לפניי תביעת התובעת ז"ל (להלן: "התובעת" או "האם") כנגד הנתבע שהוא בנה א' (להלן: "א'") לביטול עסקת מתנה שנחתמה ביום 4.2.2016 (להלן: "הסכם המתנה") במסגרתה העבירה האם לנתבע במתנה את מלוא זכויותיה בדירה המצויה ברח' י.ה. ב***, הידועה גם כגוש *** חלקה ** (להלן: "הדירה").
"ת. ויש לו עוד מספר ילדים נוספים והעלינו את האפשרות שמצד אחד נותרה עם הנכס ברח' י.ה. 10 *** ויש נכס מקרקעין נוסף שהוא בשותפות עם עוד הרבה בעלויות, נכס אחר ב*** וגם סיפרה לי על ההסכם שהיה בזמנו לפני כמה שנים שבסופו של דבר לא יצא לפועל שלא ניתן יהיה למכור את הזכויות בנכס המקרקעין הנוסף שיש לה ומצד אחד לא רוצה להעביר כסף לא' כי מפחדת שיתבזבז על חובות שיש לו ורוצה שזה יישמר לחתונת הילדים. העליתי בפניה את הרעיון שהנכס שהיא גרה בו ברח' י.ה. 10 תוכל להמשיך לגור שם ושזה לא יפגע לה בשום הליך בהמשך, אף אחד לא יגרום לה לצאת או משהו כזה. ליבנו את הדברים האלה כמה פעמים . היה חשוב לה לדעת שלא ייפגעו לה הזכויות. היא נתנה אור ירוק למהלך הזה. בעקבות זה ניסחנו תצהיר מתנה והרצון של היה שהכספים שיתקבלו משם נוכל גם כן להעביר את זה לחשבון נאמנות מסוים שמשם נוכל גם לעזור לחתן, לעזור לא' בעצמו ונוכל להרים אותו. מצבו הכלכלי היה גרוע ונוסף על זה דיברנו על י' שקבל בעבר זכויות מקרקעין מאזשהו ביניין שהיה שייך לה ולבעלה ושהוא קיבל שם דירה פלוס עוד דירה שרשומה על שם אחד הילדים בשם ש' שהיה חסוי באותה תקופה ואח"כ נפטר כמה שזכור לי. למעשה י' בחור מסודר, עובד בצורה מסודרת, בעל נכסים והיא רוצה לעזור לא'." (עמ' 40 לפרוטוקול שורות 16-30).
האם התובעת ביטלה את עסקת המתנה מתוך גמירות דעת
התובעת העידה כי לא התכוונה לחתום על העברת מלוא זכויותיה לא' והסכימה לתת לשלושת הבנים שווה בשווה: "כלומר, כמו שמגיע לי 50% להם 1/3, 1/3, 1/3." (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 28) כן העידה שחתמה על הצוואה השנייה בשנת 2016 כי "רצינו לסדר את העניין שהכל יהיה שווה בשווה" (עמ' 13 לפרוטוקול שורה 14) וכי היא לא מוכנה למכור לאף אחד "עד אחרי שאני אמות" (עמ' 13 לפרוטוקול שורה 18) כן הסבירה לגבי המכתבים שכתבה (מוצגים 9,14,19,21 למוצגים מטעמה):
"ש. מפנה למוצג 9, למה כתבת את המכתב?
...
אשר על כן, טוען א' שיש לדחות את התביעה, להורות על ביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת י' במסגרת העסקה המאוחרת ולהורות על השלמת העסקה.
לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים והתרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי אני קובעת שהתובעת חזרה בה מהמתנה כבר במוצאי שבת 6.2.2016, יום/יומיים לאחר שחתמה על עסקת המתנה לאחר שהבינה לעומק את משמעות המתנה שהעניקה שהיא נוגדת את רצונה המפורש במהלך השנים כולן: לחלק את זכויותיה בדירה בחלקים שווים בין שלושת בניה.
אשר על כן אני קובעת אי התובעת ביטלה את המתנה מתוך גמירות דעת והבנה וביטול זה בתוקפו עומד.
שתי הטענות דינן להידחות.
ההשפעה לבטל את עסקת המתנה הגיעה אמנם מכיוונו של י', אך בסופו של דבר לאחר שנשלחה הודעת הביטול ולמרות שבהשפעת י' העבירה לו התובעת 1/3 מזכויותיה בדירה, היה בכך משום הגשמת רצונה של התובעת לחלק את זכויותיה בדירה בחלקים שווים בין שלושת ילדיה.
מכאן שהטענות ההדדיות להשפעה בלתי הוגנת על התובעת נדחות.
סוף דבר
אשר על כן התביעה מתקבלת ואני קובעת כי הסכם המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר מיום 4.2.2016, עליהם חתומה התובעת, מבוטלים.