תביעת חקירה פרטית בגין נזק גוף בצימר

בראשית 2015 פנה הנתבע דוד אייש (להלן: "אייש") אל התובעים בעקבות תביעה נזיקית על סך כ- 2.5 מיליון ₪ (תיק אזרחי 38631-04-13, להלן: "התביעה הנזיקית") שהוגשה נגדו ונגד חברת הביטוח 'אליהו' שביטחה אותו (להלן: "אליהו").

מדובר בנזק גוף שניגרם לישראל יפרח (להלן: "יפרח") במהלך 2012, שעה שהתארח בצימר שהיה בבעלות אייש.

בחלק מהקבלות שצורפו אין פירוט עבור מה ניתנו (נספח ב לתצהיר דוד, על סך 3,100 ₪ ועל סך 1,600 ₪) ובכל מקרה מדובר במשרד חקירות פעיל ועל כן לא סביר בעיניי שרכישת הציוד היתה רק לצורכי החקירה דנן, כך גם העיד דני אנגל (להלן: "אנגל"), עו"ד ובעל משרד חקירות פרטי (פרוט' מיום 8.12.2019 עמ' 20 ש' 7-8).

...

בעניין זה אוסיף שאני דוחה את טענת אייש שהחקירה בקפריסין הסתברה כמיותרת.

חקירות רקע אני דוחה את דרישת התובעים לתשלומים נוספים בגין חקירות רקע- 7,500 ₪, GPS למשך 5 חודשים בסך 12,500 ₪, חקירות טלפוניות בסך 8,500 ₪ ולימוד התיק בסך 7,500 ₪.

סוף דבר אני מחייבת את אייש לשלם לתובעים סך של 101,820 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

תביעת ניזקי גוף בגין הדבקות בחיידק ליגיונלה, שגרמה לנכות גבוהה ופגיעה גופנית רב מערכתית.

לשם הבנת הרקע, אקדים ציטוט סעיפים 1-3 מהחלטה מיום 27.5.18 (הדגשות לא במקור): "1. הנתבע הוא בעל צימר, בו נפשו התובע ורעייתו מהלך חופשה בת שלושה ימים. התביעה הוגשה בטענה כי מחלה זיהומית קשה בה לקה התובע והביאה לקריסת מערכות, באה לו כתולדה מהידבקותו בחיידק הליגיונלה . זאת עקב השמוש בג'קוזי או במקלחת שבצימר, עקב אי שמירת הנתבע על כללי תיחזוקה או הגיינה מחויבים.

אקדים ואציין כי מומחה הנתבע הודה בחקירתו כי עת כתב חוות דעתו, היה מודע רק לחלק מן הבדיקות שנערכו בצימר (דגימות המים) על ידי משרד הבריאות , ולו היה מודע לבדיקות נוספות להן נחשף רק יום עובר לחקירתו, אכן יכול והיה הדבר מביא לשינוי במסקנותיו.

בשלב זה אבקש לסכם עיקר קביעותי עד כה כעולה מחווה"ד הרפואיות, חיידק הליגיונלה שעשוי לגרום למחלת הליגיונרים, מצוי באופן נפוץ למדי במערכות מים ציבוריות ופרטיות.

...

זאת חרף שתי התרעות שניתנו על ידי בעניין זה. היות וענין זה משליך על שאלת גובה הנזק וגובה הסכומים העומדים לניכוי אם מתקבלת התביעה, הוסכם כי בשלב זה יוגשו סיכומים בשאלת האחריות בלבד (חרף העובדה שהראיות עצמן נשמעו אף בשאלת הנזק, היינו לא היה פיצול ראייתי); כאשר השלמה ראייתית תהא אך בנושא הניידות שעניינה לשלב הנזק.

אני קובע כי התקיימו בנתבע כל יסודות עוולת הרשלנות וכי הנתבע חב בפיצוי התובע על נזקי הגוף שלו בשל הידבקותו במחלת הליגיונלה.

בהמשך להשלמות עליהן הוריתי בישיבת ההוכחות: אני מורה לתובע להגיש עד 15.9.19 יום כל תיק הניידות לרבות פירוט התגמולים (קצבת הניידות), וכל חוו"ד הנוגעת לנושא הניידות אם ברצונו להגישה.

אני מורה לנתבע להגיש חוו"ד אקטוארית ביחס לקצבת הניידות וכל חוו"ד אם ירצה (בנושא הניידות בלבד) עד 30.11.19.

מבוא: לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מנפילה במיתחם צימרים "אחוזת רפאל" אשר לטענת התובעת מנוהל ע"י רפאל חן (להלן הנתבע 1) ונחמה חן (להלן הנתבעת 2) ביום 24.11.12 עת החליקה, לטענתה, כתוצאה מרטיבות שהייתה על הריצפה.

עם זאת במהלך חקירתה העצימה התובעת את מפגע המים וטענה כי עסקינן בשלולית גדולה (עמ' 24 ש' 12-11) "... הנחתי את הרגל בכניסה לחדר והחלקתי, הכל שם היה שלולית מים" כלומר בכתב התביעה ובתצהירה הציגה התובעת את מפגע המים ככזה שניתן היה להבחין בו רק לאחר נפילתה, אולם מדבריה במהלך הדיון עולה כי מדובר היה בשלולית גדולה מאוד וכי כל האיזור היה עם מים.

מפגע כזה בתוך החדר אף לא נטען ע"י התובעת כי הנו באחריות הנתבעים, אשר העידו כי לא מגיעים לנקות את החדרים, אלא אם נקראו, ומדובר בחדרים פרטיים (עמ' 67 ש' 5-6, 24-26 עמ' 35 ש' 27-29).

...

נסיבות התאונה: האם הוכח קיומו של מפגע עם זאת לאחר עיון מעמקי בחומר הראיות אני נאלץ להגיע למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי נפלה עקב מפגע באחריות מי מהנתבעים.

לפיכך, עם כל הצער על הנזק הרב שנגרם לתובעת, אשר על קיומו אין חולק, מאחר שלא הוכחו במקרה שלפניי נסיבות שיצרו סיכון בלתי סביר מעבר לסיכונים הצפויים הטמונים בבילוי בצימר ובבריכה, ולנוכח העובדה שלא הוכח כי החבלה לא נגרמה על ידי גורמים חיצוניים אחרים, הנני קובע כי נפילתה של התובעת אינה מקימה אחריות על הנתבעים.

סוף דבר: אשר על כן אני דוחה את התביעה.

רקע זוהי תביעת פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת ביום 17/06/2016, כתוצאה מנפילת אחת השמשיות שעמדה סמוך לשולחן לידו ישבה זאת, בעת שביקרה במסעדת "חומוס מוטי" במיתחם צומת גומא, המצוי בבעלות ו/או באחזקת הנתבע 1.

מצאתי, כי הייתה על המסעדה חובת זהירות כלפי התובעת ששהתה במיתחם המסעדה, חובה בה הייתה עומדת אילו הייתה עושה בדיקה פשוטה על ידי הנתבע 1 או אחד המלצרים ליציבות השמשיות בטרם קבלת הלקוחות, ו/או למצער להפחית את הסיכון להתרחשותה, בין היתר בקיפול השמשיות בזמן שנשבה הרוח בכדי למנוע הסיכון של נפילת השמשיות, דבר שמקבל משנה תוקף, כאשר הנתבע 1 הודה בחקירתו, כי היה יכול לצפות מצב בו השמשיות יעופו מנשיבת הרוח בצהרים.

בסעיף 16 לתצהיר עדותה הראשית התובעת טענה, כי "...אך מיום התאונה חיי השתנו! בעקבות התאונה נגזר עלי כרעם ביום בהיר להיות מוגבלת בתפקודי היומי ומעבר לכך מוגבלת בחיי האישיים". ובסעיף 21 לתצהירה נטען לגבי הפסדי עבר, כי : "אני עובדת בצורה פרטית ואין בידיי תעוד הכנסות מלא, אך נוכח מיסמכי המוסד לביטוח לאומי (לפי דיווח חלקי בלבד) וחומרת פגיעתי ומיקומה (כתף), לדעתי יש להעריך את הפסדיי בצורה גלובלית בסך של 50,000 ₪". התובעת לא פירטה בתצהירה ולא בסיכומיה תקופת העדרותה מהעבודה, מהמסמכים הרפואיים שצרפה לתצהירה מתברר, כי יש לה שבוע ימים בלבד (ראו נספחים א' ו- ג' לתצהירה).

יש הרבה מאוד הפסדים ויש עבודות מזדמנות כמו בייביסטיר וצימרים" (עמ' 9 ש' 25 עד 28).

...

מכאן, דין טענות התובעת בעניין זה להידחות.

את הספחים אני מקבלת הביתה והיא בגלל שהיא שוכחת לשלם דברים ובן אדם שלא מתעסק עם בירוקרטיה היא הייתה ממלאת את הספחים ושולחת לתשלום" (עמ' 9 ש' 5 עד 24).

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הנני מחייבת את כל הנתבעים, לשלם לתובעת פיצוי בסך 82,000 ₪.

תביעת ניזקי גוף של מי שהתארח בצימר של הנתבע ונדבק שם במחלת הלגיונלה (בסוף אוגוסט 2014).

לפיכך חב הוא בפצוי התובע בגין ניזקי הגוף שלו הנובעים ממחלת הלגיונלה וסיבוכיה.

משעה שלא התקבלה ההצעה, ניתנה איפוא החלטתי מיום 19.1.2021, שהמליצה לשני הצדדים לחסוך בעלויות חוו"ד פרטיות נוספות מטעמם (משני העברים מדובר ב"כיסים פרטיים", היות ואין ביטוח אחריות לנתבע).

בחקירה טען התובע, כאשר נישאל, כי מכר את העסק לאחר הארוע מושא התביעה, שכן רעייתו לא יכולה היתה להפעילו לבדה.

...

בעקרון, אם אין מנוס, ולא ניתן להגיע למסקנה בדבר החלק היחסי בר הניכוי, יש לבצע חילוץ אותו חלק יחסי על פי חווה"ד של מומחי בית המשפט, שכל אחד מהם יתייחס בכל תחום בו נקבעה נכות בנכות כללית הן לחלק שנובע מן התאונה והן לחלק שאינו נובע ממנה.

מקום בו כן ניתן להגיע מעשית למסקנה בדבר החלק היחסי בנכות הכוללת הקשור סבתית לעוולה (באמצעות חוו"ד מומחה או מומחי ביהמ"ש שיתנו מענה בשאלת הנכויות הקשורות סיבתית לעוולה, והצלבה עם קביעות המל"ל ביחס לנכויות הלא קשורות), גם בלא למנות מומחה בכל תחום ותחום בו הוכרה נכות במל"ל – הרי הכירה ההלכה כיום באפשרות לעשות כן (פס' 19 של פסק הדין ברע"א 496/22 פלונית נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (20.3.2022)).

סוף דבר, אני מחייב הנתבע לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר: 1,048,963 ₪.