כספי הפיצויים הם חלק מתכנית הפנסיה המקיפה ולכן אין התובע זכאי לתשלומם מכוח סעיף 5 לחוק פצויי פיטורים לאחר שהמנוחה קיבלה קצבת נכות.
כמו כן, אין מחלוקת שהמנוחה קיבלה קצבת נכות מהקרן ולכן היא נכנסת להגדרה של "נכה שהיה זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן".
בנסיבות אלה, משהמנוחה נכנסת להגדרה של "נכה שהיה זכאי לקבלת קצבת זקנה מהקרן", אין לתובע (היורש היחיד של המנוחה) זכאות למשוך את הכספים בסכום חד פעמי מהקרן בהתאם להוראות סעיף 49ה' לתקנון.
בשולי הדברים נציין כי צודקת הנתבעת בכך שהתובע לא טען באופן מפורש בכתב התביעה שהוא זכאי למשיכת כספים בסכום חד פעמי בהתאם להוראות סעיף 48 לתקנון.
אולם לטעמנו משבחוות דעת היועץ הפנסיוני שצורפה לתצהיר התובע היתייחס היועץ לזכאות מכוח הוראת סעיף זה, ומשניתנה לנתבעת היזדמנות להתייחס לטענה זו במסגרת התצהיר מטעמה, אין לראות בטענה זו משום "הרחבת חזית אסורה".
בנסיבות העניין, התובע לא הוכיח שיש לו זכאות למשיכת כספים מכוח הוראת סעיף 48 לתקנון.
...
כאן המקום לציין כי אנו דוחים את טענת התובע שלפיה הקרן לא השיבה באופן מהותי לפניותיו, פרט למשלוח מכתב לקוני המפנה להוראות התקנון האחיד[footnoteRef:20].
אי לכך, דין טענותיו של התובע באשר לאי טיפול הקרן בפניותיו – להידחות.
בנסיבות אלה, דין טענת התובע לזכאותו לתשלום פיצויי פיטורים או לפדיון הכספים שהופרשו לפיצויי פיטורים, בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים – להידחות.
לסיכום: התובע אינו זכאי לפדיון הכספים שהופרשו בתקופות עבודתה של המנוחה בסכום חד פעמי בהתאם להוראת סעיף 49ה לתקנון, מכיוון שהמנוחה קיבלה קצבת נכות לפני פטירתה.
סוף דבר
התביעה נדחית.
