תביעת חרדי לגבי פוסטר של אישה חשופת רגל

עם זאת, בנסיבות הבקשה והסעדים המבוקשים אין משמעות לאבחנה בין צו מניעה זמני לבין צו עשה זמני והשאלה הרלוואנטית בעניינינו היא האם יש מקום לשמר את המצב הקיים במובן של החזרת המבקש לעבודה עד לבירור התביעה העיקרית [ראו: ע"ע 1189/00 אילנה לוינגר -מדינת ישראל (ניתן ביום 2.10.2000); בר"ע 26652-09-13 א.ר.ן ניהול ואחזקות בע"מ - חויאר קריספלו ואח' (ניתן ביום 16.9.2013)].

ככל שנפל רבב בהתנהגותו, העובד חשוף להליכים משמעתיים או כאלו שיביאו לסיום עבודתו ותפקידו כחבר ועד לא ישמש כחליפת מגן מפני כך. על בית הדין לקבוע בכל מקרה לגופו, בנסיבותיו, על יסוד העדויות והראיות בפניו, אם החלטת המעביד התקבלה משיקולים מקצועיים ועניינים או בשל מעורבות העובד בפעילות ההתארגנות [בג"צ 2899/91 מדינת ישראל -בית הדין הארצי לעבודה בירושלים פ"ד מה (1) 335, 339; ע"ע 17671-09-11 עריית חולון -אליאס קסלר (ניתן ביום 3.1.2013); עסק 50409-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה -פלפון תיקשורת בע"מ (ניתן ביום 7.1.2013) בסעיף 51 לפסק הדין].

באותו רגע אמרתי לרב אקשור אח"כ. מדוע לא קשרת מיד כשהורה לך הרב? הייתי צריך כבר לצאת לשחוט היה 20 דקות לפני זה כשהייתי במנוחה מהשחיטה הוא יכל לבוא לאמר לי כמו שבד"כ, עניין קשירת הטרף הסברתי גם לבעל הבית, גם פה יש בעיה, מאד מקשה עלי כאדם חרדי עם קשירת הטרף בצורה הזו שאנו עושים במשחטה משתי סיבות, הראשונה שאחרי שחיטה תפקיד השוחט להיתמקד בבדיקת הסכין, זה גם בתקנון, אחרי השחיטה אני צריך לנוח כי מטילים זאת עלי, אני מנסה בדרך כלשהיא להיתמודד עם הבדיקה מה שלא אמור להיות, זה מה שאני מעדיף לעשות לאחר שחיטה, קשירת הטרף שמים סרט שחור על רגל ותולים על הליין לא פעם ולא פעמיים כמות פעמים שמשגיח פספס העוף עם הסרט השחור ואפילו הסרט השחור התנתק, זו בעיה אישית שיש לי עם העניין הזה.

...

מקובלת עלינו טענת המשיבה לפיה השוחטים נקטו בעיצומים והאטו את קצב השחיטה וזאת לנוכח טענת המבקשים לפיה במסגרת השיחה הרב סוויסה ומר שטרית הטיחו האשמות שונות בשוחטים בדבר בעיות בהתנהלותם בזמן העבודה.

מנגד, בהתחשב במשבר האמון שנוצר בין המבקש לבין המשיבה ורב המשחטה וההלכה לפיה דרך המלך בתביעה להחזרה לעבודה אינה באכיפת יחסי העבודה אלא בסעד של פיצוי כספי, למעט במקרים חריגים שלא הוכחו בענייננו – אין הצדקה להיעתר לבקשה.

שיהוי – למעלה מהצורך נציין כי אין בידינו לקבל את טענת המשיבה לפיה דין הבקשה להידחות מחמת שיהוי חמור.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

טענות הנתבעת הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה בהעדר בסיס משפטי ועובדתי ובשים לב לכך שבמקרה שנסיבותיו דומות לאלו ושנדון ברע"א 6902/06 צדיק נ' הוצאת עתון הארץ בע"מ, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 13.08.2008) (להלן: "עניין צדיק"), שם צולם אדם חרדי על רקע פוסטר ענק בו ניצפתה אשה הלובשת מכנסונים קצרים והדוקים בעודה ניצבת ברגליים פשוקות וביניהן נשקפת דמותו של גבר המתבונן בה, נקבע על ידי בית המשפט העליון כי אילמלא ההבטחה שניתנה למצולם היתה ידו על התחתונה היות ויד חופש הביטוי היתה גוברת הן על הפגיעה בפרטיות והן על הפגיעה בשמו הטוב.

יוער בהקשר זה כי ראוי לאבחן את נסיבות המקרה כאן מאלו שנידונו בעיניין צדיק (שם) (ראה תאור העובדות בפסק דינה של כב' השופטת י' שבח ב- ת.א (ת"א) 199509/02 מנשה דרור צדיק נ' הוצאת עתון "הארץ" בע"מ, (פורסם במאגרים משפטיים) (ניתן ביום 22.01.2004)) היות ושם נידרש בית המשפט לסיטואציה בה צולם אדם דתי שנהג להפיץ ספרי קודש במרכזים חילוניים כמו: דיזינגוף סנטר, מיתחם שינקין ורח' קינג ג'ורג' וזאת על רקע "...פוסטר נועז למדי, פרובוקטיבי, החושף לא רק את רגליה של הדוגמנית אלא אף את קצהו של איבר מוצנע יותר, מה גם שזו ניצבת בתנוחה מתריסה ומבין רגליה, מציצה כאמור, דמוית גבר המתבונן בה במבט משתאה". כלומר, בעוד שהצילום בעיניין צדיק היה פרובוקטיבי וברור לעניין פוטנציאל הביזוי וההשפלה המגולם בו, הרי שהצילום מושא התביעה ממוקם באופן שונה לחלוטין על גבי "מינעד הביזוי וההשפלה" ובמובן זה ניתן למקמו על ציר זה באיזור "הניטראלי" לעניין הביזוי וההשפלה בעיני הציבור הסביר.

הכותרת הראשית של כתבה זו היתה "המישטרה תיחקור את הדרת הנשים בבחירות לשכונות החרדיות בי-ם" וכותרת המשנה היתה "בעקבות חשיפת מעריב, הורה מפקד מחוז ירושלים, ניצב ניסו שחם, על הקמת צוות מיוחד שיחקור את ההתנהלות סביב קלפי שהוקמה בשכונת מאה שערים לקראת הבחירות למינהל הקהילתי. ממידע שהגיע למישטרה, נשים שבאו לקלפי נתקלו בעשרות חרדים שמנעו מהן להצביע. שחם דורש גם לפסול את התוצאות באותה שכונה". במסגרת כתבה זו שובץ הצלום שנידון מעלה, הוא הפירסום הראשון, בו מופיע התובע על רקע תמונתה של אשה בוכה וכשמתחת לצילום נכתב "חרדי עובר ליד תמונת אשה. "חברות שוות בקהילה הודרו בצורה בוטה" צלום: פלאש 90".

...

נוכח האמור לעיל נדחות טענותיו של התובע מכוח חוק הגנת הפרטיות.

לאור האמור לעיל נדחות טענותיו של התובע כנגד הנתבעים 1 ו- 2 ביחס לפרסום זה. פרסום שלישי – כתבה בעיתון מעריב הפרסום השלישי הוא פרסום שנעשה ביום 30.12.2011 במהדורת יום שישי בעיתון מעריב המוצא לאור על ידי הנתבעת 1 בעריכתו של הנתבע 2.

אינני מקבלת את טיעון התובע ולפיו לתובע יוחסו הורדת תמונותיהן של נשים מן הרחובות בירושלים, כמו גם להידחקות של נשים למדרכות נפרדות ולטענה כי אוטובוסים ומרפאות הפכו למקומות בהם מתקיימת הפרדה.

..פוסטר ענק, גדול מימדים, שהיה תלוי בחלון הראוה של החנות אשר בחזיתה הציב התובע את דוכנו, ובו נצפית אשה לובשת מכנסונים קטנים והדוקים, הניצבת ברגליים פשוקות ביניהן נשקפת דמותו של גבר המתבונן בה. בשלב מסוים הבחין המבקש כי המשיב 4, צלם עיתונות במקצועו, מנסה לצלמו.

ההליכים הקודמים בית משפט השלום קבע כי הפירסום מהוה פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות), כיוון שיש בפירסום כדי להשפיל את המבקש ולבזותו בקרב הקהילה החרדית שבה הוא חי. בית משפט השלום קבע כי לא מתקיימת במקרה זה הגנה כלשהיא לפי חוק הגנת הפרטיות.

המשיבים מציינים בסיכומיהם המשלימים כי: "אכן, המשיב 4 יתכן ושגה עת אמר למבקש, מתוך מצוקה ופחד, כי התמונות יהיו לשימושו האישי בלבד. ייתכן והיה בכך טעם לפגם. ואולם, משגה זה אין בו כדי להוסיף או לגרוע מעילות תביעתו של המבקש". החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

יחסים מיוחדים אלה – לשיטתו של הלם – מטילים נטל רב יותר על מקבלי המידע שלא לחשוף נושאים הנוגעים לפרטיו האישיים של מוסר המידע.

...

משהגענו לתוצאה זו, לא מצאנו צורך להכריע בטענותיו של המבקש כי נתקיימה בענייננו פגיעה בפרטיות גם לפי סעיף 2(4).

לכן, לאור ההנמקה המונחת בבסיס הכרעתנו היום, אין מקום להפחתת סכום הפיצוי ויש להעמידו על סך של 30,000 ש"ח. הערעור מתקבל במובן האמור.

איני רואה צורך, על כן, להביע דעה בשאלה מה היתה המסקנה המתחייבת אלמלא הופרה ההבטחה שניתנה למבקש.

ראיות לעונש ראיות התביעה גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם בתחום התעבורה– לנאשם הרשעות קודמות, בין היתר, בעבירות של אי ציות לתמרורים ומהירות.

הנאשם נישא לפני כ-18 שנה לאישתו, ובני הזוג מנהלים אורח חיים דתי-חרדי.

המלצת שירות המבחן – שירות המבחן מציג את התלבטותו ביחס להמלצתו, ובסופו של דבר הוא מתקשה לבוא בהמלצה חד משמעית, בהציגו את הנימוקים לכאן ולכאן: מצד אחד, ענישה של מאסר בפועל עלולה להיות בעלת השלכות קשות על מצבו הנפשי של הנאשם, הן בשל ההשלכות על בני משפחתו והן בשל החשיפה לחברה עבריינית; מצד שני, השיקול של חומרת העבירה ותוצאותיה הטראגית.

ב"כ המאשימה הפניתה לע"פ 8250/05 מדינת ישראל נ' שלום (3.10.06) (להלן: "ע"פ שלום"): "נהג אשר חוצה צומת כאשר ברמזור בכיוון נסיעתו דולק אור אדום... ניתן להניח לגביו כי הוא צפה שיתכן וכלי רכב או הולכי רגל יימצאו בצומת עת שהוא יעבור בה... במעשיו נטל על עצמו סיכון בלתי סביר לכך שתגרם התוצאה הקטלנית, הגם שלא רצה בה". הנאשם גרם למותה של המנוחה שהייתה כבת 55 שנים, אם לילדים וסבתא לנכדים, אשר נסעה כחוק.

...

המלצת שירות המבחן – שירות המבחן מציג את התלבטותו ביחס להמלצתו, ובסופו של דבר הוא מתקשה לבוא בהמלצה חד משמעית, בהציגו את הנימוקים לכאן ולכאן: מצד אחד, ענישה של מאסר בפועל עלולה להיות בעלת השלכות קשות על מצבו הנפשי של הנאשם, הן בשל ההשלכות על בני משפחתו והן בשל החשיפה לחברה עבריינית; מצד שני, השיקול של חומרת העבירה ותוצאותיה הטרגית.

אשר להמלצת שירות המבחן – על אף הנסיבות המפורטות בתסקיר, המלצת שירות המבחן אינה הולמת את נסיבות המקרה ואת מדיניות הענישה כפי שהותוותה על ידי בית המשפט העליון, ועל כן דינה להידחות.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 34 חודשים.