תביעת יורשים בגין רשלנות רפואית באבחון סרטן ריאות

זאת לאחר שמומחה הנתבע, ד"ר קורט, קבע כי "לאור עבודות מחקר בחו"ל ובישראל על הקשר הסיבתי בין עבודה במעבדה לכימיה לבין סרטן השד, אני מציע לקבל את התביעה". המומחה מטעם הנתבע, ד"ר מונסטרסקי, שלל קשר סיבתי בין עבודתו של המנוח עם חומרים לבין פטירתו עקב מחלת הסרטן, מבלי לקיים דיון מעמיק ובירור רפואי-מדעי בספרות; ללא בחינה מעמיקה ובירור נסיבות התביעה; מבלי שעמדו בפניו המסמכים הרלוואנטיים מצד המפעל ולכן ללא ביסוס ראייתי; בנגוד לחוות הדעת מטעם התובעים וללא כל נימוק.

הגמשת דרישת הקשר הסיבתי בדיני הנזיקין משמעה הקביעה כי גורם כלשהוא התרשל וכי עליו לפצות את הניזוק.

ביום 5.6.2016 ביקשו התובעים להגיש ראיות נוספות כדלקמן: חוות דעת משלימה של ד"ר מלנקי הכוללת דו"חות ניטור ודו"חות בדיקת מנדפים במעבדה האנליטית (ת/10), חוות דעת משלימה של פרופ' ריכטר (ת/11), סיכום ביקור של מישפחת יזדיאן אצל מומחית לגנטיקה בענין הורשה של מחלת סרטן ריאות (ת/12), פרוטוקול מתיק אזרחי 7301-06 עיזבון המנוחה קלרה וובר ז"ל נ' אגן יצרני כימיקליים בע"מ של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת/13), פרוטוקול ועדת הכנסת בענין שריפה שארעה במפעל (ת/14), גיליונות בטיחות חומרים (MSDS) בהם מצוין החומר המסרטן ואיבר המטרה הוא הריאות (ת/15), מסמכים מ-IARC שהגיש המפעל בהליך האזרחי בענין המנוחה קלרה וובר ז"ל (ת/16).

האם נכון כי גיל זה אינו שכיח להופעת המחלה? המומחית השיבה: לפי אתר רשם הסרטן של משרד הבריאות: https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/ICDC/IRC/CancerIncidence/Pages/Lung.aspx בשנת גילוי המחלה בקבוצת הגיל של המנוח 50-54 התגלו 72 מקרי סרטן ריאה שיעור של 47.75 ל-100,000, בקבוצת גיל 45-49 שיעור המחלה 23.6 ל-100,000 35 מקרים, בקבוצת גיל 55-59 שיעור סרטן הריאה 75.56 ל-100,000 התגלו 115 מקרים.

מכל המקובץ עולה כי על פי פס"ד קורישוב, כדי לקבוע קשר סיבתי על פי מאזן ההסתברויות דרושים (א) עובדה מדעית מוכחת, אף ברמה של ידיעה שיפוטית, על קיום קשר סיבתי בין מחלת הסרטן לבין החשיפה לאסבסט או כל חומר הגורם לסרטן ריאות באופן וודאי; (ב) ספרות מקצועית, הנסמכת על מחקרי מקרים, המצביעה על קשר בין החשיפה לחומר הגורם לסרטן ריאות, גם אם לא ברמה וודאית, לבין מחלת סרטן הריאות מהסוג בו לקה המנוח (SCLC); (ג) חשיפת המנוח במשך שנים בדרך קבע ובמהלך שעות רבות ביממה לחומרים הגורמים לסרטן ריאות; (ד) איבחון המחלה בה לקה המנוח בגיל צעיר מהגיל בו בדרך כלל מופיעה המחלה ו-(ה) שיעור גבוה של עובדים שחלו במחלת הסרטן.

...

בענייננו, מצאנו כי חוות דעתה של ד"ר צוקר שלום מנומקת, מפורטת וברורה.

לא מצאנו הצדקה לסטות ממנה ואנו מקבלים אותה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

הראיות מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית שלה, חוות דעת מומחים, תעוד רפואי, מיסמכי המל"ל, תלושי שכר של המנוח, תעודת פטירה וצו ירושה.

אלה השאלות העיקריות שעמדו להכרעה בתביעה זו: האם מחלת הסרטן שממנה סבל המנוח אובחנה באיחור שיש בו התרשלות? מה היו סכויי הריפוי מהמחלה? מה שומת הנזק שנגרמה למנוח? אדון בשאלות כסדרן.

לא ניתן לייחס לרופאת המשפחה או לקופת החולים התרשלות בגין איבחון לקוי שניתן למנוח בנסיבות המקרה, שעה שהמנוח סרב לפנות ליעוץ אצל רופא ריאות כפי שהופנה על ידי הרופאה לא אחת.

בכל מקרה, לא יעלה סכום הפיצויים על תיקרת הסכום שבסמכות בית משפט זה. סוף דבר בתביעה שלפניי נטען כי הנתבעת בהתרשלותה אחרה לאבחן את מחלת סרטן הריאות שממנה נפטר המנוח.

...

בכל מקרה, לא יעלה סכום הפיצויים על תקרת הסכום שבסמכות בית משפט זה. סוף דבר בתביעה שלפניי נטען כי הנתבעת בהתרשלותה איחרה לאבחן את מחלת סרטן הריאות שממנה נפטר המנוח.

שוכנעתי שהנתבעת לא התרשלה בטיפול במנוח ובמחלותיו ובכלל זה באבחון מחלת הסרטן שבה לקה המנוח.

לפיכך, התביעה נדחית.

הוא אובחן בשנת 2008 כמי שסובל מסרטן מסוג קרצינואיד ראתי ובשל כך היה תחת טפול ומעקב בבית החולים רמב"ם (להלן: "ביה"ח") שבבעלות הנתבעת.

בסיפא פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מיום 14.11.16 נכתב בהי לישנה: "לאור החוסרים בפסק דינו של בית משפט קמא, כפי שהם מקבלים ביטוי בפרוטוקול הדיון, אנו מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא ומחזירים את התיק לבית משפט קמא על מנת שיברר את השאלות הטעונות בירור כפי הסכמת הצדדים, יקבע ממצא לגביהן, יכריע בהן ויוציא מלפניו פסק דין מתוקן." (ההדגשות שלי – מ.ק.) השאלות הטענות בירור לפי הסכמת הצדדים צויינו בעמ' 8 בפרוטוקול הדיון: "ב"כ הצדדים: מחמת הקשיים שהוצפו במהלך הדיון ולאור דברי בית משפט זה אנו מבקשים להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שייתן דעתו למחלוקות עובדתיות שלא הוכרעו, אף ייתן דעתו לנושאים נוספים שלא זכו לליבון בשאלת גובה הנזק, ואלו הם: "ניתוח תוצאת בדיקת המיפוי מיום 13.10.09 – האם היא מהוה "הודעה מרה" – כגירסת היורשים, או שמא הודעה מיטיבה בשים לב לבדיקות הקודמות – כגירסת המדינה; ממצא ביחס להבנת המנוח את מצבו הרפואי עובר לקבלת בדיקת המיפוי, האם האמין שהחלים; המועד בו קיבל המנוח את בדיקת המיפוי; האם בדיקות קודמות, לרבות בדיקת ה – CT, נשלחו למנוח באמצעות הדואר – כפי שטוענת המדינה, או שמא רק בדיקת המיפוי מיום 13.10.09 נשלחה בדואר – כפי שטוענים היורשים; ההסבר שנתנה ד"ר וולנר בביקור מיום 13.1.09 ביחס לצפי להתקדמות/ריפוי המחלה והטיפולים בעתיד; הקשר הסיבתי בשים לב, בין היתר, לרישום בקופת חולים מיום 10.7.09.

מאידך, על אף טענות מנומקות היטב על שמירת הקופה הציבורית, בדרך כלל ההגנה מעוניינת יותר בהסרת הפסיקה המתייחסת למקרה תקדימי מסדר היום ובטול הקביעה הנורמאטיבית שתוצאתה המעשית הרמת הרף הזהירות בתביעות רשלנות רפואית, ופחות מעניין אותה הפצוי הקונקרטי בתיק הספציפי.

...

ניתחתי את ההידרדרות במצבו הנפשי של התובע בסדר כרונולוגי, והגעתי למסקנה חד משמעית כי מצבו של התובע היה לא יציב כלל ועיקר (עמ' 10 לפסק הדין).

דיון והכרעה סבורני שדין הבקשה להידחות ונימוקי תגובת המשיבים בדין יסודם.

וכי מה רצתה נציגת המדינה, שאעשה "copy paste " של כל קטעי הפס"ד המקורי שעליהן לא היתה מחלוקת בין הצדדים, ללא הפנייה? סתם לבזבז משאבי מערכת לחינם? לאור כל האמור, איני יודע מה נותר עוד להבהיר, אך למען תנוח דעתו של ב"כ הנתבעים (הטוענת ש"מי שמופקד על הקופה הציבורית אינו יכול לשלם פיצוי לפי הנחות מה היתה כוונת בית המשפט הנכבד אלא לפי קביעה שיפוטית ברורה ומנומקת") אציין שהסכומים שיש לשלם לתובעים הינם הסכומים שלהלן: הפסדי הכנסה לעבר:284,537 ₪ (יש להוסיף ריבית מאמצע תקופה), הפסדי הכנסה לעתיד ממועד פסה"ד: 445,060 ₪.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 52049-04-13 קלעאני נ' מדינת ישראל ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כב' השופטת מירב קלמפנר נבון התובעים 1. עיזבון המנוח מאדי קלעאני ז"ל 2. יורשי המנוח מאדי קלעאני ז"ל ע"י ב"כ עוה"ד עאדל עלי הנתבעים 1. מדינת ישראל- משרד הבריאות ע"י ב"כ עוה"ד רפאל גלס ואח' 2. קופת חולים שירותי בריאות כללית ע"י ב"כ עוה"ד הוד סוקול ושות' 3. מור המכון למידע רפואי בע"מ 4. מור- מאר בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד חיים זליכוב ואח' החלטה

נטען כי הנתבעים ("המשיבים") על אף קיומם של סימנים רבים ותלונות לא איבחנו במועד גידול סרטני בבלוטות הרוק אשר התפתח אצל התובע.

לטענת המבקשים איבחון הגידול התגלה באיחור של כשנה ובשלב בו הגידול כבר שלח גרורות לריאות ולמקומות אחרים בגוף, לא ניתן היה לעצרו וכתוצאה מכך נפטר התובע.

התביעה הוגשה בטענת רשלנות רפואית וללא חוות דעת חלופית מטעם התובעים נבצר מהם להוכיח טענותיהם בעניינים שבמומחיות בשאלות שברפואה, בשאלת האחריות, בשאלת הקשר הסיבתי ובשאלת הנזק.

...

בהעדר הסבר מדוע מתקיימים מלוא התנאים, הרי שדין הבקשה, לטענת המשיבה 2, להידחות.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתצהיר המצורף ובנספחים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין המדובר במקרה אשר יש בו טעם מיוחד המוביל למתן פטור למבקשים מהגשת חוות דעת חדשה מטעמם בתחום האונקולוגי.

מכל הטעמים אשר לעיל, הבקשה נדחית.

במהלך שירותו הצבאי, עבר המנוח מעת לעת, בדיקות סקר תקופתיות, בין היתר, בדיקות והדמיות, בהן התגלה באקראי נגע באונה הימנית התחתונה של הריאה, אשר לא זכה להתייחסות מטעם גורמי הרפואה בצה"ל. בתאריך 15.7.03 פנה המנוח לרופאת המשפחה בקופת החולים בתלונה על כאב בחזה, והופנה לצילום חזה בו אובחן "תסנין פנוימוני בבסיס ריאה ימנית". המנוח קיבל טפול תרופתי והוזמן למעקב.

על רקע עובדות אלו, הגישו יורשי המנוח תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בעילה של רשלנות רפואית.

כך, טוענים הנתבעים, כי לא היה צורך לבצע בירור חוזר של ממאירות בריאות כמקור וסיבה לתסחיף הריאתי, מקום בו נשללה קודם לכן האפשרות שהמנוח סובל מסרטן ריאות לנוכח מימצאי הבדיקות הקליניות ובדיקות ההדמיה.

...

לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים, הן בשאלת החבות והן לעניין גובה הנזק, החלטתי להעמיד את גובה הפיצוי על סכום של 850,000 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים הוצאות משפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך 198,900 ₪.