התובעים הגישו תביעה זו, לתשלום בסך 78,747 ₪, תקבולים בגין פוליסת ביטוח חיים ע"ס 50,000 ₪ נכון ליום 1.10.2008, שהוציאה הנתבעת למנוח, בהתאם לחוק חוזה הביטוח תשמ"א 1981 ( להלן: "חוק הביטוח").
טענת ההתיישנות
סעיף 31 לחוק הביטוח קובע כדלקמן: "תקופת ההתיישנות לתביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח...".
סעיף 18 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 קובע כדלקמן: "...לעניין חישוב תקופת ההתיישנות, אין נפקא מינה אם הזכות נתבעת על-ידי הזכאי המקורי או על-ידי חליפו, ... ובילבד שאם נסבה הזכות בדרך ירושה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו נסבה הזכות...".
שילובן של שתי הוראות החיקוק מלמד, כי בתביעת ביטוח נקבעה היתיישנות מקוצרת של שלוש שנים בלבד ממקרה הביטוח.
בעניינינו, הפוליסה כלל לא נכנסה לתוקף, ולכן אין תחולה לסעיף האמור, כפי שנקבע בעיניין דוד מור: "...תוקף תעודת הביטוח שהונפקה למוֹר, הותנה בתשלום הפרמיה. מדובר בהצעה גרידא, שלא התגבשה לכדי חוזה ביטוח מחייב. קיבול הצעה שכזו נעשה באמצעות תשלום דמי הפוליסה. משלא שילם מוֹר את דמי הפוליסה, החוזה לא היתבטל, אלא - לא נכרת. אין איפוא לערעור דנן ולסעיף 15(א) דבר במשותף. בראשון מדובר בכריתת חוזה ביטוח, והשני עוסק בביטולו. אם לא נאמר כן, יווצר מצב שבו יוכל אדם לפנות לחברת ביטוח ולזכות בביטוח חובה לרכב בחינם למשך ימים ארוכים ..." (שם, פסקה 16 לפסה"ד).
...
נוכח כל האמור לעיל, בהתאם להלכה הפסוקה ברור שהפוליסה נכנסת לתוקפה אך ורק עם מילוי הטפסים וביצוע התשלום.
סיכומו של דבר
ראשית נקבע, כי התביעה התיישנה בחלוף שלוש שנים יום מותו של המנוח, או לכל המאוחר שנה מצו הירושה (אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות, שבענייננו כבר חלפה).
נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.