תביעת חוב נגד עיזבון: תנאים לתביעת חוב נגד עיזבון

יצוין בהקשר זה כי גם הפניית מינהלי העזבון בטיעוניהם לפני ביהמ"ש קמא לתמ"ש (ת"א) 4574-02-14 פלונית נ' עו"ד רן שובל מנהל עזבון (פורסם בנבו, 8.6.15) כמקרה בו "נדון הליך שהוגש ע"י בת כנגד עזבון אביה וכנגד יורשות המנוח, לאחר שתביעת החוב בפני מנהל העזבון, נדחתה על-ידו", אין בה כדי להועיל לביסוס טענות המערער.

בבע"מ 7075/12 פלונית נ' פלוני (5.5.2013) הבהיר בית המשפט העליון כי במסגרת בקשה למתן הוראות מוסמך בית המשפט להכריע בפלוגתא שבין בעל תפקיד ובין צד שלישי בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: בירור המחלוקת בהליך מסוג זה נחוץ לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו; ליבון המחלוקת אינו מצריך בירור עובדתי מורכב; הבירור בדרך של בקשה למתן הוראות אינו גורם לעיוות דין או לפגיעה בזכויות דיוניות או מהותיות של בעל הדין (ראו בהרחבה ש. שוחט, נ. פינברג, י. פלומין, דיני ירושה ועזבון, בעמ' 218 והאסמכתאות המובאות שם).

...

סיכומו של דבר, משעה שהסעד המבוקש בתביעה הוא בסכום של מיליוני יורו, ושעה שהצדדים לתביעה אינם "קרובי משפחה" כמוגדר בחוק בית המשפט לענייני משפחה, הסמכות לדון בתביעה אינה נתונה לבית משפט זה ויש להגישה לבית המשפט המוסמך.

דיון והכרעה לאחר עיון בערעור, ומכוח הסמכות הנתונה לנו לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מצאנו לנכון לדחות את הערעור בלא צורך בתשובת המשיבים.

סוף דבר   הערעור נדחה בלא צורך בתשובה מאת המשיבים.

עוד הועלו טענות מכוח חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: "חוק ההלוואות"), חוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"), ואף נטען כי נגד שני המשיבים ניפתחו הליכי פשיטת רגל בשנת 2014, וכיון שהמערער נימנע מלהגיש תביעות חוב כלפיהם במסגרת הליכי הפשט"ר, הוא לא יכול להגיש את התביעה כפי שהוגשה בשנת 2019.

לגבי סכום החוב - נטען כי ההסכם המחייב היחיד היה הסכם 2004, קרי, שמדובר בסכום של 96,000 $ ולא 115,200 $, וכי התנאים להחזר החוב על פי הסכם 2004 לא מולאו שכן לא צורפו מסמכים המעידים על העברת כספי ההלוואה לחשבון החברה.

מבחינת היחסים בין משיב 1 למשיב 2, סעיף 56(א) לחוק החוזים קובע כי "שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שוים", וסעיף 56(ב) משלים את ההסדר ומורה כי "חייב שנתן לנושה לקיום החיוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור על החייב השני ולהפרע ממנו לפי חלקיהם". משכך, משיב 2 יוכל לתבוע את עיזבונו של משיב 1, ככל שהוא ישלם יותר מכפי חלקו בחוב (ולמותר לציין כי משיב 2 לא סיפק כל מידע לגבי נושא זה, למרות שהוא הבן של המשיב 1 שנפטר, ויתכן והוא ממילא גם יורשו וזכאי לעיזבונו).

...

לסיכום נושא זה, עמדתנו היא כי הן על פי הוראות החוק והן לפי הנתונים שהוכחו בתיק קמא, יש לקבוע כי על משיב 2 לשאת במלוא החוב כלפי המערער.

סבורים אנו כי לגבי הפחתת ההחזרים, הדרך המתאימה תהא להותיר את הסכומים בשקלים (היות וההפחתה תתבצע בשקלים במועד הגשת התביעה), ויש אף להוסיף לסכומים הפרשי הצמדה וריבית.

כעיקרון, ניתן היה לסבור שיש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ביצוע כל תשלום ותשלום ועד המועד שבו מתבצע החישוב, אלא שמצאנו לבצע חישוב מקורב, ממחצית התקופה.

בסיומם של הדברים, טענה המערערת כי לא הייתה לה כל ידיעה בפועל על מתן הצוו לפתיחת הליכים כנגד היחיד והדבר מנע ממנה מלהגיש תביעת חוב במועד הקבוע על פי חוק.

בתגובת עיזבון היחיד לתשובת הנאמן הועלתה היתנגדות לעמדת הנאמן לקבלה חלקית של תביעת החוב.

בנוסף, המערערת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך קבלת טענותיה ומדובר בהסדר נושים שכבר קיבל את הרוב הדרוש לצורך אישורו.

...

בנסיבות אלו, אני קובע כי המערערת הייתה מודעת בפועל לקיומו של הצו לפתיחת ההליכים כנגד היחיד.

אף התחשיב שערך, לפיו בחר שלא להכיר באגרות, הוצאות, שכ"ט וריביות עליהן, אינו מבוסס ואינני מקבלו.

סיכום :  אשר על כן ומכלל הנימוקים שפורטו לעיל, אני דוחה את הערעור.

המשיבה פנתה ללישכת ההוצל"פ לבצוע פסק-הדין, או אז התברר לה כי ניתן נגד המבקש צו פתיחת הליכים במסגרת תיק החדל"פ. לטענתה, כאשר הגישה ביום 4.7.22 בקשה להארכת מועד בתיק החדל"פ להגשת תביעת חוב נגד המבקש, התברר לה כי הליך החדל"פ הופסק, בשל אי שתוף פעולה של המבקש בהליך.

תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 (להלן – התקנות) קובעת: "נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו;..". משעה שמדובר במועד הקבוע בחיקוק, בהתאם לתקנה 176 (ב) לתקנות, הארכת המועד מצריכה "טעמים מיוחדים" הנבחנים על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

בשים לב לתקופה הארוכה מאז ניתן פסק הדין, מקבלים שני אינטרסים אלה משנה תוקף, ועל המבקש מוטל נטל מוגבר להראות טעם מיוחד, שלא עלה בידי המבקש להראות (ע"א 1560-07 מינהל מקרקעי ישראל נגד עיזבון המנוח ג'בור מיכאל עזאף ז"ל (פורסם בנבו, 20.1.2010): "עקרון סופיות הדיון, כמו גם אינטרס ההסתמכות של צדדים שלישיים, מחייבים שכאשר השתהותו של בעל דין היא כה משמעותית, יידרש הוא להוכיח צידוק ממשי לשהוי." המסקנה המתקבלת מכל האמור היא; כי המבקש הצהיר הצהרת שקר ביחס למועד שטען כי נודע לו לראשונה על פסק הדין שניתן, שגם מיום שלגירסתו נודע לו חלפו יותר משלושים ימים, שלא עלה בידו להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" להצדקת האיחור, אף לא טעם כלשהוא, ובהנתן עיקרון ההסתמכות וסופיות הדיון - דין הבקשה למתן ארכה להדחות, וכך אני מורה.

...

בשים לב לתקופה הארוכה מאז ניתן פסק הדין, מקבלים שני אינטרסים אלה משנה תוקף, ועל המבקש מוטל נטל מוגבר להראות טעם מיוחד, שלא עלה בידי המבקש להראות (ע"א 1560-07 מינהל מקרקעי ישראל נגד עזבון המנוח ג'בור מיכאל עזאף ז"ל (פורסם בנבו, 20.1.2010): "עיקרון סופיות הדיון, כמו גם אינטרס ההסתמכות של צדדים שלישיים, מחייבים שכאשר השתהותו של בעל דין היא כה משמעותית, יידרש הוא להוכיח צידוק ממשי לשיהוי." המסקנה המתקבלת מכל האמור היא; כי המבקש הצהיר הצהרת שקר ביחס למועד שטען כי נודע לו לראשונה על פסק הדין שניתן, שגם מיום שלגרסתו נודע לו חלפו יותר משלושים ימים, שלא עלה בידו להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" להצדקת האיחור, אף לא טעם כלשהו, ובהינתן עקרון ההסתמכות וסופיות הדיון - דין הבקשה למתן ארכה להידחות, וכך אני מורה.

באשר לביטול פסק הדין מכוח שיקול דעת בית המשפט; לא מתקיימת הצדקה להיעתר לבקשה מטעם זה בהינתן מחדלי המבקש בהתנהלותו כמפורט לעיל, וסיכויי ההגנה הלכאוריים שהיה על המבקש להראות בשים לב לעוצמת מחדליו - וכשל.

למעלה מן הצורך, בחינת מכלול הראיות מעלה כי כתב התביעה הומצא למבקש כדין ומשכך לא מתקיימת עילה לביטלו מחובת הצדק, וביטול פסק-הדין משיקולי בית המשפט בנסיבות המקרה דנן, דינה להידחות על רקע מחדליו הרבים של המבקש בהליך, עקרון ההסתמכות ועקרון סופיות הדיון, שבחינתם אל מול סיכוי ההגנה הלכאוריים שלא עלה בידי המבקש להראות – מטים את הכף לדחיית הבקשה גם מטעם זה. סוף דבר; הבקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין - נדחית.

עילת תביעה לכאורית נוכח מסקנתי שלפיה היתקיימה מערכת יחסים מיוחדת בין התובעים לענב, אך זאת מכוח היותם בעלים משותפים במקרקעין ולא מכוח יחסי אמונאות, הרי שיש לבחון גם את התנאי הנוסף שעניינו זכות תביעה לכאורית.

מכל מקום הטענות שלפיהן על התובעים להגיש תביעת חוב למנהל העזבון וכן שלא ניתן להגיש נגדן תביעה בטרם חולקו נכסי העזבון דינן להתברר בשלב מאוחר יותר, ככול שהתובעים יבקשו להגיש תביעה כספית נגד הנתבעות.

...

אולם בהתחשב בכך שאין מדובר בסעד אחר אלא הרחבת אותו סעד שנתבע במסגרת כתב התביעה, בכך שהתבררו כל הראיות הדרושות להכרעה לגבי סעד זה, באופן שאין צורך בקיומה של התדיינות נוספת, בכך שהנתבעים בסיכומיהם לא הגיבו לבקשה זו ולא צפוי שייגרם להם עיוות דין בשל קבלתה, אני נעתרת לבקשה למתן חשבונות עד ליום פסק הדין.

לא מצאתי להיעתר לבקשה להרחיב את הסעד גם לתקופת המשך שאינה ידועה.

בהמשך לכך אני מורה כדלקמן: הנתבעים ימציאו לתובעים תצהיר שמפרט את התקבולים שצמחו מהמקרקעין מושא ההסכמים מיום חתימת הסכם 87 ועד יום פסק הדין.