תביעת יורשים לזכויות במקרקעין של מנוח ללא צוואה

עם זאת אציין, כי המכלול הנסיבתי, ובכלל זאת העובדה כי הסכם המתנה נחתם לאחר הסתבכותו הפלילית החמורה של החייב, בתקופה בה היה הוא עצור בגין מעשה זה, וכשלושה חודשים בטרם הוגשה נגדו תביעת הנזיקין של יורשי המנוח, וכן העובדה כי בהמשך (לאחר הגשת התביעה) החייב המשיך והוציא מידיו זכויות בנכסי מקרקעין נוספים והעבירן למשיב, מעלה על-פניו ספק גדול באשר לתום לבם של המעורבים.

לטענתו, "הדרת" הבנות מהצוואות לא היתה מקובלת על האחים, ולפיכך הוסכם ביניהם כי תערך היתחשבנות ביחס לנכסים באופן שכל אחד מהאחים והאחיות יקבל את חלקו באופן שוויוני.

זאת ועוד, כעולה מנסחי הרישום ההסטוריים שצורפו, בפועל פעלו היורשים לפני שנים רבות לרישום זכויותיהם לפי צוי קיום הצוואות של המנוחים, דבר שאיננו מתיישב באופן סביר עם הטענה כי כבר בסמוך למועדי הפטירה הוסכם על חלוקה אחרת בין היורשים.

...

סוף דבר: על יסוד כל המקובץ לעיל, בקשות הנאמנת מתקבלות בזה, ובהתאמה אני מורה כמפורט להלן.

אשר לבקשה 18; אני מורה על ביטול הערת האזהרה הרשומה לטובת המשיב על זכויות החייב במקרקעין הידועים כגוש 16524 חלקה 74.

אשר לבקשות 20 ו- 21; אני מורה על ביטול הענקת זכויות החייב למשיב במקרקעין הידועים כגוש 16529 חלקה 45; גוש 16523 חלקה 22; גוש 16521 חלקה 15; וגוש 16524 חלקה 82, כפי שנעשו במסגרת הסכמי חלוקת עיזבונות המנוחים.

המבקשים טוענים, כי בהליכים הקודמים נדונו אך ורק טענות בדבר זכותם במקרקעין כיורשי המנוח עודה עלי עדי, בעוד שעתה, בתביעה דנא, מבוקש סעד הצהרתי כי הם בעלי הזכויות במקרקעין, מכוח זכות עצמאית של 'חזקה נוגדת' – לא מכוח ירושה.

בשולי הדברים, הערה: בקשת רשות העירעור הוגשה בשמו של המבקש 1, על אף שהלה הלך לעולמו לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בטרם היה סיפק בידו להגיש את בקשת רשות העירעור, תוך שנטען כי "הבקשה מוגשת על דעתם ובהסכמתם של כלל יורשיו הפוטנציאלים של המנוח". בהחלטה מיום 11.4.2021, התבקשו המבקשים "להבהיר מהו המקור החוקי שמאפשר להם להגיש את הבקשה, כפי שעשו, בשמו של המנוח". ביום 18.4.2021 הגישו המבקשים הודעת עידכון, שבה טענו כי "סד הזמנים הקצר [...] לא איפשר להם לפעול תחילה לשם הוצאת צו קיום לצוואה", וכמו כן צירפו "כתב הסכמה וייפוי כוח בשמם של כל היורשים". על רקע הדברים הללו, טענה המשיבה כי "הדין אינו מכיר במעמד של 'יורשים פוטנציאליים' [...] בהיעדר צו ירושה או צו קיום צוואה", כי "אין להתיר למבקשים להגיש את בקשת רשות העירעור [...] בהיעדר צו ירושה או צו קיום צוואה", וכי יש לקצוב "מועד קרוב למבקשים לצורך הסרת מחדלם". המשיבה הוסיפה והטעימה, כי במצב הדברים הנוכחי, בין אם תיתקבל, בין אם תדחה בקשת רשות העירעור, "לא ניתן לדעת לבטח כי ההכרעה [...] תחול כלפי כל הגורמים הנוגעים לעניין". עוד הודגש בהקשר זה, כי קיים צורך עז להביא לידי סיום את ההליכים בנידון דידן, שנידון בגלגולים חוזרים ונשנים "זה עשורים". למרות שמבחינה פורמאלית יש ממש בטענות המשיבה, בנסיבות, לא ראיתי מקום להורות על מחיקתו של המנוח מן הבקשה.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור – נדחית בזאת.

( 6-7 כיורש נוסף של המנוח (נספח ט' לתצהיר התובע ביום 16.2.2010 היתקיים דיון בהליך הנ"ל במעמד האפוטרופסיים של הנתבעת 6, התובע 4 וב"כ היועמ"ש. במסגרת הדיון טען ב"כ היועמ"ש כי ההסתלקות אינה לטובתה של הנתבעת 6, ומשכך הודיע התובע 4 כי 13 הוא "מושך את הבקשה". ביום 16.2.10 ניתן פסק דין למחיקת התובענה (ר' פסק הדין בא"פ 25901- 14 .

לטענת התובע 4, לאחר שהניסיון תיקון צו הירושה אחר המנוח לא צלח, הוא ביקש לערוך הסכמי חלוקה בין היורשים ובמקביל הגיש ביום 23.9.2012 בקשה ללישכת רישום המקרקעין לרישום ההסכם (נספח ו' לתצהיר התובע 4).

ש: ת: 4,000 , אנחנו נסענו כולם לירושלים, כולם, גם הבן דוד שלי וקיבלנו ועוד קצת ( אני לא זוכרת עוד (עמ' 198 , ש' 27-34 יוצא איפוא כי בפועל עיזבון המנוח חולק הן באמצעות רישום זכויותיו של המנוח בדירה על שם היורשים בלישכת הרישום במקרקעין והן באמצעות חלוקת כספים שהיו בחשבון הבנק של המנוח והועברו למנוחה ולאחר מכן לטענת חולקו ליורשים.

הסתלקויות אינן אלא תחבולה, שמטרתה לבטל למעשה את הצוואה, על מנת לחזור ולזכות לאחר מכן בחלקים מן העזבון, שלא לפי רצונו של המנוח".

...

אני ממנה את ____ ככונס נכסים לצורך ביצוע פירוק השיתוף בין הצדדים כמפורט להלן.

לצורך קידום הליך פירוק השיתוף, אני מורה כבר עתה על מינוי שמאי מטעם ביהמ"ש לצורך הערכת שווי הדירה.

אני ממנה את _____.

די בכך שבית המשפט הסתמך על ייפוי הכוח הבלתי חוזר, ייפוי כוח אשר מכוחו כלל לא ניתן היה להעביר זכויות במקרקעין לנתבע, כמו גם העובדה כי יורשי המנוח לא צורפו כצד להליך, אף כי הנתבע ידע על קיומן של טענות יורשי המנוח ביחס למקרקעין, בעת הגשת התביעה כמו גם קביעתי לעיל לפיה לא הוכחה התקיימות עסקת 2004, כדי לקבוע כי פסק הדין בהמרצת הפתיחה אינו יכול לעמוד עוד, וזאת מבלי להכריע בטענות נוספות שהעלה התובע כמפורט לעיל.

אך התביעה הוגשה נגד עיזבון המוכר כנתבע פורמלי ולא הוגשה כל תביעה נגד המוכרת ז"ל. לטענתו, ההמצאה אל מחוץ לתחום בהליך נעשתה לכאורה לצאצאיהם החיים של המוכרים, אך ללא צו ירושה או צו קיום צוואה, כאשר הראיה היחידה לכך שהם היורשים היא תצהירו של הרב אשר, בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי התובע מיצה את זכויותיו כלפי המוכרים.

לפיכך אין ביכולתי להענות לסעד המבוקש במלואו ולהורות לרשם המקרקעין להעביר את מלוא הזכויות הרשומות על שם הנתבע על שמו של המנוח ללא הבהרת השטח המדויק המגיע למנוח, וללא שהדיירים המחזיקים בדירות שבבניין שבמגרש יהיו מודעים לכך וללא שיתבצע הליך מסודר מולם לבחינת זכויותיהם.

...

בטרם סיום בסוגית הסעד כעולה מכל האמור לעיל, הרי שקיבלתי את גרסת התובע ולפיה בעסקת 1984 נמכר ונרכש המגרש כולו.

סוף דבר התביעה מתקבלת במובן זה שנקבע כי הזכויות שנרשמו על שמו של הנתבע במקרקעין מבוטלות.

הערובה שהפקיד התובע במסגרת הסעד הזמני על פירותיה תושב לו. הנתבע ישלם לתובע הוצאות בסך של 50,000 ₪.

בהסכם המכר הצהיר הנתבע כי קיבל את זכויותיו במקרקעין בירושה מאביו המנוח, מכוח צוואה בעל פה בעדים.

לטענת התובע, הוא השהה את תשלום יתרת התמורה בשל הפרה יסודית של הסכם המכר על ידי הנתבע, בכך שלא הגיש בקשה לצוו קיום צוואה ולא רשם את הזכויות במקרקעין על שמו על מנת שניתן יהיה להעבירן על שם הרוכשים (הם התובע והנתבעת) בהתאם להסכם המכר.

הפרת הסכם המכר טענתו העיקרית של התובע, עליה למעשה מבוססת תביעתו היא כי היה רשאי להפסיק את תשלום התמורה כשהנתבע לא הוציא צו ירושה (או צו קיום צוואה) ולא רשם את הזכויות במקרקעין על שמו (של הנתבע).

אציין כי אילו הוכח כי הקומה השנייה בבית מושכרת לאדם זר, אפשר שהיה זה משנה את התמונה שכן אם אדם זר יכול להתגורר בבית, אפשר שגם התובע יכול להיות הבעלים של המקרקעין, אולם מאחר שטענה זו לא הוכחה והוכחשה נמרצות על ידי הנתבעים, אין בה כדי לשנות את עמדתי, כי גם אילו היה התובע זכאי לתבוע אכיפה של הסכם המכר, לא היה מקום ליתן לו סעד זה מאחר שאכיפת ההסכם איננה צודקת בנסיבות העניין.

...

במצב זה, כשהנתבע מודה כי קיבל סכום של 327,000 ₪ והנתבעת ידעה לפרט במדויק את הסכומים ששולמו על ידה ועל ידי התובע, אני קובעת כי הסכום שעל הנתבע להשיב בעקבות ביטול ההסכם הוא 327,000 ₪.

מאחר שהצדדים מנהלים (או ניהלו) הליך בבית המשפט לענייני משפחה בנוגע לחלוקת הרכוש בינהם, אני קובעת כי גם החלוקה של סכום ההשבה בינהם תיקבע בהתאם לקביעות בבית המשפט לענייני משפחה ובהתאם יידרש הנתבע לבצע השבה בתוך 30 יום מן המועד בו יתברר למי עליו להשיב איזה סכום.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי התביעה לאכיפת הסכם המכר נדחית והתביעה לביטולו מתקבלת.