תביעת חזרה של חברת ביטוח נגד נהג רכב שפגע בהולכת רגל

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 21467-01-18 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' גלס ואח' לפני כבוד הרשמת הבכירה ויג'דאן חליחל התביעה עיקרית : התובעת: הפניקס חברה לביטוח בע"מ הנתבעות: התביעה שכנגד: התובעת שכנגד: הנתבעים שכנגד: 1.שירלי יפה גלס 2.הראל חברה לביטוח בע"מ הראל חברה לביטוח בע"מ נגד 1. גדעון לוי 2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ פסק דין

המסגרת הנורמאטיבית המסדירה את כללי הכניסה לצומת מרומזר קבועה בתקנה 64(ה) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה), אשר קובעת כלשונה: "נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא ייכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב - יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בביטחה ויתן זכות קדימה לרכב אחר שניכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת." נהג רכב התובעת, חזר בעדותו לפני, על הגרסה שמסר בחקירה מישטרה, אך בעיניין מיקום הרכב בשלב שבו הרמזור היבהב אחרי מופע ירוק, טען כי הרכב היה אחרי קו העצירה ולא כפי שמסר בהודעתו במישטרה - באיזור קו העצירה.

מאידך, נהגת רכב הנתבעות, כתבה בהודעה על התאונה שצורפה (נ/3) את תאור הנזק כדלקמן: "המבוטחת נסעה ופתאום הרגישה מכה מצד ימין, צד ג' נסע באור אדום". בהודעתה במישטרה (נ/2), את תאור התאונה הוא כדלקמן :".. היה לי רמזור בצבע ירוק לפתע פגע ברכבי רכב שנסע באור אדום חזית רכבי נפגעה". בבית המשפט העידה, בעדות עקבית ואמינה, כדלקמן: "אני נסעתי ברח' קרן קיימת, היה ירוק, פיתאום לפתע הרגשתי מכה בצד ימין ובאותו רגע אני חושבת אני בירוק ונסעתי עוד כמה שניות ועצרתי. לא הבנתי מה שקורה לי. לא היו לפניי רכבים, כשאני עצרתי לא היו רכבים. לפני הרמזור אני הייתי ראשונה. זה נתיב הנוסע ישר"(עמ' 7 שורות 6-10 לפרוטוקול).

...

נקודת האימפקט בין כלי הרכב בצומת ומיקום מוקדי הנזק (רכב התובעת-כנף האחורית שמאלית; רכב הנתבעות - חזית הרכב) מלמדים, כי נהג התובעת, היה חייב בנסיבות אלה, לעצור כפי שמורה תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה הנ"ל. תיאור התאונה הנ"ל על ידי נהג התובעת בעצמו לצד עדות נהגת הנתבעות העקבית, מובילה למסקנה, כי נהג התובעת, ביצע "מחטף רמזור", כמשמעותו בפסיקה, מתרחש כאשר נהג רכב מתקרב לצומת מיד לאחר סיום מופע רמזור אור ירוק מלא בכיוון נסיעתו, רואה שהאור הירוק מתחיל להתחלף, סבור שיספיק לעבור את הצומת לפני סיום מופע האור הירוק, וטועה (ראו: תא"מ (שלום ת"א) 53189-05-15 איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' אסף גרבלי (פורסם במאגרים המשפטיים, 15.12.2016); תא"מ (שלום י-ם) 1583-06-12 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' עינבר פרנקו (פורסם במאגרים המשפטיים, 27.05.2014)).

אם כן, עולה כי היא לא הבחינה כלל ברכב התובעת ונכנסה לצומת לא פנוי, ומצופה היה מנהגת שיצאה בצומת ורכבה, היה רכב אשון בצומת, עם שדה ראייה רחב ופתוח, להסתכל מסביבה ולהבחין ברכבים אחרים שנוסעים בצומת לפיכך, נוכח האמור, אני קובעת כי רשלנותה התורמת של נהגת רכב התובעת היא בבחינת אשם שמקים אחריות כלפי התובעת בשיעור של 15%.

סיכום לאור האמור, אני קובעת כדלקמן: בתביעה העיקרית – הנתבעות באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעת סך של 6,616 ₪, אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ש"ח .

בתביעה שכנגד – התובעת תשלם לתובעת שכנגד סך של 26,847 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 4,600 ₪ ; אגרת משפט כפי ששולמה ושכר העדים כפי שנפסק בדיון.

למען הנוחות, תיעשה ההתייחסות לצדדים במסגרת פסק הדין בהתאם לכלי הרכב הרלוואנטי: התובע (והנתבע שכנגד יחד עם מבטחתו איילון) נהג ברכב הטויוטה; הנתבעים 1-2 (והתובעים שכנגד 1-3) הם נהג ובעלי רכב הרנו; הנתבעת 3 בתביעה העיקרית גב' קויפמן (הנתבעת גם בתביעה שכנגד ובהודעה לצד ג') – נהגת האופל (באמצעות ש. שלמה); והנתבע 4 מר יעיש (הנתבע גם בתביעה שכנגד ובהודעה לצד ג') – רוכב האופנוע (באמצעות איי די איי חברה לביטוח בע"מ).

כפי הנראה בעקבות היתנגשות זו, הסתחרר רכב הטויוטה ונעצר רק לאחר שהגיע לנתיב הימני בכביש, כשפניו בנגוד לכיוון הנסיעה, אז נפגע, כנראה, ע"י רכב חולף אחר (מאזדה), אשר נהגו לא העיד לפניי והצדדים שהגישו תביעה נגדו, חזרו בהם ממנה במעמד הדיון ולפיכך היא נמחקה.

כפי שעלה מן העדויות שנשמעו לפניי, רוכב האופנוע אמנם נפגע בתאונה, אך עדיין הלך על רגליו ותפקד.

...

במצב דברים זה, סבורני כי לנהגי הטויוטה והרנו יחדיו אחריות תורמת לתאונה, במובן זה שכל אחד מהם, לו היה נוהג באופן זהיר יותר, יכול היה להימנע מן התאונה: נהג הטויוטה - לוּ היה נוהג כדין בנתיבו ולא שובר שמאלה כאשר בנתיב השמאלי נוסע רכב הרנו; ונהג הרנו - לוּ היה ער למתרחש לפניו ולא מנסה לעקוף את רכב הטויוטה שעה שזה מצוי לפחות בחלקו בנתיב נסיעתו.

סוף דבר אני מורה כדלקמן: במסגרת התביעה העיקרית, אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעים 1-2 בחלקה ומחייבת אותם לשאת ב – 20% משיעור התביעה, וסה"כ 5,735 ₪.

במסגרת התביעה שכנגד, אני מקבלת את התביעה שכנגד נגד הנתבעים שכנגד 1-2 בחלקה, ומחייבת את הנתבעים שכנגד 1-2 לשלם לתובעים שכנגד, באמצעות הנתבעת שכנגד 2 איילון חברה לביטוח, 10% מסכום התביעה שכנגד וסה"כ 6,228 ₪.

לפניי תביעה כספית בסכום של 262,025 ₪ (למועד הגשת התביעה) שהוגשה על ידי קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, לשיפויה בגין פיצויים ששילמה מכוח חבותה שבדין לנפגע תאונת דרכים והוצאות שהוציאה לשם כך. רקע בתאריך 15.5.14 הנתבע נהג ברכבו ופגע בהולך רגל.

מאחר שלנתבע לא היה ביטוח חובה בתוקף באותה העת, הנפגע הפנה את דרישתו לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו לנתבעת - תאגיד שהוקם מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים" ו"קרנית" בהתאמה) שתפקידו, בין היתר, לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים, שאין בידו לתבוע פיצויים ממבטח (סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים) (למכתב הדרישה מתאריך 9.6.14 של ב"כ הנפגע לקרנית ראו נספח ו לתיק המוצגים של קרנית).

אין מחלוקת כי הנתבע נהג ברכב ללא כסוי בטוחי (לטענתו שהה בחו"ל וכשחזר לאחר חודש לא ידע שאין לו ביטוח - ראו בעמ' 15 שו' 9-10; לטופס מידע על נתוני תיק תאונת דרכים ראו נספח א לראיות קרנית).

הנתבע אמנם טוען כי סכום הפשרה ששולם לנפגע אינו סביר, אולם בתביעת שיפוי של קרנית, אין להעמיד לפני בית המשפט מחלוקת כאילו היתה זו תביעת פיצויים של הניזוק נגד המזיק, אלא יש להיתמקד בבחינת סבירות שיקוליה של קרנית בחתימתה על הסכם הפשרה.

לעניין זה יפים הדברים הבאים: "בעת שקרנית חוזרת על חייב בתביעת שיפוי בגין הסכומים ששילמה בפשרה למי שניפגע מרכב חסר ביטוח עשוי החייב להעלות טענה כי קרנית פיצתה את הנפגע בסכום מופרז או מוגזם, כי שקלה שיקולים זרים וכי טיפלה בתביעה בחוסר מיומנות. אולם די בכך כי התשלום שבפשרה בוצע על פי מערכת שיקולים סבירה; בית המשפט הדן בתביעת השיפוי של קרנית אינו חייב להכנס לפרטי פרטים של אומדן הנזק וראוי כי יתמקד בבחינת הסבירות של השיקולים אותם שקלה קרנית בעת שפיצתה את הנפגע. בין המבחנים בהם יעשה בית המשפט שימוש ניתן לכלול את היחס שבין הסכום ששולם על ידי קרנית לבין הסכום שנתבע, האם היה ממש בתביעת הנפגע – על פניה, האם נעשתה הפשרה על יסוד עצה משפטית" (אליעזר ריבלין תאונת דרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 554 (מהדורה רביעית, 2011) [הדגשה אינה במקור] (ראו גם ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567, 569-571 (1997)).

...

אין בידי לקבל טענות אלו.

סוף דבר דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לקרנית סכום של 262,025 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

לפניי תביעה לשיבוב שהגישה התובעת 1 שהנה חברת ביטוח ,אשר ביטחה את השמוש ברכב יונדאי של התובעת 2, והתובעת 2 אשר תובעת כאן את הפסדיה בעקבות הפעלת פוליסת ביטוח המקיף שלה.

התביעה הנה ע"ס 23,916 ש”ח. התובעות מתארות את נסיבות היתרחשות התאונה כדלקמן: "... בזמן שהמבוטחת הייתה בנסיעה מכיוון עכו לכיוון כרמיאל הבחינה בתאונת דרכים לפני צומת מכר, כאשר הרכבים שנסעו לפניה האטו, וכך גם המבוטחת, ולפתע, הבחינה המבוטחת באדם החוצה את הכביש לכיוון מקום התאונה ונאלצה לבלום ולפתע הגיח הרכב הפוגע מאחור והיתנגש ברכב המבוטחת... ". התובעות צרפו לכתב התביעה פוליסת ביטוח, הודעה לחברת הביטוח, חוות דעת שמאי, חשבונית תיקון ושוברי העברת התשלומים מטעם תובעת 1 לנתבעת 2 וכן אישור הפסדים של תובעת 2.

הנתבעים תארו בכתב הגנתם את התאונה שאירעה כדלקמן: "... עת המבוטח נהג ברכבו בשיירת כלי רכב ,לפתע הרכב אשר לפניו ביצע בלימת חרום, הנתבע 1 בלם אף הוא את רכבו אולם מפאת בלימת החרום כמו גם חצץ אשר היה מפוזר על הכביש עקב תאונה אחרת אשר קדמה לארוע, מושא כתב הגנה זה, התקצר מרחק הבלימה ולמרות מאמציו פגע הנתבע 1 בחלק האחורי שמאלי של רכב התובעת". לחילופין, טוענים הנתבעים כי קיים גורם זר מיתערב שהנו אותו אדם שהתפרץ לנתיב נסיעת המעורבים בדרך מהירה בה לא ניתן היה לצפות שהולך רגל יתפרץ לכביש, דבר שגרם לניתוק הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבע 1 לבין הנזקים הנטענים.

העדה חזרה והדגישה בחקירתה הנגדית כי רכב הנתבע פגע ברכבה בעת שהייתה בתהליך האטה ולא בעצירה.

...

הנתבעים לא הוכיחו שסיבת התאונה הינו החצץ ולא שלחו הודעה לצד שלישי, ולכן אני דוחה את הטענה שהחצץ היה הסיבה לתאונה או אחת הסיבות לה. התובעות צירפו חוות דעת שמאי ואישור הפסדים בהתאמה, אך לעומתם הנתבעים לא צירפו חוות דעת נגדית ולא ביקשו לזמן את השמאי מטעם התובעות ועל כן אני קובע כי התובעות הוכיחו את נזקיהן.

סוף דבר לבסוף, ומאחר והעדפתי את גרסת התובעות על פני גרסת הנתבעים לאור הנימוקים לעיל אני מקבל את התביעה, דוחה את הטענה לאשם תורם מטעם נהגת התובעות ומחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם באמצעות נתבעת 2 שומרה חברה לביטוח בע"מ לתובעות, לכל אחת לפי שיעור חלקה היחסי בסכום התביעה סך של 23,916 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, דהיינו מיום 08.09.17 עד יום התשלום הלא בפועל וכן מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת החזר אגרה סך של 748 ₪ ושכ"ט עו"ד סך של 5,000 ₪.

מאחר ולא שולמה מחצית שניה של האגרה ומאחר וכבר חייבתי את נתבעת 2 בסכומה, אני מורה לתובעת 1 לשלם מחצית שניה של האגרה בתוך 10 ימים מהיום.

התובעת הייתה הולכת רגל, והיא נפגעה על ידי רכב שבו נהג נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע").

התביעה הוגשה נגד הנתבע – הנהג, נגד נתבעת מס' 3, שעל פי הנטען ביטחה את הרכב הפוגע בביטוח חובה (להלן: "חברת הביטוח"), ונגד נתבעת מס' 2, שחבה על פי דין בפצוי התובעת בהיעדר כסוי בטוחי (להלן: "קרנית").

הנתבע שלח הודעה לצדדים רביעיים לסוכנות הביטוח שטיפלה בהוצאת ביטוח חובה לרכב שבו נהג (להלן: "הסוכנות"), ולחברת הביטוח.

בהתאם לסעיפים 9(א)(1) ו-9(א)(2) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 לקרנית זכות חזרה אל הנתבע.

...

לפיכך אני דוחה את טענת הנתבע כי היה מקום לחייבו תחילה עבור ביטוח החובה, ולאחר מכן עבור ביטוח צד ג'.

אני דוחה את התביעה נגד נתבעת מס' 3.

אני מקבלת את ההודעה לצדדים שלישיים.

אני דוחה את ההודעה לצדדים רביעיים.