ההליכים המשפטיים בעבר של התובעות נגד הנתבע:
ביום 13.1.2003 הגישה התובעת 1 תביעה נגד הנתבע לפינוי וסלוק יד מהמושכר בטענה שהתובע לא שילם לה דמי שכירות בשיעור מיצטבר של 9,600 ₪ נכון ליום 29.10.02, וסכום החוב בצרוף הפרישי הצמדה ורבית מגיע לסך 14,902 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
(מכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת 2 עולה בבירור שהנתבע שילם לחשבון הבנק של התובעת 2 דמי שכירות החל מחודש 04/2019 ועד לחודש 09/2020, ובסה"כ 2,580 ₪);
הנתבע נימנע מלטפל ברכוש המשותף על סיכון חיי אדם, ולא נענה לפניות התובעות לסילוק המטרדים מהחצר;
הנתבע אינו משלם דמי שכירות, ועליו לשלם לפי פסק הדין משנת 2003 את הסך הנוסף 28,131 ₪;
התביעה משנת 2017 נמחקה עקב בקשתו של עו"ד משה גביזון למתן ארכה להגשת כתב הגנה ועקב תחנוניו של הנתבע (דברים אלו נסתרים על ידי ההחלטה למחוק את התביעה מחוסר מעש, ולא עקב בקשה של התובעת למחיקת התביעה, מה עוד שהתובעות לא הזמינו לעדות את עו"ד גביזון);
הנתבע אינו משלם תשלומים לעירייה כגון ארנונה ומים, כך שהתובעות אינן יכולות לקבל אישור לטאבו להעברת הזכויות על שם התובעת 2;
לאור האמור לעיל מבקשות התובעות ליתן צו פינוי נגד הנתבע, לחייבו לשלם לתובעות את הסף 48,359 ₪, וליתן להן היתר לפיצול סעדים על מנת לתבוע את נזקיהן שטרם הובררו.
מחומר הראיות ניכר שבתצהיר גילוי המסמכים התובעות הסתירו מסמכים רבים מבית המשפט, לרבות מיסמכי הרכישה של הבניין מחב' רמלוד, המסמכים שהעבירה חב' רמלוד לתובעת 1 אודות השכירות המוגנת בדירות בבניין, העתקי ההתכתבויות בין התובעות לבין הנתבע, העסקים השונים בין התובעות באמצעות עו"ד חנן חדד לבין הנתבע וסכומי העבודות, ועוד עניינים רבים אשר הייתה להם רלוואנטיות רבה לעניין שבפנינו.
לשניהם היו חנויות בשוק ברמלה, וכשהיה מבקש ממר אסא לבצע תיקונים בבניין, היה מר אסא אומר לו שיעשה מה שצריך, ולאחר מכן יתחשבנו.
גם אם יש עילת פינוי נגד הנתבע, סבור אני שיש מלוא ההצדקה ליתן לנתבע סעד מן היושר ולא להורות על פינויו, מהסיבות כדלקמן:
מההליכים השונים אותם סרנו לעיל, עולה שהתובעות עושות כל אשר לאל ידן לסלק את הנתבע מהדירה, לרבות תביעה שלא כדין לדמי שכירות העולים כמה מונים על שכר הדירה המוגן;
מהדיון בבקשה לצוו מניעה זמני עולה בבירור שהתובעות מנסות להאשים את הנתבע במעשים שעושים דיירים אחרים בבניין;
התובעות הסתירו מבית המשפט מסמכים רלוואנטיים רבים אשר מצויים בידיהן, כך שבית המשפט אינו יודע את האמת לאמיתה בשלמותה;
התובעות לא צרפו אפילו קבלה אחת ששלחו לנתבע עבור תשלום דמי שכירות, למרות הודאתן שהנתבע שילם להן דמי שכירות עבור 14 חודשים;
התובעות לא מילאו חובתן על פי חוק הגנת הדייר לבצע עבודות תיחזוקה בבניין, עבודות אשר הנתבע נאלץ לעשותן.
...
בכתב ההגנה טען הנתבע שיש לדחות את תביעת התובעות מהסיבות כדלקמן:
הנתבעת ורעייתו המנוחה רכשו את זכויות הדיירות המוגנת בדירה מאת חב' רמלוד.
גם אם יש עילת פינוי נגד הנתבע, סבור אני שיש מלוא ההצדקה ליתן לנתבע סעד מן היושר ולא להורות על פינויו, מהסיבות כדלקמן:
מההליכים השונים אותם סרנו לעיל, עולה שהתובעות עושות כל אשר לאל ידן לסלק את הנתבע מהדירה, לרבות תביעה שלא כדין לדמי שכירות העולים כמה מונים על שכר הדירה המוגן;
מהדיון בבקשה לצו מניעה זמני עולה בבירור שהתובעות מנסות להאשים את הנתבע במעשים שעושים דיירים אחרים בבניין;
התובעות הסתירו מבית המשפט מסמכים רלוונטיים רבים אשר מצויים בידיהן, כך שבית המשפט אינו יודע את האמת לאמיתה בשלמותה;
התובעות לא צירפו אפילו קבלה אחת ששלחו לנתבע עבור תשלום דמי שכירות, למרות הודאתן שהנתבע שילם להן דמי שכירות עבור 14 חודשים;
התובעות לא מילאו חובתן על פי חוק הגנת הדייר לבצע עבודות תחזוקה בבניין, עבודות אשר הנתבע נאלץ לעשותן.
מכל האמור לעיל, עולה שערך העבודות אותן ביצע הנתבע עבור התובעות או במקומן (ראה נספחים 4, 4א, ו-4ב לתצהיר הנתבע) עולה על דמי השכירות בסך 7,500 ₪ הנ"ל. לאור זאת איפוס ההתחשבנות בין הצדדים מהווה את הסעד מן הצדק בתיק זה.
פיצול סעדים:
לאור דחיית התביעה על כל חלקיה, אין מקום ליתן היתר לפיצול סעדים.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעות נגד הנתבע, ודוחה את הבקשה למתן היתר לפיצול סעדים.
