מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת חנות חומרי בניין נגד נתבע בגין אי תשלום חוב

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כתב התביעה בסע"ש 56255-03-18 הוגש כנגד הנתבעים בתיק זה ונתבעים נוספים, מכח היותם חתומים על ערבות או מכח היותם בעלי מניות באחת החברות הנתבעות (עשרה נתבעים בסך הכל).
בתביעה דרש התובע תשלום קרן החוב, ריביות, הצמדות ופצוי בגין אי פרעון ההלוואה במועד.
אלה העובדות העולות מחומר הראיות: אפרים פרומוביץ הוא קבלן ביניין ויזם מקרקעין.
בחלק מהתקופה עבדה בתפקידים זוטרים בחנות שהחזיק אפרים פרומוביץ וכן בבית אבות.
לאחר שנמכרה חברת ט.א.פ יזמות ביניין והשקעות בחודש מאי 2013 הובטח לי כי ישמר לי רצף הזכויות וכן הונפקו לי תלושי שכר מיישות לצורכי מע"מ שהיא שילוב חברות – הנתבעת 1 ו – 2 שותפות שנראת בשם "פדר בית חיים ארוכים". בעיניין הגורם ששילם לו שכר התובע העיד כך: "ת. .... כמו שבתלוש הראשון טאפ העסיקה אותי ולמרות שעבדתי בהנדסה בירוק התלוש יצא טאפ.
לאור האמור, הנתבעת 1 תשלם לתובע פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 3,000 ₪.
...
התביעה ברכיב זה נדחית.
סוף דבר התביעה כנגד נתבעת 1 מתקבלת בחלקה.
התביעה כנגד נתבעות 2 ו – 3, נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

רקע התובעת הנה בעלת זכויות בנכס (ביניין בן 3 קומות) ברחוב יוני נתניהו 1 אור יהודה, הידוע כגוש 7215 חלקה 105 (להלן: "הנכס" ו/או "המושכר").
לאור ההפרה הנטענת, פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לתשלום החוב, אולם הנתבעת דחתה את דרישת התובעת.
דרישה לגילוים של אלה אינה מהוה "דיג" אסור: 'הדיג' אינו מעשה פסול, אלא אם כן כוונת המבקש את הגילוי היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד, כי אם לאסוף ראיות להכנת משפט אחר, או למטרה אחרת.
מן הכלל אל הפרט: בקשת התובעת לגילוי מסמכים כללי בדיון שהתקיים ביום 7.11.2022 הורתי על צו גילוי מסמכים כללי כנגד הנתבעת.
ככל שהנתבעת טרם המציאה תצהיר גילוי מסמכים כללי חתום וערוך, כדין במסגרתו הודיעה על כל המסמכים המצויים ברשותה, תודיע על כך התובעת בתוך 14 יום ממתן החלטתי זו. בקשת התובעת לגילוי מסמכים ספציפיים להלן תובא היתייחסות פרטנית ביחס לכל דרישה: העתק דוחות כספים מבוקרים לשנים 2019-2021 בהם קיים פירוט אודות הכנסות הנתבעת לפי חודשים, בפרט עבור החודשים בהם לא שולמה שכירות, לרבות הכנסות בגין רכישות מקוונות; ביחס לדרישה זו טענה הנתבעת כי הם אינם רלוואנטיים לבירור התביעה.
נזכיר כי הנתבעת פירטה בכתב ההגנה את כמות העובדים שלטענתה איישו את המושכר בכל תקופה ותקופה, ואף התייחסה לסגירת החנויות, והנתונים המבוקשים בסעיף זה, משלימים את אותה סוגייה עובדתית.
טענת הנתבעת הנה כי לא שילמה את דמי השכירות, מאחר שלא ניתן היה לעשות שימוש סביר במשרדים.
...
הנתבעת תעביר את המסמכים האמורים לעיון התובעת בתוך 30 יום ממתן החלטתי זו. דו"ח נוכחות (ככל וקיים) עבור עובדים שעבדו בתקופת הקורונה בגינה לא שולמו התשלומים לתובעת; לעניין זה טוענת הנתבעת כי המסמכים אינם רלוונטיים לתביעה.
לאחר שעיינתי בדרישה זו ובטענות הצדדים אני רואה לנכון להורות לנתבעת לאפשר עיון במסמכים המבוקשים.
הנתבעת תעביר את המסמכים האמור לעיון התובעת בתוך 30 ימים ממתן החלטתי זו. סוף דבר הצדדים יפעלו כאמור בהחלטתי.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ולנסיה רכשה את הזכויות במרכז המסחרי ובכלל זה את הזכויות במושכר מושא התביעה מחברת טל חיות חברה לבניין בע"מ, יששכר פרלמוטר, אילנה קרול ודליה רבינוביץ (כולם ביחד יכונו להלן: "המשכירים המקוריים").
סעיף 10.6 להסכם קובע כי כל שינוי תוספת שפוץ או תיקון שנעשו על ידי השוכר בתקופת השכירות וכל המחוברים למושכר יישארו במושכר ויעברו בתום תקופת סיום ההסכם לרשות ובעלות המשכיר וכי המושכר לא יהיה זכאי לתשלום כלשהוא בגין החומרים או ביצוע העבודות "והנו מוות על כל טענה ו/או דרישה ביחס אליהם". דמי השכירות הועמדו על 625 דולר ואז 700 דולר, בתוספת מע"מ, וזאת לתקופה של שנתיים.
לאחר שהחובות הנטענים של הנתבעת 1 לא שולמו, הוגשה התביעה ביום 17.6.20.
ע"פ מכתב שעליו חתום שלומזון (נספח ו לתיק המוצגים של הנתבעים), ולנסיה למעשה מודה שבינואר 2016 אישרה פתיחת חנות לתיקוני מחשבים בלבד אבל הסתבר שהחנות לא קיימה את היתחייבותה ופתחה למעשה עסק מתחרה לזה של דיו-יו. בחקירתו הנגדית שלפניי שלומזון טען שהוא חתם על המסמך מכיוון שהוא התבקש לעשות כן ע"י פלדמן אך הוא אינו זוכר לאיזה צורך, אולי בגין חובות דיו-יו מול הבנק או תביעה של העסק המתחרה.
ניתן להעריך את ההוצאה על הניקיון בכמה מאות שקלים, וודאי לא 10,000 ₪ בצרוף ריבית וכיו"ב. מכל האמור לעיל יוצא שאני דוחה את התביעה לפצוי בגין הצורך להשיב את המצב לקדמותו, למצער בשל כך שלא הוגשה חו"ד בעיניין זה. בתוך כך מצאתי לנכון לדחות את דרישת ולנסיה לתשלום שכירות לחודשיים.
אשר על כן אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3.
...
אשר על כן אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3.
לפיכך יש לשלם את הסכומים בתוספת מע"מ. סוף דבר דיו-יו תשלם לתובעות את הסכומים כפי שפסקתי לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י התובעות ועד למועד התשלום על ידי דיו-יו בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% על סכום פסק הדין (ללא הוצאות) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
התביעה נגד נתבעים 2 ו- 3 , נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהודעת הביטול נאמר: "ניתנת בזאת הודעת ביטול ההסכם... לנוכח הפרות יסודיות... אי תשלום דמי ניהול מיום 18.1.18... שימוש בחנויות בנגוד למטרה הקבועה בהסכם הרכישה... התקנת מצלמות ואנטנות בשטחים שנמצאים בבעלות פרטית... ללא כל הרשאה... פגיעה בתשתיות הבניין ובשטחים פרטיים, וגרימת נזק לאיטום המבנה". בקדם המשפט, הבהיר ב"כ קב' כל בו חצי חינם, לעניין 3 ההפרות היסודיות הנטענות, המעמידות לטענתו עילה לביטול הסכמי רכישת 2 החנויות: · הפרה א' - "היעוד של השמוש של החנויות [שתי החנויות של חב' דביר – י.ג] לפי חוזה המכר [מ-2001 – י.ג] הוא לחנות להנעלה, להלבשה וטקסטיל. בפועל נעשה שימוש בחנויות כמעבדה של סלקון... השמוש מופיע בהסכם כתנאי יסודי... בסעיף 30.1 להסכם רשום שהרוכש מתחייב שהממכר ישמש אך ורק למטרת העסק. עוד מצוין... שהתחייבות זו היא מעיקר ההסכם... הייתה הפרה של השימושים המותרים בחנות" [עמ' 8 לפרוטוקול שורות 10-21].
· הפרה ב' - "אי תשלום דמי ניהול לתקופה מ-18.1.18... [עמ' 8 לפרוטוקול שורות 21-22]. בהודעת הביטול מ-19.6.19 [עמ' 134 לתביעה] נטען: "אי תשלום דמי ניהול מיום 18.1.18... אי תשלום דמי ניהול... עפ"י דו"ח מנהל הכספים לשנת 2018". · הפרה ג' - "הנתבעת העבירה בשטחים הציבוריים [בקניון – י.ג] כבלים, מצלמות, ופגעה בתשתיות של השטחים הציבוריים" [עמ' 8 לפרוטוקול שורות 22-23].
עפ"י חומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש יש לדחות את התביעה לביטול הסכמי רכישת חנויות 36 ו-45 מ-2001, וזאת מכוח העובדה שהביטול נעשה בחוסר תום לב ככל שהמדובר בהפרה יסודית; וככל שהמדובר בהפרה לא יסודית - ביטול ההסכם הנו בלתי צודק כהגדרת הוראת סעיף 7(ב) לחוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה].
ב"כ התובעות הצהיר בעמ' 3 לפרוטוקול שורה 24: "תשתיות רבות בקניון היו נעדרות או לקויות לחלוטין". עוד הוסיף ב"כ התובעות בעמ' 22 לפרוטוקול שורות 13-16: "התקופה שביהמ"ש השלום דן בהן לעניין אי תשלום דמי הניהול, והתקופה שביהמ"ש דן בתביעה זו לעניין אי תשלום דמי הניהול [הפרה יסודית של ההסכם] – חופפות. המדובר בתקופה מינו' 18 ועד אוק' 19 גם בתביעה בבימ"ש השלום, וגם בתביעה בביהמ"ש המחוזי". מחלוקת זו הובאה להכרעה בפני בימ"ש השלום בת"א בת.א 11206-06-18, בתביעה כספית שהגישה קב' כל בו חצי חינם כנגד חב' דביר, ביחס לשנים 18-19.
בימ"ש השלום בת"א [כב' השופט נמרוד אשכול] קבע בפסה"ד [מוצג ת/1]: · "מעת הגעתן של תובעות 2-3 [קב' כל בו חצי חינם], חודש ינואר 18, החלו להתבצע במרכז המסחרי עבודות שיפוצים ובניה בהיקפים נרחבים" -סעיף 67 לפסה"ד. · "משהוברר כי כיום הקניון אינו פעיל, אלא באופן חלקי בלבד, ומרבית החנויות סגורות... יש לפעול בפרשנות מצמצמת בכל הנוגע לסיווג הוצאה כדמי ניהול... בסיס לדמי הניהול הראויים, לתקופה הרלוואנטית... 17 ₪ למ"ר לחודש בתוספת מע"מ כחוק" – סעיף 87-88 לפס"ד. ביהמ"ש המחוזי, בשבתו כבימ"ש לערעורים, קבע בע"א 59805-12-21, בהתדיינות בין הצדדים לתובענה [מוצג נ/9]: · "לאחר רכישת הזכויות, פתחו המערערות בעבודת שפוץ ובניה מאסיביות בקניון, שנמשכו לכל הפחות בשנים 2018-2019... וככל הנראה טרם הושלמו עד היום... בין היתר נועדו העבודות הללו להכשיר חלק גדול מהקניון לצורך מטרת סופרמרקט שיופעל ע"י... כל בו חצי חינם" – סעיף 2 לפסה"ד. · "קביעות בימ"ש קמא בפסק דינו רלוואנטיות לשנים 2018-2019" – סעיף 12 לפסה"ד. כאמור הודעת הביטול ניתנה ב-19.6.19 ובה נטען שחב' דביר הפרה הפרה יסודית את ההסכם עקב אי תשלום דמי ניהול מ-18.1.18 עפ"י הדו"ח לשנת 2018.
...
סוף דבר התביעה נדחית.
התובעות ישלמו, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.
כן ישלמו התובעות, ביחד ולחוד, לנתבעת את החלק בשכ"ט מומחה ביהמ"ש ששילמה, עפ"י ההחלטה מ-27.12.01, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד ההחזר בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

ההליכים המשפטיים בעבר של התובעות נגד הנתבע: ביום 13.1.2003 הגישה התובעת 1 תביעה נגד הנתבע לפינוי וסלוק יד מהמושכר בטענה שהתובע לא שילם לה דמי שכירות בשיעור מיצטבר של 9,600 ₪ נכון ליום 29.10.02, וסכום החוב בצרוף הפרישי הצמדה ורבית מגיע לסך 14,902 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
(מכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת 2 עולה בבירור שהנתבע שילם לחשבון הבנק של התובעת 2 דמי שכירות החל מחודש 04/2019 ועד לחודש 09/2020, ובסה"כ 2,580 ₪); הנתבע נימנע מלטפל ברכוש המשותף על סיכון חיי אדם, ולא נענה לפניות התובעות לסילוק המטרדים מהחצר; הנתבע אינו משלם דמי שכירות, ועליו לשלם לפי פסק הדין משנת 2003 את הסך הנוסף 28,131 ₪; התביעה משנת 2017 נמחקה עקב בקשתו של עו"ד משה גביזון למתן ארכה להגשת כתב הגנה ועקב תחנוניו של הנתבע (דברים אלו נסתרים על ידי ההחלטה למחוק את התביעה מחוסר מעש, ולא עקב בקשה של התובעת למחיקת התביעה, מה עוד שהתובעות לא הזמינו לעדות את עו"ד גביזון); הנתבע אינו משלם תשלומים לעירייה כגון ארנונה ומים, כך שהתובעות אינן יכולות לקבל אישור לטאבו להעברת הזכויות על שם התובעת 2; לאור האמור לעיל מבקשות התובעות ליתן צו פינוי נגד הנתבע, לחייבו לשלם לתובעות את הסף 48,359 ₪, וליתן להן היתר לפיצול סעדים על מנת לתבוע את נזקיהן שטרם הובררו.
מחומר הראיות ניכר שבתצהיר גילוי המסמכים התובעות הסתירו מסמכים רבים מבית המשפט, לרבות מיסמכי הרכישה של הבניין מחב' רמלוד, המסמכים שהעבירה חב' רמלוד לתובעת 1 אודות השכירות המוגנת בדירות בבניין, העתקי ההתכתבויות בין התובעות לבין הנתבע, העסקים השונים בין התובעות באמצעות עו"ד חנן חדד לבין הנתבע וסכומי העבודות, ועוד עניינים רבים אשר הייתה להם רלוואנטיות רבה לעניין שבפנינו.
לשניהם היו חנויות בשוק ברמלה, וכשהיה מבקש ממר אסא לבצע תיקונים בבניין, היה מר אסא אומר לו שיעשה מה שצריך, ולאחר מכן יתחשבנו.
גם אם יש עילת פינוי נגד הנתבע, סבור אני שיש מלוא ההצדקה ליתן לנתבע סעד מן היושר ולא להורות על פינויו, מהסיבות כדלקמן: מההליכים השונים אותם סרנו לעיל, עולה שהתובעות עושות כל אשר לאל ידן לסלק את הנתבע מהדירה, לרבות תביעה שלא כדין לדמי שכירות העולים כמה מונים על שכר הדירה המוגן; מהדיון בבקשה לצוו מניעה זמני עולה בבירור שהתובעות מנסות להאשים את הנתבע במעשים שעושים דיירים אחרים בבניין; התובעות הסתירו מבית המשפט מסמכים רלוואנטיים רבים אשר מצויים בידיהן, כך שבית המשפט אינו יודע את האמת לאמיתה בשלמותה; התובעות לא צרפו אפילו קבלה אחת ששלחו לנתבע עבור תשלום דמי שכירות, למרות הודאתן שהנתבע שילם להן דמי שכירות עבור 14 חודשים; התובעות לא מילאו חובתן על פי חוק הגנת הדייר לבצע עבודות תיחזוקה בבניין, עבודות אשר הנתבע נאלץ לעשותן.
...
בכתב ההגנה טען הנתבע שיש לדחות את תביעת התובעות מהסיבות כדלקמן: הנתבעת ורעייתו המנוחה רכשו את זכויות הדיירות המוגנת בדירה מאת חב' רמלוד.
גם אם יש עילת פינוי נגד הנתבע, סבור אני שיש מלוא ההצדקה ליתן לנתבע סעד מן היושר ולא להורות על פינויו, מהסיבות כדלקמן: מההליכים השונים אותם סרנו לעיל, עולה שהתובעות עושות כל אשר לאל ידן לסלק את הנתבע מהדירה, לרבות תביעה שלא כדין לדמי שכירות העולים כמה מונים על שכר הדירה המוגן; מהדיון בבקשה לצו מניעה זמני עולה בבירור שהתובעות מנסות להאשים את הנתבע במעשים שעושים דיירים אחרים בבניין; התובעות הסתירו מבית המשפט מסמכים רלוונטיים רבים אשר מצויים בידיהן, כך שבית המשפט אינו יודע את האמת לאמיתה בשלמותה; התובעות לא צירפו אפילו קבלה אחת ששלחו לנתבע עבור תשלום דמי שכירות, למרות הודאתן שהנתבע שילם להן דמי שכירות עבור 14 חודשים; התובעות לא מילאו חובתן על פי חוק הגנת הדייר לבצע עבודות תחזוקה בבניין, עבודות אשר הנתבע נאלץ לעשותן.
מכל האמור לעיל, עולה שערך העבודות אותן ביצע הנתבע עבור התובעות או במקומן (ראה נספחים 4, 4א, ו-4ב לתצהיר הנתבע) עולה על דמי השכירות בסך 7,500 ₪ הנ"ל. לאור זאת איפוס ההתחשבנות בין הצדדים מהווה את הסעד מן הצדק בתיק זה. פיצול סעדים: לאור דחיית התביעה על כל חלקיה, אין מקום ליתן היתר לפיצול סעדים.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעות נגד הנתבע, ודוחה את הבקשה למתן היתר לפיצול סעדים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו