99 רייזנר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם), בפיסקה 7)". יצוין בהקשר זה, כי השיקולים המצדיקים מניעת טענת היתיישנות, נוגעים בעיקר לנסיבותיו הספציפיות של המקרה, כאשר מנגד, לעובדה כי מדובר בהליך בתחום הבטחון הסוצאלי, ובכלל זה תביעה של עמית כנגד קופת הגמל אין משמעות מיוחדת (ר' ע"ע 17/03 מריו ויינגרט נ' מבטחים מוסד לבטחון סוצאלי של העובדים בע"מ (9.5.05), להלן: "עניין ויינגרט").

בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי "תקנון הקרן הנו מיסמך גלוי ופתוח לכל עמיתי הקרן והמערער בכללם. בהיות התקנון גלוי ופתוח לעין כל, אין בסיס לטענה בדבר היות המידע שבו מוסתר מעין המערער ומאחרים." (ע"ע (ארצי) 303/07 אוחנה - מבטחים קרנות פנסיה (30.12.07)).

כמו-כן, למדנו כי התובעת דאגה למשוך כספי הקצבה מחשבון הבנק גם לאחר שנפטר, כך שאין ספק כי היא ו/או בני המשפחה ידעו בשעתו אודות קיומה של קרן פנסיה המזכה את המנוח בקיצבת זקנה.

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי גם "חשד המתעורר אצל תובע ואף חשד בכוח (צריך היה לחשוד) ייחשב כ"קצה חוט" המתחיל את מרוץ ההתיישנות ומבטל את השעיית המרוץ לפי סעיף 8" (ר' ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל 19.9.2010). לטעמינו, הידיעה הברורה אודות הזכאות לקבלת קצבת זקנה מספיקה על מנת להוות את 'קצה החוט' (ואף יותר מכך) שבעטיו היה נידרש ממנה לפעול ולברר את זכאותה לקבלת הקצבה במקום התובע.. יתירה מכך, פעולתה האקטיבית של התובעת 4 שמשכה כספים מהחשבון לאחר הפטירה, עשויה ללמד כי היא הניחה שהמנוח היה זכאי לקצבאות אותן משכה. לכן, הפסקת תשלומן, הייתה אמורה לעורר חשד, שהצריך פנייה אל הנתבעת.

כאמור לעיל בעיניין ויינגרט, החשיבות בהגנה על אינטרס ההסתמכות של הנתבעת, נועד גם להגן על יתר המבוטחים.

התוצאה עלולה להיות, כפי שבעניינינו, העדפת יורשים בעל אינטרס כלכלי על פני מבוטחים קיימים שהבטחון הסוצאלי השוטף שלהם הוא שמוגן בקרן הפנסיה- בנגוד ברור למטרות הסוציאליות של הקופה.

...

בעניין זה, אנו סבורים כי יש לבכר את אינטרס ההסתמכות של הנתבעת המסוייג בגבולות ההתישנות.

סוף דבר התביעה נדחית.

בנסיבות הענין לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.

היא מבקשת להחיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות וטוענת כי לא ידעה ולא יכלה לדעת שהיא זכאית להשאר בפנסיה תקציבית, כאשר עניין ביטוחה הפנסיוני לא עלה במהלך השנים כלל ולא עלה אצלה כל חשד כי הערייה כמעסיקתה מוליכה אותה שולל בעיניין זה. במסגרת סיכומי תשובתה היא ביקשה להחיל את סעיף 9 לחוק ההתיישנות וטענה כי מר מזרחי ונציג ממונה על השכר מסרו הודאה בקיום זכותה לפנסיה תקציבית.

בענין וקסלר נקבע כי ככלל מועד הווצרות העילה לעניין דיני ההתיישנות ולצורך תביעה לתשלום פיצוי מן המעסיק בגין אי הפרשה לקרן פנסיה נקבע לפי המועדים שבהם היה על המעסיק לבצע את ההפקדות, ולא לפי מועד קרות הארוע המזכה לפי תקנון קרן הפנסיה.

אנו סבורים, כי מצב דברים זה מחייב את המסקנה כי זכות הבחירה בין שני מסלולי הפנסיה היא זכות חד פעמית, ועילת תביעה בנוגע לבחירה מתיישנת שבע שנים לאחר ביצוע הבחירה.

אף אם נניח לטובתה של  קידר כי חליפת המכתבים שנמשכה גם לאחר שנת 1998 יצרה מצג בדבר אפשרות צירופה של קידר לקג"מ גם במועד זה - ומבלי להביע עמדה בדבר ההתכנות לכך לגוף הענין (ראו: עניין בראל) - הרי שהמכתב האחרון בעיניינה נשלח ב 9.7.00.

"השעיית מירוץ תקופת ההתיישנות עקב היתנהגות פסולה של הנתבע" דיון והכרעה -סעיף 7 לחוק ההתיישנות קובע כך:""מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נימנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו;  

מעדותה של התובעת עלה הרושם כי היא נתנה אמון מלא בערייה בכל הנוגע לזכויותיה הפנסיוניות עת שהתקבלה לעבודה (עמוד 15 שורה 23-26 לפרוטוקול) ואף לא טירחה ליידע בעצמה את הערייה כי היא מבוטחת בפנסיה תקציבית בהיותה עובדת קבועה במדינה (עמוד 15 שורות 14-27 לפרוטוקול).

מן האמור לעיל עולה כי התובעת היתה מודעת לקיומה של קרן פנסיה צוברת אליה מופרשים כספים מדי חודש ולא שוכנענו אחרת.ובדחיית התנאי הראשוני כאמור, הרי שמתייתר הדיון בשאלה האם התובעת הוכיחה כי חוסר הידיעה נבע מסיבות שלא היו תלויות בה ושגם בזהירות סבירה לא יכולה היתה למנוע את אי גילוין.

...

לסיכום למרות שהשתכנענו כי דינה של תביעה זו להידחות מחמת התיישנותה, מצאנו לנכון לעמוד גם על הטעמים לפיהם יש לדחותה אף לגופה, הואיל וענין לנו בזכות לגמלה.

סוף דבר - לנוכח המפורט לעיל הרינו מורים על דחיית התביעה גם מחמת התיישנותה וגם לגופה.

הוצאות משפט -חרף התוצאה אליה הגענו וכיוון שמדובר בזכויות לגמלה, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 10036-10-19 ניתן ביום 01 יוני 2020 תומר טל המערער מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ המשיבה לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי טבצ'ניק בשם המערער – עו"ד אדרה רוט פרידלר בשם המשיבה – עו"ד יובל בן טוב פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור גב' אורלי מלי ומר יוסף רובינשטיין; ק"ג 38732-01-17), שבו נדחתה תביעתו של המערער למשיכת כספי הצבירה מקרן הפנסיה של המשיבה.

על הוראות התקנון המאפשרות משיכת כספי הצבירה, הרקע לשילובן בתקנון הקרן, תכליתן ופרשנותן עמד בית דין זה אך לאחרונה בע"ע (ארצי) 49778-06-19 נתיב קרן פנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות – ויזל (11.2.2020), ואיננו מוצאים מקום לחזור על האמור שם. על פי תקנון הקרן, נוכח העובדה ששולמו למנוח קיצבאות נכות לא קמה זכאות למנוח או ליורשיו למשיכת כספי הצבירה.

הגרסה לא התקבלה, בין היתר מהטעם שבבקשתו של תומר מיום 24.12.2014 לקבלת כספי הצבירה לא הועלתה גרסה שכזו, וכל שנטען בבקשה הוא שבפגישות עם פקידי הסניף בחיפה הוא "קיבל מידע לגבי ההוצאה של אבי לפנסית מחלה ו'הגדרת נכות' אך לא ידעו אותי לגבי שום דבר מעבר לכך"; ובהמשך לגבי הפגישה השנייה נטען ש"גם שם לא קבלתי את המידע המלא לגבי הליך קבלת הכספים".

חובת הגילוי נגזרת מחובת הנאמנות ותום הלב ביחסים החוזיים שבין הקרן לבין המבוטח ולפיכך מצויה בסמכותו העניינית של בית דין זה. יחד עם זאת נבהיר כי לבית הדין לעבודה לא מסורה סמכות עניינית בתובענה כנגד קופת גמל שעילתה בפקודת הנזיקין [ע"ע (ארצי) 407/05 לם – מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ (21.6.2006); בר"ע (ארצי) 19168-07-19 שרובר – קורין ארד (חקלאות) בע"מ (9.1.2020)].

שנית, לא עלה בידי המערער להצביע על הוראת חוק מכוחה חתימתו על הבקשה לקיצבת נכות בטלה.

...

אין בידינו לקבל את טענת המערער כי למנוח לא שולמה קצבת נכות אלא "מקדמה על חשבון קצבה". מבחינת התכלית המונחת ביסוד סעיף 48 לתקנון הקרן אין שוני מהותי בין תשלום קצבת נכות לבין תשלום מקדמה על חשבון קצבה – מקדמה שמשולמת עוד לפני השלמת הליך טיוב הנתונים בהתייחס לעמית הקרן כדי שלא לעכב את התשלום לעמית.

לא מצאנו ממש בטענת המערער לפיה בנוסף לכך שקצבת הנכות שולמה במהלך התקופה של שישים החודשים לפני חודש הזכאות הראשון של העמית לקצבת זקנה, נשללת הזכות למשוך את כספי הצבירה רק בתנאי נוסף ששולמה קצבת נכות מלאה או חלקית במשך תקופה של 12 חודשים (כולל), בהתאם לסעיף 48(א)(3) לתקנון הקרן.

לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי שלפיה הקרן לא הפרה את חובת הגילוי.

סוף דבר – הערעור נדחה.

בשולי פסק הדין נעיר כי נראה לנו שמן הראוי שרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון תיתן דעתה על האופן שבו על קרן פנסיה לנהוג עת מוגשת בקשה לקצבת נכות על ידי אפוטרופוס, וזאת בהמשך לסעיף 47(א)(5ד) לחוק הכשרות שעניינה במשיכת כספים חד פעמית מקופת גמל.

על גבי טופס המשיכה צוין שהקרן ממליצה להיוועץ בסוכן הביטוח או יורשה מורשה בכל האמור בהשלכות משיכת הכספים על הזכויות בקרן הפנסיה.

שלאחר שקבלה הוראה בדבר משיכת הכספים לא בררה מדוע התובע מבקש למשוך את הכספים והאם באותה עת סובל התובע מקושי רפואי שעשוי לזכות אותו בתשלום, ואף לא יידעה את התובע שהוא רשאי למשוך את כספי הפיצויים ולהותיר בקרן את כספי הגמולים תוך שמירה על מעמדו כעמית.

בנוסף, היה על המעסיקה ליידע את התובע במועד מסירת מכתבי השיחרור שעומדת לו הזכות להגיש תביעה לפנסיית נכות מהקרן.

בתצהירו (סע' 15) נטען עוד שמנהל במעסיקה יעץ לו למשוך את הכספים הצבורים בקרן, וזאת מבלי שהזהיר אותו מפני אובדן הזכויות ומבלי שיעץ לו כמתבקש להגיש תביעה לפנסית נכות.

[footnoteRef:16] [16: בהחלטה מיום 18.5.20 הובהר שהעילה כנגד הקרן נוגעת לחובתה הנטענת לערוך בירור בנוגע למצב הרפואי של עמית במועד הגשת הבקשה למשיכת הכספים הצבורים או מתן מידע נוסף על השלכות הגשת הבקשה למשיכת הכספים, תוך שהובהר שכל עילה אחרת או נוספת, לרבות בעיניין ידיעתה של הקרן על מצבו הרפואי של התובע, לא קיימת באותה עת בכתבי הטענות ולא תוכל להתברר בהמשך, אלא אם התביעה תתוקן בשנית.

...

תמוה שהתובע לא החריג את התביעות והסעדים הנזכרים בתביעה כאן מתחולת הסכם הפשרה באופן מפורש ויש באמור כדי לחזק את המסקנה שהוויתור בהסכם הפשרה כולל גם את הטענות שהועלו בהליך כאן.

לא מצאנו לבחון את הטענות שהעלה התובע בנוגע להליך השימוע או סיום ההעסקה.

סוף דבר – התביעה נדחית.